מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
שורשים
הִיא קִוְּתָה שֶׁכָּל זֶה יִתְרָחֵשׁ וָאֲפִלּוּ
שֶׁתִּהְיֶה יָפָה וְתִכְתֹּב סֵפֶר שֶׁכֻּלָּם
כֻּלָּם יִקְרְאוּ.
הַנֶּפֶשׁ הַזְּמַנִּית הִשְׁתַּקְּפָה בָּעֵת שֶׁנִּכְתַּב
הַגּוּף הַזְּמַנִּי כָּלָה מֵאֵלָיו.
נַפְשָׁהּ, עַד כַּמָּה שֶׁחַשְׁתִּי, הָיְתָה מְמֻצַּעַת
מִלְבַד אֵיזֶה נִצּוֹץ שֶׁאוּלַי הִגִּיעַ מִסָּבָהּ הֶחָכָם
וְלֹא דָעַךְ, אַךְ הִפְרִיעַ
לַיּוֹם יוֹם, לְגִדּוּל יְלָדִים
לָהוֹרָאָה, לַחַיִּים.
הִיא הִתְעַמְתָה עִמּוֹ בְהַצְלָחָה
כָּךְ לְפָחוֹת הֶאֱמִינָה.
אַבָּא – פָּרַח לְצִדָּהּ,
אֲנִי פָּרַחְתִּי לְאֶרֶץ אַחֶרֶת.
יֵשׁ לִי מִשְׁפָּחָה לְמוֹפֵת. גַּם לְאָחִי.
לְאָח אֶחָר יֵשׁ מִשְׁפָּחָה.
אָנוּ מְדַשְׁדְּשִׁים בְּמָקוֹם שֶׁהִיא לֹא הִכִּירָה –
בְּמַעֲמָקֵי בּוֹר שֶׁכָּרְתָּה לְגַמְרֵי בְּמִקְרֶה.
שיר נפלא ועמוק -שרשרת הדורות אם סב אב
ואנו מדשדשים במקום שהיא לא הכירה
במעמקי בור שכרתה במקרה
האמנם במקרה?
עצוב שהניצוץ שירשנו מדורי דורות מועם לאיטו במטלות היומיום ומהמורותיו
שירך רות המופלאה
מדבר אלי אותו הניצוץ
תודה
חנה ודוד יקרים,
הכותרת היא בעקבות הצורך של נכדה בעבודת שורשים, המקובלת היום בבתי הספר. השיר היה חסר כותרת…
תודה על האהדה והעניין.
שבת שלום
רות
שיר של שורשים עמוקים
עצב שמחה מצד אחד וחוסר סיפוק מצד שני
געגועים לאמא
הַנֶּפֶשׁ הַזְּמַנִּית הִשְׁתַּקְּפָה בָּעֵת שֶׁנִּכְתַּב
הַגּוּף הַזְּמַנִּי כָּלָה מֵאֵלָיו.
ואמא דמתה לסבא שהכותבת אוהבת
מִלְבַד אֵיזֶה נִצּוֹץ שֶׁאוּלַי הִגִּיעַ מִסָּבָהּ הֶחָכָם
וְלֹא דָעַךְ, אַךְ הִפְרִיעַ
כל אדם מנסה לפעמים לשחזר עבר למרות שיודע שאין אפשרות לשנות
וכך אנו נאחזים בזכרונות ובתכונות שמזכירות לנו
יש בכך דרך של נחמה עצמית
שלום לך רות יקרה
אני ממעט להיות בבננות
הפייסבוק מושך אותי יותר
אבל הנה מידי פעם מבקר
בי עורר השיר עצב
רות היקרה!
מהסתכלות בעולם הצומח ובמיוחד בגינה שלי אני מגלה שלפעמים שורשים מצמיחים עלים, פרחים ועצים במקום שרק במקרה הגיעו אליו עם הרוח או בהשאלה משירך, עם הניצוץ הבוער בהם, שהפריח את זרעם ואף נתן פרי.
מזדהה עם נעמה בהרגשת העצב שהשיר מעורר. שבת שלום! רוחה
הזכרונות מתנודדים בין טוב לרע, לפי הזוכר ומהלך חייו כמובן.
נעמה ורוחה יקרות, קלטתן אותי בבתקופה של חשבון נפש, אף כח השיר כבן 20…
שבת שלום
רות
יש שורשים שלא זוכים לראות את הפירות שהניבו, אבל הם קיימים בד.נ.א שלהם…
שיר יפה, רות.
תודה , נורית. את כמובן צודקת בעניין השורשים – כנראה בחנתי את פיתוליהם…
רות