באמת אני חי בזמנים אפלים!
הדיבור התמים נואל. מצח חלק
מרמז על טמטום הלב. זה הצוחק –
רק לא קיבל עדיין
את הבשורה האיומה.
הוי זמנים שכאלה, עת
שיחה על אילנות עוון פלילי הוא כמעט.
כי יש בה משום שתיקה על תועבות כה רבות!
זה המהלך שם ברחוב בנחת,
האמנם לא ישיגוהו עוד ידידיו
הנתונים בצרה?
—–
והרי ידענו:
גם השנאה נגד השפלות
מעווה את פני האדם.
גם הזעם על דבר העוול
מצריד את הקול. הה, אנחנו,
שרצינו להכין את הקרקע לקראת
סבר פנים יפות,
לא יכולנו להסביר פנים.
אבל אתם, שתזכו ותראו את היום,
והאדם לאדם יהייה מושיע,
זכרו נא אותנו
ולמדו מחילה על משוגותינו.
***
זה זמן מה שאני מחפשת בכתובים מילים שיתאימו לתחושותיי בימים אלה, ומצאתי את המילים האלה שכתב ברטולד ברכט בשירו "אל הצאצאים" כפי שתורגם ע"י מרדכי אבי – שאול. ציטטתי מתוך השיר את תחילתו ואת סופו.
נגעה לליבי במיוחד בקשת המחילה של ברכט מהצאצאים על אי היכולת להסביר פנים למרות הרצון "להכין את הקרקע לקראת סבר פנים יפות". בקשתו זאת הזכירה לי את הנוקטים באלימות במאבקם למען השלום.
ניתן לומר את הדברים גם במהופך: אדם לאדם יהייה מושיע ביום שבו אנשים יוכלו לצאת כנגד השפלות והעוול ללא שנאה וזעם ועם סבר פנים יפות. אם תרצו: המקבילה הברכטיאנית לאחרית הימים התנכ"ית.
כמה יפה ונכון, חני.
ומתאים למה שמתרחש כאן בבלוגייה.
ממש תודה שהבאת. זה טקסט חשוב, שמחזיר לתלם ולפרופורציות.
עוד אשוב ואקרא.
תודה רבה, גבריאלה.
שמחה שהתאים לך 🙂
"גם השנאה נגד השפלות
מעווה את פני האדם.
גם הזעם על דבר העוול
מצריד את הקול".
כמה נכון, חני. וכמה עצוב שכדי להפיל את הצאר הרוסי צריכים להיות גרועים ממנו.
ולא פעם אני תוהה – אולי מין הראוי לאמץ
את השתיקה המתבוננת – שבה נקטו אבותיי.
טמה,
תודה רבה. "השתיקה המתבוננת" היא בהחלט רעיון טוב במצבים מסויימים, וגם לי היא נראית עדיפה על פני אלימות נוספת. השאלה היא אם אפשר לפעול כנגד עוול ללא אלימות.
תודה רבה, אמיר.
באמת עצוב מה שתארת. בטח גם על זה חשב ברכט כשכתב את השוררות האלה.
תמיד טוב לקרוא ברכט בעיקר בעיתות יאוש, תודה שהבאת חני, מעורר מחשבות
חני, כן. גם אני חשבתי שאולי אמצא אצלו משהו מתאים, ונמצאו השורות האלה.
תודה רבה.
יפה וחשוב ובעיתו, טוב שהבאת.
תודה רבה, סבינה. שמחה שמצא חן בעינייך.
שיר מלא מהחיים, מאין של החיים.
קשה להסביר
בכלל קשה זה כימעט מילת מפתח
אבל… אולי האפשרות לדבר על "שקשה להסביר" פותח את המחשבה
להתראות טובה
תודה רבה, טובה. השיר בהחלט מדבר על קושי: על קושי לחיות בתקופה אפלה שבה מתחוללות זוועות, אבל הוא מדבר גם על הקושי למחות באופן מסביר פנים כנגד הזוועות, ובכך, בעצם, להמשיך אותן. כמו שלצערינו אכן, קרה לא פעם במהלך ההיסטוריה.