בננות - בלוגים / / 2 שירים התגנדרות
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

2 שירים התגנדרות

שְׁנֵי שִׁירֵי הִתְגַּנְדְּרוּת

 


 

בַּעֲרוּץ הַמַּדָּע

 

 

אַרְיֵה

מַחְזִיק בְּמַלְתְּעוֹתָיו

צָבוֹעַ מְרֻסַּק-גָּרוֹן

וּמִתְגַּנְדֵּר

בְּעֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת

בִּפְנֵי צֹאן מַרְעִיתוֹ

הַנָּסוֹג

שֶׁל הַקָרְבָּן.

 

לִוְיָתָן

מִתְגַּנְדֵּר

מֶטֶר

מֶטֶר

מִקְּצֵה-זָנָב וְעַד רֹאשׁ

צוֹלֵל

וְשׁוּב מֵגִיחַ

שׁוֹקֵעַ

מִתְבּוֹנֵן

בַּתְּהוֹם

וְהַמַּצְלֵמוֹת שֶׁעַל סִפּוּן

אֳנִיַּת הַתַּיָּרִים

עוֹצְרוֹת נְשִׁימָה.

 


 

בַּאֲחוּזַת רִאשׁוֹנִים

 

 

בֶּן גִּיל הַזָּהָב

בַּאֲחֻזַּת רִאשׁוֹנִים

מְצַלֵּם

בְּעֵינָיו

תִּינוֹק

בְּשָׁחֹר-לָבָן

מִתְגַּנְדֵּר

מֵעַל בִּימַת הָאַלְבּוֹם

בְּעַכּוּזוֹ,

מְחַיֵּךְ

מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.

 

(מתוך: "האדם דיסלקטי", גוונים, 2009)

6 תגובות

  1. בשני שיריך עקיבא שני עולמות עולמם של החזקים המתגנדרים אל מול עולמם של החלשים, אם זה הצבוע שניצוד על ידי האריה או הזקן המצלם בעיניו את חייו הרעננים של התינוק, אכן העולם נחלק לשניים: המתגנדרים והלא מתגנדרים החזקים מול החלשים. בחרת דרך מיוחדת להציג עולמות מנוגדים אלה בשיריך ,עקיבא

    • עקיבא קונונוביץ

      חנה, תודה על הפירוש הזה. הפירוש שלי, היום, הוא בערך כזה: אמנם בעולם יש חזקים וחלשים, אבל בשיר האריה והלויתן והתינוק אינם מתגנדרים. ככה הם. הזקן החלש ואולי חלק מהתיירים רואים בטבע התגנדרות. היא קיימת בדמיונם.

  2. הי עקיבא, בהחלט התגנדרת לנו כאן בשני שירי התגנדרות:) אלא שבאמת כמו שאמרת הגנדור הוא רק בעיני המתבונן, שכן עבור בעלי החיים והתינוק אלו הם פשוט מה שהטבע חננם והם לעצמם מי שהם כמו שהם לעומת זאת בענייני שירה אינני יודעת להגיד אם הכתיבה היא סוג של גנדור…תראו איזה שיר יפה כתבתי או שזוהי הצגה שמשאירה את המשורר במקום התמים של זה מה שחוננתי ובורכתי בו ואני לעצמי מי שאני כמו שאני. מה דעתך?

    • עקיבא קונונוביץ

      סיגל, את הוגה בנושא שיש עליו דעות שונות. לי אין ספק ששאלתך לגיטימית בהחלט, ולי אין תשובה חד-משמעית. לא פעם קורה שהפסקתי לאהוב שיר שלי ולאחר שאחרים הביעו את יחסם החיובי אליו אני מתחיל להתחבר אליו שוב או להפך. מכל השירים שאני מכיר יש אולי 10 שאני אוהב אותם תמיד, ולפעמים שר אותם בתוכי כאילו הם מזמורי תהילים.

  3. יפה ביחוד הקטע על הלווייתן. מקורי מאד לראות את התנועות הללו כהתגנדרות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