בננות - בלוגים / / אני הפיליפיני של עצמי
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

אני הפיליפיני של עצמי

לִפְעָמִים

 

בְּעַרְבֵי חֹרֶף,

אֲנִי הַפִילִיפִּינִי שֶׁל עַצְמִי.

דּוֹחֵף עֶגְלַת חֲלוֹמוֹתַי,

מוֹשִׁיב עַצְמִי עַל כִּסֵּא רָם

וּמִתְפַּנֵּק בְּלִטּוּף עֵטִי.

 

(מתוך: "האדם דיסלקטי", גוונים, 2009)

21 תגובות

  1. סן פרנסיסקו על המים

    לפני כמה שנים, במרכז השכונתי של הצפון הנחשב-מאד של אנשי האלפיון, הייתי עד שמיעה לשיחה מדהימה בין שתי חברות והבת של אחת מהן: החברות דיברו על נסיעה קרובה לדרום-מזרח אסיה, אולי לפיליפינים. ואז הבת, בתדהמה גדולה, פנתה לאמה: מה, פיליפיני זה מוצא, לא מקצוע?
    ואחרי השעשוע החברתי העגום, אני חייב לומר שאהבתי מאד את עגלת החלומות שלך.

    • תל-אביב על מי המדמנה

      ארז, אל תשוויץ, אצלנו יש מי שחושבים שפיליפיני זה לא רק מקצוע אלא ייעוד ולכן גם לא צריך לשלם לו, אלא כדי השארתו בחיים

      • סן פרנסיסקו על המים

        איזה שוויץ? המצב הרי עגום מאד: אנחנו משתמשים באנשים הנפלאים הללו ואחר-כך זורקים אותם ואת ילדיהם. מתי נלמד להתנהג?

      • עקיבא קונונוביץ

        תל אביב…
        ומה דעתך על השיר?

    • עקיבא קונונוביץ

      סן פרנסיסקו,
      הבנתי מתוך דבריך שהתחברת(כפי שנוהגים להגיד בימינו)אל השיר. דרך אגב, הפיליפינית של אמי ז"ל נהגה לשיר לה באופן ספונטני, וזה מאד נגע לליבי.

  2. מירי פליישר

    מקסים. הכותרת קצת בוטה.יחסית לשיר העדין.

    • עקיבא קונונוביץ

      מירי,
      שם השיר הוא "לפעמים", אך לקחתי את הכותרת מאחד הטורים. שמחתי שהשיר דיבר אליך.

  3. איזה דימוי! עבודה כפולה על מיתרי הרגש, עקיבא. יפה ונוגע

  4. הוא אשר אמרנו אם אין אני לי מי לי במיוחד בערבי החורף:)
    שיר יפה וקומפקטי
    מישהו צריך לדחוף את עגלת החיים העמוסה הזאת לא?

    • עקיבא קונונוביץ

      חנה, תודה על מה שכתבת, בעיקר עכשיו, שהחורף בתחומים רבים הולך ומתקרב.

  5. יפה מאד עקיבא, מבט חברתי , רגיש ואישי על המציאוות.

  6. באמת המילה "פיליפיני" יצאה מכלל מקום והפכה להיות משל.
    השתמשת ברגישות במילה הזו והשיר מעלה חיוך עצוב על השפתיים

  7. שיר מצויין!
    גם יפה הדמיון האותיו הצלילים בין 'לפעמים' ו'פיליפיני'

    • עקיבא קונונוביץ

      סבינה,
      לא שמתי לב לקשר הצלילי בין "לפעמים" ובין "פיליפיני", אבל אין ספק שקיים. תגובתך שימחה אותי.

  8. אני תמיד אומרת למתלוננים ולנזקקים הכרוניים לעזרה, שאדם צריך להיות האמא של עצמו.

  9. איזה שיר עקיבא! הברקה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