חני שטרנברג
ילידת חיפה.
כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית.
בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים.
נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב.
ספרים:
שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999
עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000
עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009
תערוכות:
תערוכות יחיד –
במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007
סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008
שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009
בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010
מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011
קבוצתיות –
סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005
ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005
אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006
כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007
יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007
מופעים:
שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983
מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985
מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007.
מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008
מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור"
http://hanist.wordpress.com/
חני שטרנברג כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית
יפה. הרגישות שלו מרגשת.
כל כך הרבה יוצרים מוכשרים בארצינו הקטנה.
(הפוסט והכותרת לא השתנו פתאום? דווקא מצאתי עניין בפירוט. ואיך משנים פוסט אחרי שהועלה?)
חני יקרה,
את יודעת, אני מרגישה שאני אולי חייבת אצלך תגובה, ולו רק מכיוון שאת היית בין היחידות שכתבו על אסון הכרמל.
הקשבתי לשיר את יכולה לבחור, והוא יפה ומבצעו יפה ואזי הלכתי שנים ושלושה פוסטים אחורה.
את יודעת קשה לי מאוד עם החוק של ההטרדה המינית, מכיוון שנוהגים בו איפה ואיפה. גם דרכה של א לא היתה קלה ומסתבר, כי השיטה של קצב הולכת ונחשפת ועוד מסתבר היום, כי היחידה שא' שוחחה עימה ונפתחה אליה היתה ח"כ שלי יחימוביץ.
כמי שעברה בעצמה אונס, ועוד ישבה אחר-כך במעצר עד שמשטרת טבריה העלימה את כל הראיות, יש כאן איפה ואיפה. לא מזמן אספתי את המסמכים מבית חולים בני ציון, שם יש בעליל בדיקה לאחר אונס ושיחה עם עובדת סוציאלית בלווית שוטרת.
האנס לא היה קצב אלא בחור צעיר שגם הכה אותי מכות רצח, והמשטרה, כאמור העלימה ראיות והוא נותר חפשי ועוד בזז את רכושי.
בדיעבד, טוב לכולנו שקצב היה טיפש מידי לא להסכים לעסקת הטיעון – כך יצא לאור עד כמה רקוב היה האיש.
אתמול ראיתי את ברק מפרק את תנועת העבודה ונגעלתי. פשוט כך.
אבל קצב – ככל שמתגלים הדברים כך עולה המיאוס, גבר שבמקרה, בשל מוצאו, הגיע לכנסת ואחר לנשיאות רץ כשוטה וכלי זינו מתנופף לכל עבר ותאוותו בידו – גם זו של השלטון שאפשרה לו כל אלה נחשף במלוא הזוועה ולמלוא הקלון לנוכח קבל עם ועדה.
וא' וה' – את מדברת על האומץ ואני חושבת על הסבל, על הבושה ועל הגועל להיות נתונה לגחמותיו לאדם שהשכל שלו נמצא בזין.
אוי חני, לאן התדרדרנו.
למה לאשה כל כך קשה לבחור לחייך אצלנו, כאן, בארץ שהיתה שלנו והיא דווקא בידי אולגרכים שבעד כס ובצע כסף ידחפו 45 תלמידים לכתה, ואת הזקנים יורידו ביגון שאולה – יצרחו בקול מדינת ישראל עשירה ויסכנו את תושבי ערד בסרטן בעד מילרדים של כימיקלים.
ובתוך כל אלו מה עוד נותר לנו לבחור?
בהרבה אהדה
חוה
חוה יקרה,
מצער מאוד מה שאת מספרת. אני מסכימה איתך – יש המון אלימות בחברה והרבה ממנה מופנית כנגד נשים. חשיפה דורשת אומץ והנה גם את חשפת את מה שקרה לך.
אני מאחלת לך שתמצאי מזור ורפואה – לפעמים גם מוסיקה יכולה לעזור – למשל הקשבה לשיר היפה הזה:
"את יכולה לבחור
תבחרי לשמוח
את יכולה לרצות
תרצי את טובתך
את יכולה להסכים
תסכימי לסלוח
את יודעת לאהוב
תאהבי את עצמך"
מאחלת לך את כל הדברים האלה 🙂
תודה רבה, רקפת. כן…את צודקת, שיניתי כי פתאום חשבתי לעצמי שאולי חשפתי משהו אישי שלא קיבלתי רשות לחשוף. אלה שאלות שאני תמיד מתלבטת בהן. בכל מקרה השיר מאוד מצא חן בעיניי וחשבתי שכדאי שעוד אנשים יאזינו וייראו. שמחה שאהבת ובהזדמנות הזאת ברוכה הבאה. ותראי
עוד צירוף מקרים: בדיוק רציתי להיכנס לקרוא על ספרות על הבמה.
כדי לשנות פוסט אחרי עריכה נכנסים לעריכה משנים כל מה שרוצים לשנות ולוחצים על שמירת השינויים, הרבה הצלחה והנאה בבלוגייה 🙂