חני שטרנברג
ילידת חיפה.
כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית.
בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים.
נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב.
ספרים:
שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999
עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000
עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009
תערוכות:
תערוכות יחיד –
במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007
סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008
שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009
בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010
מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011
קבוצתיות –
סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005
ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005
אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006
כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007
יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007
מופעים:
שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983
מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985
מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007.
מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008
מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור"
http://hanist.wordpress.com/
שיר יפה במיוחד, חני יקרה!
אני אוהבת במיוחד את האוריינטציה הפסיכו-פיזית, שיש בה גם גוון סוריאליסטי: דרך הגוף או הגוף כדרך, כדרך לנדוד בה, הגוף כעולם, כמקום, שיש בו מקומות שונים, תת-מקומות, הגוף כמפה… ובכל מקום בגוף מתרחשים דברים שונים, החוויות מוטבעות באברי הגוף השונים… ואפשר עוד להרחיב כאן…
תודה על שיר-יהלום!
תודה רבה, גבריאלה. ואני אוהבת במיוחד את הפרשנות שלך. שמחה שאהבת 🙂
אדם בתוך עצמו הוא גר – תארת זאת יפה חני
ריקי, יפה שאת מקשרת לשיר הזה את המשפט הזה. תודה.
אהבתי את הטיול על פני הגוף, אבל למנוחה אין לו מקום, רק קיפול
אהבתי את הטיול בגוף, רק לתרדמה לא מוצא מקום מלבד הקפול
תודה רבה, חני. ובאמת מעניינת הנקודה שהצבעת עליה. שהמנוחה היא מחוץ לגוף, אבל עדיין קשורה אליו. סוג של חיבוק.
וחני, אני חייבת לך על הטעות שטעיתי בפוסט של סבינה על האמת. ככה זה כשיש אותו שם, לפעמים מתבלבלים…:)
יפה התנועה פנימה והחוצה ואכן, בהעדר בית, אדם בתוך עצמו הוא גר
תודה לך אהוד על התגובה היפה ועל שהפנית את תשומת לבי לתנועה הזאת.
שיר יפה. אני יוצאת כל ערב לטיול שכזה כדי להירדם…
מה את אומרת, לוסי? כל ערב? מאוד מוצא חן בעיניי מה שאת אומרת, כי את מאירה את השיר באור יותר שמח.
גם אני אנסה 🙂
מאוד יפה ועצוב, חני
תודה רבה, סמדר. ובכל זאת העיר הרחוקה מנצנצת 🙂