בננות - בלוגים / / דברים שאנשים נורמלים לא עושים וגם שיח גלריה
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

דברים שאנשים נורמלים לא עושים וגם שיח גלריה

 

 

  מחר, יום ד', ה- 7.10  בשעה 11:00 שיח גלריה בתערוכה שלי "שירת הבית" במוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב. 

דברים שאביטל אפרת* אמרה בערב הפתיחה:

זאת הפעם הראשונה שבה המוזיאון מציג תערוכת אמנות. בדרך כלל המוזיאון עוסק בתולדות היישוב ובהיסטוריה, אבל יש לנו גם עניין גדול מאוד בתרבות עברית וביצירה ישראלית. התערוכה של חני היא נדבך ביצירה העברית המקורית, ובהקשר של חני העברית היא מילת מפתח. בראש ובראשונה אני רואה בחני משוררת. השירים שלה מאוד מאוד מדברים אליי. בשבילי זאת שירה מופלאה שמדברת אליי בכל הרבדים – אישיים, אנושיים, נשיים. המילים בעלות עוצמה יוצאת מהכלל – השירה היא הרובד המחזיק של היצירה.
לאט לאט למדתי שהביוגרפיה של חני מאוד מורכבת, כי היא למדה בכלל תנועה ומחול, ואח"כ מישהו הציע לה ללמוד ערבית, אז היא למדה ערבית והיא מתפרנסת מהוראת ערבית. הרב תחומיות הזאת מאוד מיוחדת ונדירה והיא מחזקת את האמנות. כאמנית פלסטית יש לחני ייחוד נוסף שמורגש מאוד בעבודות – העובדה שאף פעם לא למדה אמנות באופן אקדמי. היצירה שלה מאוד אינטואיטיבית, נובעת מהר געש פנימי שמתפרץ על הבדים והחפצים. הכל מאוד פשוט ראשוני וילדי, אבל המורכבות מאוד בשלה.
אני באופן אישי התחברתי מאוד לחופש. לאפשרות של חני לעשות דברים שאנשים "נורמלים" לא עושים. דברים שילדים טובים לא עושים. הרי לימדו אותנו תמיד לקפל ולשמור ולא לצאת מהקוים, וחני לא נשמעת לחוקים האלה.   

האמנות שלה היא קודם כל התכתבות. התכתבות כי היא טקסט, וגם התכתבות בינדורית עם ההורים, הסבים והסבתות שאותם חני לא הכירה ועם בני המשפחה הגרעינית.
היבט מעניין בהתכתבות הזאת הוא ההתכתבות עם השושלת הנשית, עם האמא והסבתא. חני לא סתם כותבת על חפצים שנמצאים סביבה כמו מיטה שולחן ורדיו, אלא שולפת מארון המזכרות את המפה שהאמא רקמה ומתכתבת עם האמא. על מפת עבודת יד שקיבלה לחתונה היא מציירת זר פרחים לסבתא שאהבה לרקום.
יותר מכל חפץ אחר מבטאת שמלת החתונה את הרעיון של לקיחת חפץ שאנשים "נורמלים" שומרים בארונות. יש נשים ששומרות את שמלת החתונה שלהן בתוך ניילון אחרי שמסרו אותה לניקוי יבש, ואילו חני מציירת על שמלת החתונה שלה וכותבת עליה. רעיון משוחרר מאוד ופרוע. כי מהם בעצם החפצים עצמם? החפצים הם סוג של נוסטלגייה. המשמעות המילולית של המילה נוסטלגייה היא "להביט אחורה בכאב". בדרך כלל כשאנחנו מדברים על נוסטלגייה אנחנו חושבים על געגועים והתרפקות, אבל אצל חני מתאימה המשמעות המילולית, ובהקשר הזה  ההתכתבות עם האמא מאוד מעניינת .
אמא של חני, שרה, היא אישה של התקופה שלה, וכאשת התקופה היא רקמה על מפה בדייקנות פרחים מתוך דוגמאות. כשנוצר חור במפה היא תיקנה אותו באופן עמלני מסודר ותקני, ואילו חני עושה בדיוק ההיפך. היא מציירת על המפה בחופשיות, אבל מתוך התייחסות. במבט ראשוני הכל נראה מאוד שמח, צבעוני, פשוט וילדי, אבל כשקוראים את השירים נוצר קונטרסט מושלם. השירים מחזיקים את האמת הפנימית והמשמעות בצורה יוצאת דופן.

