חן ישראל קלינמן משורר
*
קָשֶׁה לָנוּחַ אֶצְלְךָ, אֱלֹהִים.
קָשֶׁה כְּשְׁכָּכָה אִזְמֵל הַקְּדֻשָּׁה
בִּתְנוּפָה סִילוֹנִית
מְיַתֵּר הַכֹּל מִלְבָדוֹ.
כָּכָה קָשֶׁה כְּמוֹ טִנְטוּן הַדְּמָמָה
הַפּוֹרֵץ מִן הָרֶקַע וּמֵצִיף
עַד נִטֶּלֶת נְשִׁימַת הַשְּׁמִיעָה.
קָשֶׁה כְּמוֹ מַשָּׁב רוּחַ
הַנּוֹשֵׁב וְהוֹלֵךְ וּמַצְלִיף בַּפָּנִים
עַד שֶׁכִּמְעָט וְנִטֶּלֶת הַ
*
בֵּין תּוֹעֲפוֹת דִּמְמַתְךָ, אֱלֹהִים,
לְבֵין רוּחַ הַסְּתָיו וְעֵינֵי יָפָתִי,
עוֹדֶנִי בּוֹחֵר בָּעֵינַיִם וּבָרוּחַ.
בַּיּוֹם בּוֹ אֹהַב אוֹתִי לַדַּעַת
כְּמוֹ פִּי דְּרָקוֹן אֶת זְנָבוֹ
וְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ יִשְׁתָּווּ בְּאַהֲבָתָם,
אוּכַל גַּם אוּכַל לִבְחוֹר בְּךָ.
בַּיּוֹם בּוֹ אַהֲבָתִי תִּשְׂגֶה,
בַּיּוֹם בּוֹ יִשַּׁמְּטוּ הַכֵּלִים,
לֹא אֵאָלֵץ עוֹד לִבְחוֹר.
(שני השירים התפרסמו לאחרונה ב"עמדה", חוברת 18).
שירים יפים מאוד תודה
מירי, תודה רבה לך.
אהבתי את היפוך התפקידים מ'אתה בחרתנו' ואת הצבת התנאים לאלוהים כדי שיזכה להיבחר על ידי הדובר.
שלא יחשוב לעצמו שבחירתו מובנת מאליה!
היי אהוד.
תודה, הערה מאירת עיניים. ואני מסכים, הבחירות שלנו לא מובנות מאליהן. במיוחד כשהמצב הנפשי הרוחני שלנו נתון לתמורות מרחיקות לכת.
קָשֶׁה כְּשְׁכָּכָה אִזְמֵל הַקְּדֻשָּׁה
בִּתְנוּפָה סִילוֹנִית
מְיַתֵּר הַכֹּל מִלְבָדוֹ.
מאד יפה חן
היי ריקי, רוב תודות.
חן, השירים יפים. הם גם מזכירים לי שיר של משורר נורבגי שתרגמתי.
בַּיּוֹם בּוֹ אֹהַב אוֹתִי לַדַּעַת
כְּמוֹ פִּי דְּרָקוֹן אֶת זְנָבוֹ
וְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ יִשְׁתָּווּ בְּאַהֲבָתָם,
אוּכַל גַּם אוּכַל לִבְחוֹר בְּךָ.
מה המקור של הקטע הזה? זה משהו מהכתובים?
היי סבינה, תודה רבה.
איזה משורר נורבגי? איזה שיר? אשמח אם תוכלי לפרט.
הבית שאת שואלת עליו אין לו איזה מקור שאני יודע עליו, אבל הוא כמובן רצוף ארמזים, אם כי עומד בפני עצמו גם בלי תוספת פרשנות. דרקון שבולע את זנבו הוא סמל די ידוע מן המזרח הרחוק. "שמיים וארץ ישתוו באהבתם" מצלצל ממספר כיוונים תנכיים, אבל לא משהו ספציפי כי אם תרכובת שנוצקה בפי כחטיבה אחת.
חן, מוכרים לי השירים הללו. אוהב אותם מאוד. הכנות שבהם והדיאלוג עם הבורא הוא נפלא. משירי האהבה-אמונה היפים שקראתי. רני
רני, תודה גדולה על תגובה מחממת לב. חן.
אוהבת את שני השירים, נחה עליהם רוח ה
חני, הצחקת אותי 🙂 כלומר נחה על תגובתך רוח ה , שהניחה עליי את רוח ה
רוב תודות, חן.
שני שירים יפים, המבטאים את מצוקת הדובר בצל האל המסתיר את עצמו, יום יבוא והכל יהיה אור אינסוף בהיר וצלול וגלוי, עוד מעט קט, חן
חנה, תודה רבה. עוד מעט קט והבהיר הצלול כבר כאן, בלא שהוא מסתתר מפנינו ובלא שאנו מסתתרים מפניו. חן.
