בננות - בלוגים / / רגל בדלת
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

רגל בדלת

שלום לכולם

את השיר "רגל בדלת" כתבתי לפני כשנה. השיר עבר הרבה שינויים.  חברים קראו את השיר ומאד אהבו וביקשו ממני לקרא אותו בכנס מסוים. 
גם שם, בגלל אופי מקצוע המשתתפים השיר מצא חן ופורש בצורה שהתאימה לעיסוק של  אותה קבוצה למרות שאני לא כיוונתי דווקא אליהם.

לעומת זאת, ידידה שאני מחשיב את דעתה טענה שהשיר הוא בחזקת "רעיון" אבל הוא לא שיר טוב.

השיר נשאר זנוח בערמת השירים. עתה קראתי אותו שנית ועלה בדעתי שאפשר גם להתייעץ בקהל הקדוש הזה.

כזכור, אין צורך ללכת על בהונות סביבי. מצד שני לא חייבים לחפש בכוח פגמים רק בכדי לרצות אותי.
תודה
גיורא

רגל בדלת 

 

הוּא מְמַהֵר לִתְחֹב אֶת הָרֶגֶל בַּדֶּלֶת

לִפְנֵי שֶׁתִּסָּגֵר

וְקוֹל טְרִיקָה יִשָּׁמַע.

מַשְׁאִיר פֶּתַח לְמִי שֶּׁטָּרַק

שֶׁיּוּכַל לַחֲזֹר.

 

וַדַּאי תֹּאמְרוּ לוֹ:

טִפֵּשׁ

יְרִיקָה בַּפַּרְצוּף

הִיא גֶּשֶׁם, אֶצְלוֹ.

אֵיךְ לֹא מֵבִין שֶׁלִּפְעָמִים

אֵין סִכּוּי

וְצָרִיךְ לְוַתֵּר

 

אֲבָל הוּא מַזְכִּיר לְעַצְמוֹ

שֶׁכָּל עוֹד חַיִּים

דָּבָר לֹא אָבוּד.

גַּם אִם הַדֶּלֶת

תִּמְחַץ אֶת רַגְלוֹ

לֹא יָזוּז.

אֶת עֲוִית הַכְּאֵב

יִמְשֹׁךְ לְחִיּוּךְ

וְיֹאמַר לַטּוֹרֵק מִלּוֹת אַהֲבָה:

(בְּכָל הָעוֹנוֹת)

 

כֵּן, זֶה גֶּשֶׁם עָלַי

זוֹ הָרוּחַ טוֹרֶקֶת

הַכֶּלֶב בּוֹכֶה

 

שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ הָהוֹלֵךְ לַחֲזֹר

כְּשֶׁיִּרְצֶה

שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָכֹף קוֹמָתוֹ

 

בַּפֶּתַח

 

36 תגובות

  1. איריס קובליו

    אוהבת מאד
    אישית זה מדבר אלי
    לא מרגישה צורך בשינויים

    • לאיריס.
      תודה רבה. אני שמח שהשיר מדבר אלייך. בזמנו, כשכתבתי אותו הוא לא מצא חן בעיני אותו ידידה. ולמרות הפופולריות שלו זנחתי אותו.
      נדמה לי שחוסר הבטחון שלי בשיר נבע מכך שהוא (כמו עוד שיר אחד בלבד) נכתב "מנהמת הנפש" (איך אני שונא את הביטוי הזה) ,כלומר ,שלא היה מספיק מרחק אומנותי רגשי בזמן הכתיבה.
      עכשיו "שגיליתי" אותו ,הוא לא נראה לי רע. לכן החלטתי להעלות אותו לבדיקה כדי לראות מה אומרים קוראים חדשים.

  2. מירי פליישר

    אותי מרגש עד דמעות
    מתקשר אצלי למיתוס הבן האובד
    אוהבת האובדת…
    ההורות הסולחת תמיד, החבר שלא הבנו אותו , אהבה קדושה .

    • למירי
      את צודקת ביותר. האמת היא שבקובץ המחשב שלי ,שם השיר (עכשיו) הוא: רגל בדלת (משירי הבן האובד).
      לא רציתי להציג את השיר עם שמו המלא משלוש סבות עיקריות:
      לא רציתי לכוון את הקוראים לכיוון ספציפי ,רציתי לראות לאן הם לוקחים אותו. לשמחתי, ראיתי שרוב הקוראים לקחו אותו למקום שכיוונתי אליו.

