בננות - בלוגים / / הצעה למשוררים: כיצד לטפל במלים
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

הצעה למשוררים: כיצד לטפל במלים

כֵּיצַד לְטַפֵּל בַּמִּלִּים

 

 

סַבָּא לִמֵּד אוֹתִי

כִּמְעַט בְּכָל יוֹם:

הָיָה מְלַטֵּף אוֹתָן

בַּחַלָּף שֶׁבִּימִינוֹ,

מַעֲבִירוֹ כַּדָּת וְכַדִּין

עַל צַוָּארָן

וּמְשַׁחְרֵר אוֹתָן,

מְקַרְקְרוֹת בְּקוֹלָן הָרֵיק,

שֶׁיִּתְעוֹפְפוּ לָהֶן כִּרְצוֹנָן

בֶּחָצֵר הַמְּכֻסָּה שְׁטִיחַ אֵפֶר,

וְהֵן שׁוֹתְתוֹת דָּם וְלַשְׁלֶשֶׁת

עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל,

מְפַרְכְּסוֹת וּמְפַרְפְּרוֹת

עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.

 

וַאֲנִי

לֹא אֶלְמַד

עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.

 

(מתוך: "הקולר והקול", כרמל, 2004)

17 תגובות

  1. טובה גרטנר

    איזה סבא, איזה סבא.
    להתראות טובה

    • עקיבא קונונוביץ

      טובה,
      הלוואי היינו דומים לסבא. הוא היה שוחט את התרנגולות בחלף שלו, ואנחנו לא מעיזים לשחוט את המלים, והן מושלות בנו.

  2. בעעע,איזה סבא פסיכי…

    • עקיבא קונונוביץ

      שלום לך, פסיכוסבא,
      סבא לא היה פסיכי אלא מוהל ושוחט רגיל. אנחנו מייחסים למלים חשיבות רבה מדי ואז עולמנו מתמלא בלשלשת אנושית ואפילו בדם…

  3. לבנה מושון

    אפ הבנתי נכון, עקיבא, מדובר בכיצד לטפל בתרנגולות שהולכות לתנור… מעניין הדמיון בין שני העולמות, אכזרי ושותת דם.

  4. אהוד פדרמן

    עקיבא, לא ברור למה את מציע לשחוט את המילים ועוד שחיטה כשרה.
    שלא לדבר על הקשר של מילים לספרים והקשר להיסטוריה שהוכיחה יותר מפעם אחת שבמקום ששורפים ספרים שורפים גם בני אדם

    • עקיבא קונונוביץ

      אהוד, הדרך היחידה למנוע שחיטת ספרים ושחיטת בני אדם היא להתייחס למלים כמו שסבא שלי, השוחט והמוהל, היה מתייחס לתרנגולות. הן(המלים והתרנגולות) מיועדות להזין אותנו ואסור לסגוד להן.

      • אהוד פדרמן

        עקיבא, מה אומר – בעיני האנלוגיה קצת מאולצת

        • עקיבא קונונוביץ

          אהוד, אקח בחשבון את הערתך זו.כוונתי (וזה לא חשוב כל כך בשירה)היתה להביע שלמרות מה שאנחנו יודעים על סכנת המלים, אנחנו מהססים לפעמים לשחוט אותן, וזה קורה בעיקר אצל משוררים.
          תודה

  5. יפה האנלוגיה הנרמזת בשירך בין שחיטת התרנגולות לבין הטיפול במילים
    תיאור התרנגולות לאחר שחיטה פלסטי ומצמרר
    וכך היית רוצה לטפל במילים בעוצמה וברגישות -לפתות ולשחרר עד כלות הנשימה, עד כלות הנשמה
    שיר ארס פואטי מענין , עקיבא

    • עקיבא קונונוביץ

      חנה, מאד שימחת אותי: לפנינו קוראת רגישה שקלטה את כוונת הכותב.
      תודה

  6. עד צאת הנשמה..
    ממה שהבנתי שאתה לא תלמד את ההתמסרות הזאת, שיש לתרנגולת שמוסרת נשמתה לשוחט. כשזה למטרת מצווה. ( אני איני נוגעת בעופות, כי כיום יש בהם הורמונים)
    בכל אופן אנו לא מתמסרים למען המטרה, מצווה.

    אנו תמיד שוקלים ומודדים.
    אנחנו לא מכפרים באמצעות מילם.

    כפי שהתרנגולת מכפרת בגופה.

    זאת כוונתך?

    חג- שמח

    • עקיבא קונונוביץ

      אביטל,
      לא לזה התכוונתי כשכתבתי את השיר, אבל היום זאת כוונתי. אז הרגשתי שאין לי כוח להתמודד עם היצר.
      חג שמח

    • לאביטל,
      בעופות יש הורמונים כבר יותר מ-50 שנה!

השאר תגובה ל אביטל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