קרה משהו מיוחד בשיח בין חני לביני. כשראיתי את החפצים בפעם הראשונה הם היו זרוקים במחסן מוזנח, וכשהבאנו אותם למוזיאון הם הסתדרו בתוך ה"חדרים" כמו פאזל. הסלון עם הטלוויזייה וסרט החתונה של חני ויעקב, פינת הכביסה – האיזור שבו קורים המעשים היומיומיים, שבו כולנו צריכים "להתיידד עם עבודות הבית", חדר הילדים עם מיטת הנוער שעליה כתבה חני שיר לאבא שלה, ומעל המיטה הוילונות שאמא של חני רקמה.
יש גם לוח שנה ששייך לתנועת "ערכים" שמקיימת כאן, במוזיאון, הרצאות ביהדות.  בלוח יש ציורים שמופיעים בהם רק גברים דתיים – בעלי בית ורבנים, לא מופיעה בהם דמות אישה, וחני בחרה בלוח הזה כדי לכתוב בו את שירי השושלת הנשית שלה, כך שהסיפור שמופיע עכשיו בלוח השנה הוא סיפור הנשיות.
ואחרונים חביבים  אתייחס לשני הלוחות שנמצאים על יד המדרגות שמוקדשים לאבא של חני. האהבה שלו לרדיו נמצאת ברדיו, ועל ידם נמצא גם התנור שעל ידו אהב להתחמם בחורף.
זאת תערוכה שמזמינה שיחזרו אליה שוב ושוב כי בכל ביקור ניתן לגלות בה משהו חדש שלא נראה קודם. אני מאחלת לכולנו שנצליח להתכתב כמו חני עם האנשים הקרובים אלינו – המתים והחיים. 

* אביטל אפרת היא מנהלת מוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב ואוצרת התערוכה המלווה את ספר שיריי החדש עכשיו הזמן לומר אמת. אנקדוטה מעניינת היא שאביטל היא בתו של עזריה אלון המיתולוגי, שאת תוכניותיו על נופי הארץ הרבינו לשמוע בבית ילדותי ברדיו הישן. 

                                               ***
עוד מתוך ערב הפתיחה: 

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=251&itemID=13127#post13127

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=251&itemID=13155#post13155                                                         

 

 

 

 

 

10 תגובות

  1. בהצלחה!נשמע ונקרא מרתק.

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, רות.

      • חני שטרנברג

        ועוד תוספת לרות: אני חייבת להודות שהדברים של אביטל ריתקו גם אותי – האופן שבו היא רואה את הדברים. אחרי הכל כל התייחסות היא גם סוג של פרשנות, ואני מוצאת את הראייה שלה מעניינת מאוד.

  2. חני תודה שאת משתפת ואני בטוחה שאני מפסידה כשאני לא נוסעת לראות את התערוכה.
    בהצלחה מכל הלב.

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, תמי. מקווה להעלות בהמשך צילומים לאינטרנט, ככה שהדברים יהיו יותר מוחשיים, אבל התהליך הזה עוד ייקח קצת זמן.

  3. יעל רוזן-בר שם

    אני אוהבת לקרוא פוסטים על ההצלחה של האחרים, ושלך חני מחממת את הלב.

    פה בחו"ל כמו שמעתי את נאומה של אביטל מדברת דרך המקרופון, והאווירה מסביב. תודה שחילקת איתנו את הרגע המתוק הזה של חייך, ומאחלת לך ומכל הלב המשך עליה לגדולות.

    • חני שטרנברג

      תודה רבה לך יעל על תגובתך המפרגנת ומחממת הלב מחו"ל. הרבה הצלחה גם לך. ובינתיים חזרתי משיח הגלרייה שהיה גם הוא מחמם לב ומרגש.
      והיום במיוחד יש לנו סיבה טובה לשמוח בהצלחה של מישהי – פרופ' יונת שזכתה בפרס נובל לכימייה!!! יום מאוד מאוד משמח :)))

      • יעל רוזן-בר שם

        שמעתי בחדשות בערוץ הצרפתי והשוויצרי, כל כך שמחתי.

        איזה כבוד לישראל הקטנה שלנו.

        • זכית בפרס נובל,חני?

          • חני שטרנברג

            האמנם היקר/ה,

            הזכרת לי את השיר הזה של לאה גולדברג:
            "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,
            ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם"

            מאחלת לך הרבה הליכות כאלה 🙂

השאר תגובה ל חני שטרנברג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג