כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

חרטה

חֲרָטָה

 

מִכָּל הַחֲטָאִים שֶׁל הָאָדָם

חֶטְאִי כָּבֵד: לֹא הָיִיתִי מְאֻשָּׁר.

אִכְזַבְתִּי אָב וָאֵם, כִּי רְצוֹנָם,

רָצוֹן צָעִיר, מִמֶּנּוּ לֹא נִשְׁאַר

אֶלָּא אָבְדַּן כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן סוֹרֵר

בְּעַל-כָּרְחוֹ, נִסְחַף עִם קַרְחוֹנֵי הַשִּׁכְחָה,

שׁוֹקֵעַ בִּמְבוֹכָיו שֶׁל מְשׁוֹרֵר

בִּמְקוֹם לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה

וּלְשַׂחֵק אַמִּיץ, כְּמִצְוָתָם, מִשְׂחָק שֶׁיֵּשׁ

בּוֹ יֹפִי, גַּם סִכּוּן שֶׁל מַיִם, אֵשׁ

אֲוִיר וַאֲדָמָה. אֲבָל עַכְשָׁו

בְּיַד אָמָּן הוּא נֶאֱרָג בְּתֹאַם שָׁוְא,

מָבוֹךְ מֻשְׁלָם שֶׁמֵּעוֹלָם עוֹד לֹא חָמַל

וְלֹא הִרְפָּה כְּצֵל אוֹבֵד: הָיִיתִי אִישׁ אֻמְלָל.

 

חורחה לואיס בורחס

 

 

חורחה לואיס בורחס (1899-1984) –מסאי, מספר ומשורר ארגנטינאי

 

(מתוך: הקולר והקול, כרמל, 2004)

 

מספרדית: עקיבא קונונוביץ

 

9 תגובות

  1. תודה על המתנה הזו! בדיוק היום קיבלתי מצגת יפיפיה עם השיר של בורחס על הזיקנה. אותו רעיון– שהוא לא חי את החיים במלאותם.

    • עקיבא קונונוביץ

      סבינה, בורחס היה מספר מעולה ומשורר טוב ואדם לא מאושר. הכרתי אותו אישית.
      הבה נלמד לא להיות דומים לו מבחינה אנושית.
      עקיבא

  2. עקיבא יקר,
    "אמרה הבחורה במשקפיים הכהים, יש בתוכנו משהו שאין לו שֵׁם, והדבר הזה הוא מה שאנחנו" (בורחס, על העוורון, עמ' 218).
    ואנחנו זה מה שהננו היום, כעת.
    אם-כך, למה לחרוט בנפש בכוח שיוצר אומללות, על מה שאי אפשר לשנות ולתקן?
    בן-אדם, למד מן העבר,
    הפק לקח,
    ופעל טוב יותר
    בשמחה
    לטוב ברגע הבא!
    מאטעלע

    • עקיבא קונונוביץ

      מוטי, אתה צודק ואתה יודע כמוני כמה קשה להגיד תודה על כל רגע, מעין "מודה אני לפניך" לא רק כשאנחנו קמים אלא בכל רגע.
      להתראות

      עקיבא

  3. מירי פליישר

    תרגום מקסים
    תודה
    טוב דעת שיש עוד כמוני
    עושים נאחס להורים…:)

    • רות בלומרט

      עקיבא, תרגום משובח לשיר מעולה ומעניין. תודה.

    • עקיבא קונונוביץ

      מירי, לא מקרי הדמיון בין נאחס ונחת( נאכעס, באידיש).העיקר– עכשיו שאנחנו הורים — נגרום נחת לאבא -אמא שלנו ונרווה נחת, בעיקר מנכדינו.
      תודה על תגובתך.
      עקיבא

  4. יפה השיר ויפה התרגום
    לגזור ולזכור 🙂
    ברוך הבא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