עציונה הלמן היא מורה לערבית וחוקרת שפות. בערב הפתיחה של התערוכה שלי קראה עציונה שניים מהשירים המופיעים בספר שיריי החדש בשלוש שפות: עברית, ערבית ויידיש.
בחרתי לתרגם משיריי לערבית וליידיש בשל הקשר המיוחד שיש לי עם שתי השפות האלה. ערבית היא השפה אותה אני מלמדת, ויידיש היתה השפה שבה דיברו הוריי בילדותי כשלא רצו שאבין מה הם אומרים. עציונה תרגמה את השירים לערבית (היא תרגמה לערבית שירים נוספים שמוצגים בתערוכה) וד"ר שלום חולבסקי – חבר קיבוץ עין השופט, היסטוריון ופרטיזן לשעבר, תרגם ליידיש.
ביקשתי מעציונה שתקרא שורה בכל שפה, והקריאה הזאת גרמה לקהל התרגשות והצחיקה אותו. אביטל אפרת – האוצרת – סיפרה שיידיש וערבית הן שתי השפות שבהן דיברו ראשוני זכרון יעקב. יידיש שהביאו מהבית וערבית בה דיברו עם הפועלים שהעסיקו. היא סיפרה שבארכיוןן נמצאים הפרוטוקולים של ראשוני המתיישבים הכתובים ביידיש, מחכים שיתרגמו אותם לעברית.
כשדיברתי עם עציונה אחרי הערב הזכירה בצער שיצירות ספרות רבות נכתבו ביידיש ולא תורגמו לעברית, ואם לא יתורגמו יירדו לטמיון. נזכרתי שכשפניתי לשלום חולבסקי (על נסיבות הכרותי איתו אספר פעם אחרת) וביקשתי שיתרגם משיריי ליידיש, התפלא על שאני מתעניינת בשפה הזנוחה הזאת, שזכתה ללעג ולבוז, ושנים רבות בני דורי התביישו בה.
בשנים האחרונות אני מגלה אצל אנשים רבים שהוריהם דיברו יידיש געגועים ואהבה לשפה הזאת, רצון לשמוע אותה ואפילו לדבר בה. התופעה הזאת ניכרה גם בקהל בערב הפתיחה. היו בקהל גם מבוגרים וגם צעירים ואלה וגם אלה נהנו משני השירים שהוקראו בשלוש השפות.
זה השיר הראשון שעציונה קראה:
היום, בשבת אחרי הצהריים,
ﺃليوم, السبت بعد الظهر
היינט שבת נאכמיטאג
הופשרו בהרינו שלגים.
ذوبت الثلوج على جبالنا
האבן זיק צעגאנגען אין די בערג די שנייען
זמן רב לא יכולנו להם
مدة طويلة لم نتمكن منها
אלאנגע צייט ניט געקענט זיי בייקומען
הם היו קשים מאיתנו
كانت ﺃصعب منا
זיי זיינען הארטער פון אונז
וחזקים כסלעים.
وﺃقوى كالصخور
און שטארק ווי די פעלז'ן
לפנות ערב
في العصر
פארנאכט-צוי
השמיים האדימו, הזהיבו,
ﺇحمرت السماء واصفرت كالذهب
דער הימל צערויטלט, באצויג'ן מיט גאלד
כמו התפוחים והאגסים
مثل التفاح واﻹجاص
פונקט ווי די עפ'ל און באר'ן
שקנית בסופר
التي اشتريتها في المتجر
וועלכע דוּ האסט געקויפט אין סופער
ביום שישי.
يوم الجمعة
פרייטיק בייטאג.
תרגום לערבית: עציונה הלמן
תרגום ליידיש: שלום חולבסקי
איזה רעיון ענננק
שמתי לב שבאידיש השורות ארוכות הרבה מן העברית והערבית.
מזכיר לי את החידה שסיפרנו בילדותנו
איך אומרים משפט אחד בארבע שפות ?
בינתיים גמח"ט וזיי געזונט 🙂
אוי ריקי,
הצחקת אותי. היית צריכה לשמוע איך זה נשמע… כמו שנהגו להגיד: "ביידיש זה נשמע יותר טוב".
את יודעת יידיש, ריקי? אני יודעת רק א ביסלה. א גיט יוער, וזיי געזונט גם לך 🙂
בכל זאת ממליצה להפריד לשלושה שירים נפרדים. שעטנז מטבעו מעניין מעט אבל דורש מאמץ וגורע מהנאה שבכל שיר בשפתו. בהצלחה
תודה רות על התגובה.
השירים מופיעים במקור כשירים נפרדים. באופן הזה הופיעו רק בערב (כקריאה ווקאלית). הפואנטה בקריאה באופן הזה היתה הקשר בין השפות והשוני ביניהן -היכולת להקשיב להן זו בצד זו. אם השירים היו מופיעים בנפרד היידיש והערבית היו נותרים בלתי מובנים לרוב הקהל שלא מבין לא ערבית ולא יידיש. באופן הזה, כשנקראו משפט אחרי משפט ניתן היה להבין מעט ואפילו ללמוד משהו.
השיר עצמו מופיע בספר בעברית בלבד.
איזה רעיון מקסים, שלוש השפות שעצבו פה דורות!
זה גם מה שאני הרגשתי, חני. שנבנה גשר בין שלוש השפות – שלושתן שפות של הארץ הזאת.
יפה מאוד, רעיון. מזרח ומערב, דרך לספר סיפור ישראלי.
יפה קערת הפרי הנראית כמו שקיעה.
תודה לוסי. מעניין שהשתמשת במושג "סיפור ישראלי". שפה היא חלק מתרבות. מזכיר לי את המשורר אבות ישורון שערב את שתי השפות האלה -ערבית ויידיש – בכתיבה שלו בעברית מתוך הבנה ששתיהן חלק מהסיפור של המקום.
מדהים חני, היוזמה לחבר עולמות.
תודה תמי. חיבורים זאת מילת מפתח עבורי בתקופה הזאת.