שְׁנֵי שִׁירֵי הִתְגַּנְדְּרוּת
בַּעֲרוּץ הַמַּדָּע
אַרְיֵה
מַחְזִיק בְּמַלְתְּעוֹתָיו
צָבוֹעַ מְרֻסַּק-גָּרוֹן
וּמִתְגַּנְדֵּר
בְּעֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת
בִּפְנֵי צֹאן מַרְעִיתוֹ
הַנָּסוֹג
שֶׁל הַקָרְבָּן.
לִוְיָתָן
מִתְגַּנְדֵּר
מֶטֶר
מֶטֶר
מִקְּצֵה-זָנָב וְעַד רֹאשׁ
צוֹלֵל
וְשׁוּב מֵגִיחַ
שׁוֹקֵעַ
מִתְבּוֹנֵן
בַּתְּהוֹם
וְהַמַּצְלֵמוֹת שֶׁעַל סִפּוּן
אֳנִיַּת הַתַּיָּרִים
עוֹצְרוֹת נְשִׁימָה.
בַּאֲחוּזַת רִאשׁוֹנִים
בֶּן גִּיל הַזָּהָב
בַּאֲחֻזַּת רִאשׁוֹנִים
מְצַלֵּם
בְּעֵינָיו
תִּינוֹק
בְּשָׁחֹר-לָבָן
מִתְגַּנְדֵּר
מֵעַל בִּימַת הָאַלְבּוֹם
בְּעַכּוּזוֹ,
מְחַיֵּךְ
מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.
(מתוך: "האדם דיסלקטי", גוונים, 2009)
בשני שיריך עקיבא שני עולמות עולמם של החזקים המתגנדרים אל מול עולמם של החלשים, אם זה הצבוע שניצוד על ידי האריה או הזקן המצלם בעיניו את חייו הרעננים של התינוק, אכן העולם נחלק לשניים: המתגנדרים והלא מתגנדרים החזקים מול החלשים. בחרת דרך מיוחדת להציג עולמות מנוגדים אלה בשיריך ,עקיבא
חנה, תודה על הפירוש הזה. הפירוש שלי, היום, הוא בערך כזה: אמנם בעולם יש חזקים וחלשים, אבל בשיר האריה והלויתן והתינוק אינם מתגנדרים. ככה הם. הזקן החלש ואולי חלק מהתיירים רואים בטבע התגנדרות. היא קיימת בדמיונם.
הי עקיבא, בהחלט התגנדרת לנו כאן בשני שירי התגנדרות:) אלא שבאמת כמו שאמרת הגנדור הוא רק בעיני המתבונן, שכן עבור בעלי החיים והתינוק אלו הם פשוט מה שהטבע חננם והם לעצמם מי שהם כמו שהם לעומת זאת בענייני שירה אינני יודעת להגיד אם הכתיבה היא סוג של גנדור…תראו איזה שיר יפה כתבתי או שזוהי הצגה שמשאירה את המשורר במקום התמים של זה מה שחוננתי ובורכתי בו ואני לעצמי מי שאני כמו שאני. מה דעתך?
סיגל, את הוגה בנושא שיש עליו דעות שונות. לי אין ספק ששאלתך לגיטימית בהחלט, ולי אין תשובה חד-משמעית. לא פעם קורה שהפסקתי לאהוב שיר שלי ולאחר שאחרים הביעו את יחסם החיובי אליו אני מתחיל להתחבר אליו שוב או להפך. מכל השירים שאני מכיר יש אולי 10 שאני אוהב אותם תמיד, ולפעמים שר אותם בתוכי כאילו הם מזמורי תהילים.
יפה ביחוד הקטע על הלווייתן. מקורי מאד לראות את התנועות הללו כהתגנדרות.
סבינה, תודה, לא שמתי לב לזה.