      פחדתי שבגלל היותי אב שכול יקחו הקוראים את השיר לכיוון שהוא לא. זו הבעיה שיש לי עם חברים שבאופן אינטואיטיבי לוקחים כל שיר לכיוון הזה למרות שאין לכך שום בסיס בטקסט.

      והסיבה השלישית: אחרי גדולי הציירים ,הקומפוזיטורים וכמובן לאה גולדברג ,יש לי הרגשה שזו יומרה גדולה מדי מצידי לכנות כך את השיר.

  3. מיכל עלמה

    שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ הָהוֹלֵךְ לַחֲזֹר

    כְּשֶׁיִּרְצֶה

    שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָכֹף קוֹמָתוֹ

    ———————

    כמה יפה השיר והנדיבות שבליבך.
    אמיץ נוגע ומרגש.

  4. טובה גרטנר

    היי גיורא
    שיר כואב…כואב ברגל
    בראש
    בלב
    אבל אמיתי
    זה נכון… עדיף להחליף בן הכאבים.
    להתראות טובה

    • לטובה ,תודה. אכן כאב בכל אותם מקומות שציינת.
      אני מקווה שהיה מוצלח אתמול. רציתי להגיע אבל הייתה לי השתלמות בבאר שבע.

      בפעם הבאה אני מבטיח~

      • טובה גרטנר

        היי גיורא
        עוד ניפגש מרכישה ממרחקים את הערכה שלך
        להתראות טובה

      • עפרה קליגר

        כל מה שאני יכולה לאמר כן ירבו אנשים כמוך.השיר הזה נתן לי כח
        עפרה

      • עפרה קליגר

        כל מה שאני יכולה לאמר כן ירבו אנשים כמוך.השיר הזה נתן לי כח
        עפרה

  5. חני ליבנה

    גיורא שיר יפה ,אני הייתי מוותרת על ההתחלה ומתחילה משמשפט "אבל הוא מזכיר לעצמו" בלי המילה אבל, כי ההתחלה מספרת את הספור כרונולוגית ולא צריך את זה, אבל זו רק דעתי ושהרגל לא תתעייף

    • לחני תודה
      ניסיתי לקרא את השיר לפי הצעתך, אבל נראה לי שקשה מאד להשלים את הסיטואציה מתוך הפרטים שנשארים. שם השיר והתמונה של "הרגל בדלת" הם הבסיס לשיר.

      אמנם ,מנחי סדנאות כתיבה מרבים להשתמש בדימוי של "פיגום" שאפשר להוריד לאחר שהסתיימה הבנייה. אך לא תמיד העניין הזה עובד.

      יתכן, וניתן יהיה להשלים את הפערים רק מההמשך ,אבל לעניות דעתי הקורא יתעסק (אם בכלל יהיה לו חשק) בפיענוח "עלילת השיר" ויחמיץ את האפקט הרגשי שניתן להפיק ממנו.

      בכלל, אני בשירי (בבחירה חופשית ומודעת) מעדיף שהקורא יתעסק בשיר ולא בפיצוח כתב חידה.

  6. הי גיורא אני סתם משחקת בלצמצם שירים. ברוח זו קיבלתי את הזמנתך וברוח זו אתה מוזמן להתייחס 🙂

    רגל בדלת

    מַשְׁאִיר פֶּתַח לְמִי שֶּׁטָּרַק
    שֶׁיּוּכַל לַחֲזֹר.
    וַדַּאי תֹּאמְרוּ לוֹ:
    טִפֵּשׁ,
    יְרִיקָה בַּפַּרְצוּף
    הִיא גֶּשֶׁם, אֶצְלוֹ.

    הוּא מַזְכִּיר לְעַצְמוֹ
    חַיִּים! איו אבוד!
    וגַּם אִם הַדֶּלֶת
    תִּמְחַץ אֶת רַגְלוֹ
    לֹא יָזוּז.
    אֶת עֲוִית הַכְּאֵב
    יִמְשֹׁךְ לְחִיּוּךְ
    וְיֹאמַר לַטּוֹרֵק מִלּוֹת אַהֲבָה:
    (בְּכָל הָעוֹנוֹת)
    כֵּן, זֶה גֶּשֶׁם עָלַי
    זוֹ הָרוּחַ טוֹרֶקֶת
    הַכֶּלֶב בּוֹכֶה

    שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ הָהוֹלֵךְ לַחֲזֹר
    שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָכֹף קוֹמָתוֹ
    בַּפֶּתַח .

