בננות - בלוגים / / התקוה והאבסורד – קאמי על קפקא
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

התקוה והאבסורד – קאמי על קפקא

 

 

בערב חג השבועות במסגרת "תיקון שבועות" הוזמנתי להעביר שיעור בבית הכנסת הקונסרבטיבי שעל יד ביתי. התייחסתי בו למסה שכתב קאמי על קפקא בספרו "המיתוס של סיזיפוס". לאופן המיוחד שבו רואה קאמי את התקוה בעולמו האבסורדי של קפקא, שרוב הפרשנים הגדירו את יצירתו כזעקה מעוררת ייאוש, מקום שאין מותירים בו לאדם מפלט.  

טענתו המרכזית של קאמי היא שבין "המשפט" ל"טירה" חלה קפיצה אמונית אצל קפקא. אמנם, הוא אומר, קפקא לא סיים את הרומן, אבל אפילו היה מסיים אותו ספק בליבו אם היה משנה את המבנה האחיד שלו ואת תוכנו לפיו ק. מודד הקרקעות, שמונה לתפקידו זה על ידי הטירה, מגיע לכפר, אלא שאין אפשרות להגיע מהכפר לטירה. ולמרות זאת במאות עמודים הוא מנסה שוב ושוב ושוב למצוא את דרכו אליה.

ומהי הקפיצה האמונית שחלה אצל קפקא לפי קאמי?

המודד לוקח לו כמאהבת את פרידה, שכן הכירה לפנים את אחד מפקידי הטירה, אלא שדווקא בגלל זה היא פסולה על ידי הטירה. בהמשך הוא מנתק את יחסיו איתה כדי לפנות אל האחיות באראנבס, שכן משפחת באנרנבאס היא היחידה בכפר שנעזבה לגמרי לבדה על ידי הטירה.

הדרך שעושה קאפקא מפרידה לאחיות בארנבאס, טוען קאמי, היא הדרך מאהבה הרוחשת אמון אל ההאלהה של האבסורד, וזאת מפני שנסיונו האחרון של המודד הוא לשוב ולמצוא את אלוהים דרך מה ששולל אותו. לשוב ולהכיר אותו לא לפי הקטגוריות שלנו של טוב ויופי, אלא מבעד לפנים הנבובות והמכוערות של אדישותו, של אי הצדק שלו, של שנאתו.

לפי קאמי אחרי המעבר מפרידה לאחיות בארנבאס הזר הזה, המבקש מהטירה לאמצו, הוא קצת יותר גולה, כי הפעם הוא מנסה להיכנס לטירה כשכל רכושו הוא תקוותו המטורפת אל מדברו של החסד האלוהי.

בספרו זה, שלא כמו ב"משפט" קפקא מחבק את אלוהים הבולע אותו. הוא שולל מאלוהיו את הגדולה המוסרית, את הודאות, את הטוב, את העקיבות, אך הוא עושה כל זאת כדי להיטיב ליפול בזרועותיו.  מודד אלוהות שאינה ניתנת למדידה.

"המשפט" מאבחן את המחלה ו"הטירה" מציעה לה דרך ריפוי, אבל התרופה אינה מבריאה את האדם, כי אם מסייעת לו לחבב את המחלה ולשלב אותה בחיים התקינים. עוזרת לו להשלים איתה. התרופה הזאת, אומר קאמי , מביאה אותנו לאהוב את מה שמוחץ אותנו, ומולידה את התקווה בעולם ללא מוצא. זוהי "קפיצה"  שמכוחה הכל משתנה.

 

                                         *

 

 

התוספת שלי בשיעור נגעה לקאמי. בפאראפראזה על דבריו לפיהם קאפקא מחבק את האלוהים הבולע אותו – קאמי מחבק את העולם חסר האלוהים, ומציג באמצעות התבוננותו בקפקא את התקוה והאמונה המקופלות באכססטנציאליזם.    

הזכרתי איך קאמי התגלה בגדולתו בתקופת מלחמת העולם השנייה כשחבר למחתרת הצרפתית, והאיר ככוכב נדיר את השמיים החשוכים ש"מאורות רוחניים" רבים התגלו בה בשפלותם וכבו.

