מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
הטמפרטורה
הַטֶּמְפְּרָטוּרָה בְכוּר הָהִתּוּךְ גְּבוֹהָה
וְעוֹד לֹא הַכֹּל נִתָּק נִתָּךְ לְגוּשׁ
שֶׁסַּךְ תְּכוּנוֹתָיו בָּלוּל
וְלֹא יִבָּחֵן מֵחֹסֵר עִנְיָן.
הַטֶּמְפְּרָטוּרָה הָרְאוּיָה מִתְמַהְמַהַת
וְאִם אֶשְׁקַע עַל הַגּוּשׁ
וְאָבוֹא בוֹ –
אֲאָחֵר אֶת הַמּוֹעֵד
וְלֹא אֶתְאַיֵּד
בַּמֶרְחָבִים הַנִּכְסָפִים.
רות, שיר קשה… לעומת הגוש ההתאיידות אכן נראית הדבר המועדף, אבל גם על זה יש לי השגות…
נורית, הבאתי דוגמה קונקרטית אבל חשבתי על היות משהו נבדל…
תודה על דבריך
רות
אהבתי את כוחו של הבית הראשון.
בעיקר את "שֶׁסַּךְ תְּכוּנוֹתָיו בָּלוּל"…
בלוּל מלשון בלילה אך גם מצחיק כשחושבים על לול תרנגולות…
נהניתי, תמי…
ערב טוב,
רות
ולמה "וְלֹא יִבָּחֵן מֵחֹסֵר עִנְיָן." ?
שיר קשה שאינו משאיר הרבה ברירה. המרחבים נכספים אמנם, אך ההתאיידות היא הפיכת לאין, בדיוק כמו ההיתוך.
המיזוג בנכסף הוא חלום, נעמה. זה קרוב יותר לרוחי. פחות אין מגוש…
ערב טוב, תודה
רות
אף אני משתוקקת להתאייד במרחבים הנכספים. אהבתי מאד את"הטמפרטורה המתמהמהת".
עפרה
תודה, עפרה. שמחה שנכנסת.
רות