חן
שירים נהדרים. כבר שמתי עליהם עין בעמדה. נשארו לי בראש.(גם לי יש שם שירים)
תמי, תודה רבה, איזה כיף.
קראתי את שירייך ב"עמדה" ואהבתי. שלושה שירים יפים, אינטנסיביים מהלכים בסנוורים… חן.
"קָשֶׁה לָנוּחַ אֶצְלְךָ, אֱלֹהִים."
כמה נכון.
נראה לי שלא נועדנו לנוח אצלו אלוהים ובגלל זה אנחנו כאן…
ואהבתי מאד מאד את "בַּיּוֹם בּוֹ אֹהַב אוֹתִי לַדַּעַת",
נורא מפחיד, הרי גילוי עריות בשיאו הוא הפחד או התשוקה לקיים יחסים עם… עצמך.
היום בו יישמטו הכלים הוא כנראה היום שבו האור יתגבר על הכלי, כמוש אני מבינה מדבריך,
והכמיהה האולטימטיבית, בטח שלי:
שלא ניאלץ יותר לבחור.
נמאס לבחור ולחיות בהסתר ולא להבין כלום ….
באופטימיות
🙂
רונית, שמחתי לקרוא את דברייך הקולעים והרגישים.
ובכל זאת, אני רוצה לנוח אצל אלוהים.
אני רוצה לאהוב אותי לדעת.
אני רוצה בשמיטת הכלים (תרתי משמע).
וכן, אני בייחוד רוצה להיות במקום שבו ידיעה ובחירה הולכות יד ביד.
באופטימיות חוזרת, תודה, חן.
בינתיים אתה מעדיף את העיניים והרוח.
כמו שכתבת.
רוצה באמת לנוח אצל אלוהים ולהשתחרר מהכלים ?
נדמה לי שבעולם הגשמי זה נקרא מוות.
ולגבי רוצה: יש גם לא מודע. מה הוא "רוצה" ?
מה הנשמה שלך רוצה ?
רונית, הלא זו בדיוק הנקודה – ביום בו יישמטו הכלים לא תהיה הפרדה ותהיה התקיימות בו זמנית כזו, או אחרת, שלא תאלץ אותי לבחור.
אם אוכל לנוח אצל אלוהים הרי שפירושו מהפכה שעליה אני משתוקק.
ומוות כשלעצמו אינו מפחיד אותי אם את מצמצמת אותו למה שמכונה "גשמי", זאת הוא אולי מעציב. הוא מחריד כשהוא סופי בכל העולמות.
ומה באמת לגבי הנשמה שלי? שאלה לא פשוטה. ובכן, נדמה לי שהיא לא פעם אומרת את דברה בטנטון גבוה מגבוה, בעדינות של שרפים, ולעיתים היא אומרת זאת בחמימות מאוד גדולה, לעיתים אני מקשיב ולעיתים לא. אני חושב שהיא רוצה אור, קדושה ואהבה, בדיוק כמוני, רק שהיא רוצה זאת בצורה ישרה ומדוייקת יותר ממני… אני והיא, צמד חמד. 🙂
משפט המפתח מבחינתי בשיר הוא
"עוֹדֶנִי בּוֹחֵר בָּעֵינַיִם וּבָרוּחַ".
אני מסכים, זוהי הכרעת המפתח בשיר. אבל זו הכרעה ולא תשובה ולא ידיעה, לצערי.
במובן זה, הרומנטיקה מכריעה לדידי את הקדוש.
קשה לנוח אצלך, חן.
השירים שלך מעוררים את כל תועפות הדממה.
קראתי אותם ב"עמדה" 18, וחשבתי:
"האזינו השמיים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי".
שחר! כמה טוב לשמוע את קולך.
כן, קשה לנוח. לפעמים אני כבר לא בטוח אם זו מנוחה ואיזו מנוחה ומה מהן אני באמת רוצה.
והפסוק שציטטת, הו הו, איזה יופי. באמת כך חשבת?
תודה חביבי. חן.
אוהב את השיח שלך חן. בשני יש עדיין שמץ צל של דידקטיות עצמית. הראשון הוא פנינה.
אמיר, תודה רבה. ונדמה לי שאני מסכים איתך לגבי הדידקטיות העצמית, שהלא היא ממפתחות השיר, שיר המבטא הַכְתָּבָה מאולצת בתוך מציאות מאלצת, בלתי מתפשרת.
חן, שירך היפה, הרגיש, שיש בו שיח עם הנעדר, הזכיר לי את "אלמלא האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם ולא רק בו…" של עמיחי.
אהבתי בסיום השיר את שיח הארוס והתנאטוס
משה, תודה רבה. לא חשבתי על ההקשר הזה לשירו של עמיחי. איזה יופי.
ארוס ותנטוס, כן…