    • לסיגל.
      תודה על ההצעה.בהחלט שווה התייחסות.
      השיר בינתיים מונח בצד ולא יכנס לספר הקרוב. אבל אני מבטיח לך שאם אחזור אליו בעתיד, אקח לתשומת לבי את הצעתך.
      תודה גיורא
      וסליחה על האיחור בתגובה

  7. יפה, אני לא רואה מה הבעיה. יש בהחלט פיתוח של הרעיון יש המחשה בתמונות.

    • רות בלומרט

      נוטף טוב לב והתחשבות.

    • לסבינה
      תודה. הגעתי למסקנה שה"בעיה" לא נמצאת בשיר, כלומר -במלאכת השיר. הבעיה כנראה נעוצה בתוכנו, בטוטליות של הרגשות "הנוצריים" של ה"בן (או הבת) האובד המובעים בו.
      השיר לא מאפשר מנעד של התייחסות אל הנאמר בו. או שאתה מבין וחש בדיוק "מה כתב המשורר" ואז אתה אוהב את השיר, או שהכתוב נראה לך קיטשי, נוטף ולא אמיתי.

  8. השיר לא נהיר לי כל כך. לא ירדתי לסוף דעתך. בהרבה שירים שלך נותר מתח האם האמירה היא מה שהיא, או שהיא אירונית, וזה אפקטיבי. כאן זה יותר מבלבל (אותי) ואני נשארת בתחושה של אי הבנה, פשוט.

    • גיורא פישר

      היי לי
      אני התכוונתי כפשוטו.
      השאלה היא האם אי ההבנה נובעת מהכרות קודמת עם שירי ,או שיש בסיס לאי ההבנה בשיר.

      ובאותו עניין ,האם יתכן שהיה לך קשה לראות שיר "נוצרי" כזה היוצא מעטי (מקלדתי)?
      שלך
      גיורא

      • אני חושבת שהעניין הוא אכן ה"נוצריות" אבל לא בגלל מקלדתך אלא בגלל החשיבה שלי שאינה מורגלת בזה. 🙂

        • היי לי
          אני שמח שחזרת לשיר"רגל בדלת" כי שכחתי שאני חייב עוד תשובות לכמה כותבים.
          אני משתדל ללמוד מכל דבר. ונדמה לי ש"פענחתי" את הכוח והחולשה של השיר הזה. עכשיו אני מבין לְמָהּ חברתי התכוונה כשאמרה שהשיר הוא בגדר "רעיון", ואחרים חשבו אחרת.

          יש גם מספר מגיבים קבועים שלא הגיבו על השיר ,אולי מפני שלא רצו "לפגוע" או לא ידעו להגדיר את הבעיה.

          נדמה לי שפתרתי:

          ברוב השירים "הטובים" מציג המשורר סיטוציה אנושית מורכבת שהקורא יכול להתחבר אליה מזוויות שונות שלה בהתאם למצבו הריגשי הנוכחי.
          המורכבות תאפשר לקורא למצא עניין בשיר גם בזמנים אחרים.

          השיר "רגל בדלת" שבצדק זיהתה אותו מירי פליישר כאחד משירי "הבן האובד". מציג מצב נפשי מאד חד מימדי, של נתינה וקבלה מושלמת שאופיינית ליחסי הורים -ילדים (אם כי גם שם היא כזו לעיתים נדירות).

          למרות שלא מדובר בבן שלי ממש , מדובר במישהו "דמוי בן". לא זייפתי בשיר הזה בשום דבר, אבל אני מודה שזה מצב נפשי נדיר בין אנשים.
          לכן, מי שהרגיש כך יכול להזדהות עד כאב עם מה שכתוב בשיר.

          אחרים, יראו בשיר אידיאה הקרובה ברוחה לנצרות.

          השיר של לאה גולדברג הוא לא כזה "שטוח" כמו שלי מכיוון שהיא מציגה דמויות מורכבות ש"הקבלה" שלהן את הבן האובד היא רב מימדית.