מבחינות רבות קאמי מזכיר לי אנשים דתיים שלא עוסקים במהותו של אלוהים, כמו ליבוביץ' למשל, אלא בצורך של האדם להתנער מידי בוקר כארי לעבודת השם, ורואים במצוות המעשיות – הסיזיפיות במידה רבה – ובעיקר ביחסים בין בני אדם את חזות האמונה.

מהבחינה הזאת אין חשיבות לשאלה אם אלוהים קיים או לא, ותפישתו של קאמי ששלל את קיומו של אלוהים אינה שונה מהותית מזו של ליבוביץ' למשל, שהכיר בו. 

 

 

 

 

 

9 תגובות

  1. לחבב את המחלה.
    אני בדיוק עסוקה בגילוי תסמינים של מחלת האנושיות – מגלה עוד ועוד דברים שהופכים חיי אדם (כל אדם) לקשים מנשוא. המתח בין הרצון להיות טוב לחוסר יכולת להיות כזה, רצון למשמעות והעדרה המוחלט, רצון לאהוב והאנוכיות שבאהבת האדם. אני מגלה את כל זה עכשיו ומתחילה להבין שאדם הוא חולה אנוש ולא חשבתי על אופציה לחבב את המחלה, לחבק את האלוהים המכוער וחסר ההיגיון. את נותנת לי כיוון מעניין. תודה. זאת תקווה מהסוג האפל, אבל אין סוג אחר כנראה:-)

    • חני שטרנברג

      הי שרה,
      מחלה אנושה האנושיות הזאת 🙂
      כן, אין ברירה אלא לחבב את תסמיניה, ודרך אגב גם בבודהיזם ממליצים על התרופה הזאת.
      ובלי אפלה אין אור וגם ההיפך:)

  2. טובה גרטנר

    היי חני
    שתתי את דברייך
    מעניין, אף פעם לא קראתי את החומר הזה.
    להתראות טובה

  3. רשימה יפה ומענינת המאירה באור מיוחד את האבסורד אצל קאמי כדרך אמונית מיוחדת בלי הצהרות רק במעשים.
    אני נזכרת במאמציו האלטרואיסטים של ד"ר ריה ב"דבר", את נאמנותו לתפקידו כרופא
    לעומת אבא פאנלו הכומר המחפש חטאים.
    הרומן החדש שאני כותבת יוצר דיאלוג עם קאמי ו"הזר" שלוועם תפיסת ההר והאבסורד.
    אצל קפקא יש השתוקקות למסר מהשליח מאותו עליון המסתיר פניו (זהו עולם שבו יש שליח אבל ללא שולח -יש נתק בין העליון לתחתון)
    ונכון ב"משפט" הנתק הזה אכזרי ביותר- לא אשכח לעולם את הוצאתו האכזרית להורג של ק. שראשו נמחץ כמו כלב בדרך הכי פרימיטיבית כשהוא מהרהר על מותו ( "ככלב" הוא אמר) כשהוא מוצא להורג בסוף הספר, זה נורא
    אבל תמיד יש כמיהה לעליון אצלו ,ראי ספור המשנה ב"משפט" – "מול שער החוק"
    לסכום, רשימה מענינת אני בטוחה שזו הייתה גם הרצאה מענינת
    שבת שלום לך חני יקרה

    • חני שטרנברג

      תודה רבה על התגובה היפה, חנה יקרה.
      נשמע מעניין הרומן החדש שלך:) וכן, גם השיעור היה מעניין כי התפתח דיון מעניין, שבוע טוב לך.

  4. אבנר אריה שטראוס

    יפה שהבאת חני
    שבת שלום 🙂
    שתיתי חצי כוס , כדי שאיטיב לראות את חצי הכוס הריקה 🙂
    קורא אותך אחרת מאז הכרנו .
    שבת מבורכת.

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, אבנר.
      סוף סוף אני מצליחה להגיב.
      מעניין מה שאתה אומר לגבי הקריאה האחרת
      מעורר מחשבות
      שבוע טוב:-)

השאר תגובה ל חני שטרנברג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג