אֲנִי הַיָּשָׁן
בּוֹאִי
נִרְקֹד
עַל קִבְרִי
אֲנִי הַיָּשָׁן
יָשֵׁן שָׁם
בּוֹאִי
תְּנִי אֶת יָדֵךְ הַחַמָּה
וַאֲחַמֵּם אוֹתָהּ עוֹד
נִרְקֹד, נִרְקֹד!
ירושלים, פורים תשס"ג
פירסמ\ה: עקיבא קונונוביץ ב כללי 15 ביוני, 2010 | 11:30 4 תגובות
בּוֹאִי
נִרְקֹד
עַל קִבְרִי
אֲנִי הַיָּשָׁן
יָשֵׁן שָׁם
בּוֹאִי
תְּנִי אֶת יָדֵךְ הַחַמָּה
וַאֲחַמֵּם אוֹתָהּ עוֹד
נִרְקֹד, נִרְקֹד!
ירושלים, פורים תשס"ג
איזה כיף של שיר . אני הישן מת כל הזמן . תחי ההתחדשות המרקדת (גם כשהגוף לאה )
מירי, מאד שימחת אותי.
נהדר לחוש את השחרור הזה
את צודקת,לי, אבל בדרך כלל הרקדן הוא הישן שאינו ישן.