  9. תַּלְמָה פרויד

    גיורא, משהו ברעיון וברוח השיר מאוד סלחני ומעניק, אצילי ומרגש. אך נראה לי שיש עוד לעבד. בעיקר בבית השני. משהו בו נראה לי דורש ליטוש. הוא דיבורי לי מדי. סוף השיר לעומת זאת יפה מאוד ומרשים.

    • לתלמה תודה
      את צודקת בכך שהבית השני הוא "דיבורי". אך הוא כזה במכוון ,אם תשימי לב הוא "ציטוט" של אמירות מקובלות של אנשים. השיר משתדל לקחת את האמירות הבנאליות האלה ולהפוך אותם לשירה מבחינת הסגנון והתוכן.

  10. אני קוראת על נתינה בלי גבול. על מתן האפשרות להולך תמיד לחזור, לא לסגור לו שום דלת. ובעיקר זה מדבר אלי ברמה של הילדים, כי הם אלה שהכי חשוב לי שלא יחדלו לחזור.
    לא מבינה בשירה, לא מרשה לעצמי להעיר הערות רק להביע תחושה לגבי חוויית הקריאה.

    • ללוסי
      לפי תפיסתי "לא צריך להבין שירה". צריך לקרא ולהרגיש.
      קורא שמעוניין "להבין בשירה" יכול לשאול את עצמו לאחר קריאת השיר מה גרם לו לאהוב או לשנוא את השיר. איך הצליח (או נכשל) המשורר במשימתו.
      לדעתי "זו כל התורה על רגל אחת".

      תודה שהרגשת את השיר כמו שהתכוונתי בכתיבתי אותו.

  11. גיורא הי
    רגל בדלת יד בחלון ?
    לא בטוחה שירדתי לסוף דעתו של השיר
    חושבת שהשיר הוא אמירה לא ב"זכות הצעקה"
    אלא להיפך בזכות האיפוק והסלחנות.
    אני חושבת שהשימוש בזמנים ובגוף בבית הראשון לא נהיר לי
    אך אשוב ואקרא

    • היי ריקי
      סליחה על האיחור.
      הכוונה היא שיש מי שעוזב בטריקה ויש מי שנשאר ובולם את הטריקה בכך שהוא שם רגל בדלת.
      אם זה לא ברור מהכתוב, אז את או אחרים מוזמנים להציע איך להבהיר.
      אני מקוה שלאיריס ולך היה יום מוצלח.
      שבוע טוב
      גיורא

  12. חן קלינמן

    גיורא, יפה השיר בעיניי. לא מרגיש שהוא יותר רעיון משיר ולא רואה בעיה (להפך) בשיר הנושא רעיון.
    שיר שהוא דיוקן אנושי טוב לב אשר ניתן וראוי לספוג ממנו.

    • לחן.
      תודה. אתה נשמה טובה, באמת.
      אבל ראית, היו כאלה שלא האמינו ששיר כזה יכול לצאת ממקלדתי.
      ובעצם, הרבה רואים בהתנהגות כזו אידיאה ולא משהו ריאלי.
      אבל לי זה קרה.

  13. גיורא, אני יכולה רק להגיד שאני מעריכה את הפתיחות שלך בלהציב את השיר ולבקש עזרה בעריכה שלו, כל הכבוד. ואת העריכה אשאיר למומחים…:)

    • היי תמי
      סליחה על האיחור.
      אכן ,אין לי בעיה לקבל הצעות עריכה. גם אם אני לא אקבל בסוף את ההצעות, אני תמיד יכול ללמוד מהן.

      אני "משלֵחַ" את שירי לאויר רק לאחר שאני שלם עם כל מילה שכתבתיומחקתי והוספתי. לכן השינויים הם לא משמעותיים, אבל מעטים השירים שלא חזרתי ותיקנתי.

      דוקא בשיר הזה, הבעיה שלי לא הייתה "בעיית עריכה", אלא תעלומה בדבר הערכות מנוגדות לשיר.

      נדמה לי שבעזרת התגובות וניתוחן עמדתי על הסיבה ליחס המשונה לשיר זה.
      תודה
      שבוע טוב
      גיורא

  14. עפרה קליגר

    אתה דברת גם מגרוני.ולואי שירבו אנשים כמוך
    עפרה

השאר תגובה ל לוסי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר