בננות - בלוגים / / סוד שהמשורר מגלה רק לחברים קרובים באמת
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

סוד שהמשורר מגלה רק לחברים קרובים באמת

 

 

 

 

 

שלום לקוראים
הנה תרומתי לאוסף השירים "הארס פואטיים". 

 

סוד שהמשורר מגלה רק לחברים קרובים באמת

 

 

אֲנִי מְלַמֵּד מִלְחָמָה

אֶת שְׁרִירֵי הַמִּלִּים שֶׁלִּי

מֵכִין אוֹתָם לְיוֹם פְּקוּדָה

שֶׁבּוֹ יִצְטָרְכוּ לִפְגֹּעַ

וּלְדַיֵּק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

מַכְרִיחַ אוֹתָם לְהָרִים מִשְׁקוֹלוֹת

עַד שֶׁכָּל וְרִיד יַכְחִיל

וּבְכָל גִּיד תּוּכְלוּ לָגַעַת

וּבַמִּלִּים גּוּפָן

אֲנִי מְסַרְסֵר:

מַשְׁכִּיב אוֹתָן עַל גַּבָּן

פּוֹעֵר עֶרְוָתָן

כְּדֵי שֶׁבְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יוֹבִילוּ אֶתְכֶם

גַּם לְחַדְרֵי מָוֶת.

 

 

 

 

 

40 תגובות

  1. שיר חזק מאוד. ולמרות שהוא לא שיר לחיוך, אני קצת מתחייכת על הדימויים הפורנוגרפיים ועל מתק השפתיים שהן לא השפתיים שמתכוונים אליהן בדרך כלל :).

  2. תקוותי שכל זה נעשה מרצונן החופשי בלבד של המילים:)

    • לגרא, צר לי לאכזב אותך, אך לא. במקרה של השירים אני לא שואל אותן (את המילים).
      על זה השיר.
      הדרך לשיר טוב רצופה גם כוונות רעות. לא אכפת לי
      העיקר שימלאו את כל הפנטזיות שלי (מאד חשוב שזה יקרה בקצב המתאים)

  3. טובה גרטנר

    גיורא
    אתה פשוט – חכם
    מילה שהייתה אצלך בטירונות תצא לחיים מוכנה ושוחררת עליזה מלאת און
    חג שמח טובה

    • לטובה
      תודה. אני לא חכם גדול (לצערי) אבל בענין השירה אני מוכן לעשות טירונות מתמדת כדי שהמילים יצודו את לב הקוראים.

  4. כוחני משהו…למה מילים צריכות לפגוע? לדייק, כן.המילים לא רוצות לפגוע. אנחנו משלחים אותן לפגוע.אולי הן הכדור, אבל אנחנו האקדח.
    אבל אני מבינה את הדו קרב שמתנהל בעת היצירה, ובגלל זה אהבתי את השיר, למרות…

    • לוסי, השיר אכן כוחני ואגרסיבי והוא במדה מסוימת אכן מייצג צד אחד בכתיבה שלי. הנסיון "לפגע" יש לו את המשמעות שיחסת לו אבל גם את הצורך לדייק בבחירת המילה המדויקת.
      תודה

  5. עשה בהן מעשים, גיורא.
    חסרת מאד בנוף הבננות.

  6. שפתי המילה מעלה דימוי אנדרוגיני.
    יפה השיר.

  7. גיורא, מילא רועה זונות מלים שיפתו אותנו גם שלא בטובתנו, אבל למה אתה בו בזמן גם עושה להן פיתוח גוף ספרטני?
    זה טוב להיאבקות בוץ אבל מרחיק לקוחות 🙂

    • לאמיר
      קודם כל שיבואו הצופים לראות.
      אחר כך כבר נתפס אותם.
      כל האמצעים (האומנותיים) כשרים!!
      ומה ישאר מזה אחר כך?
      לא יודע. אבל..

      לֹא אִכְפַּת לִי אִם אָחוּשׁ אֶת הֶבֶל פִּיכֶם
      וְאֶת יֶרְכֵיכֶם מוּל מִלַּי רַק לְכַמָּה שְׁנִיּוֹת.
      גַּם אִם תִּקְרְאוּ וְתִזְרְקוּ
      אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי
      וְאַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵנוּ אַהֲבָה גְּדוֹלָה.
      וּכְשֶׁתִּגְמְרוּ וְתָזוּזּו הָלְאָה
      אוּלַי לֹא תִּזְכְּרוּ דָּבָר מִשִּׁירַי-
      אֲבָל אֲנִי אַשְׁלֶה אֶת עַצְמִי
      שֶׁמַּשֶּׁהוּ שֶׁלִּי דָּבַק וְנִזְרַע
      בְּצַלֶּקֶת רַחְמְכֶם.

      • גיורא, אבל הם כבר פה… ניסיתי לומר שהמטפוריקה הלא לכידה הזו יוצרת אפקט גרוטסקי בגלל התמונות המתווכחות זו עם זו – בניגוד, למשל, לשיר שהבאת פה בתגובתך – שבו התמונה בהירה והאפקט לא מעורבב.

        • לאמיר
          הבנתי למה התכוונת. אחשוב על כך ואחזור. תודה.

          • לאמיר (ולקוראים אחרים המבקשים להעיר):
            מה דעתך על השורות הבאות במקום אותן שורות של הקרב בזירה. רציתי להשאיר את העניין של חשיבות בחירת כל מילה מול האלטרנטיבות שלה.

            השורות החדשות מושפעות כמובן מאוירת החג ,אבל בהתאם לשיטתי הארמזים צריכים להיות כאלה שקורא תמים שאינו בקיא לא ירגיש שיש כאן משהו חריג ו"לא מתאים".

            מוֹרֵחַ כָּל מִלָּה בְּתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים-
            בָּעֶרֶב הֵן בָּאוֹת אֵלַי
            וּבַבֹּקֶר רַק אַחַת תֵּצֵא
            עִם כֶּתֶר עַל רֹאשָׁהּ

          • אהוד פדרמן (רחיפאי)

            איני מסכים לענין הרחקת הלקוחות.

            כל אחד וטעמו ויש האוהבים את מילות

            השיר, שריריות

        • לאמיר
          האמת היא שבמחשבה שניה אולי באמת רציתי בין השאר להציג אוסף של תמונות שחלקן גרוטסקיות.
          ביננו (שאף אחד לא ישמע ויראה), לפעמים אני חושב שהעיסוק בשירה בצורה כל כך רצינית יש בה משהו מהגרוטסקה. הרצינות הזו שאנחנו מייחסים לכל מילה ומיקומה לפעמים נראה לי כילדותי, כאילו כל העולם תלוי בבחירת מילה זו או אחרת.

          אבל זה רק לפעמים כשהפכחון תופס אותי.

          רוב הזמן אני מטושטש.

  8. מ"כ , מאמן כושר, סרסור זונות
    כל אחד מהם עושה מלאכתו ,מלאכת השיר, באופן נאמן מאד בשירך
    שיר חזק וחד משמעי

  9. גיורא, משכיב אותן על הגב… ל-
    ,ס" זה כבר לא משנה הכל אותו הדבר אצלה..:)

    • שלום תמי
      אני מבין שבקשת לשמור על לשון נקיה (בכל זאת, גברת לא מלכלכת את פיה) אבל מרוב נקיון לא הבנתי למה התכוונה המשוררת.
      אנא פרשי

  10. גיורא, לא ברור לי איפה זה אמור להיכנס. בכל אופן השתיים הראשונות עושות פחות למענך.
    כותרת יכולה לתת כאן הקשר (גם דומשמעי, אם תרצה, למשל "מלים"):

    בָּעֶרֶב הֵן בָּאוֹת אֵלַי
    וּבַבֹּקֶר רַק אַחַת תֵּצֵא
    עִם כֶּתֶר עַל רֹאשָׁהּ.
    אִם צָרִיךְ
    אֲנִי מְסַרְסֵר בָּהֶן-
    מַשְׁכִּיב אוֹתָן עַל גַּבָּן
    פּוֹעֵר עֶרְוָתָן
    כְּדֵי שֶׁבְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יוֹבִילוּ אֶתְכֶם
    גַּם לְחַדְרֵי מָוֶת.

    אבל השאלה בסופו של דבר היא מה א ת ה רוצה.
    לדעתי יש לך פה שני שירים ארספואטיים נפרדים, אחד גברי ואחד נשי.

  11. אהוד פדרמן (רחיפאי)

    גיורא, שמח לקרא אותך שוב.

    יפה מהלך השיר עד לשיאו במקום שבו

    נשברים השיאים הכי משמעותיים שלנו.

    ויפה ההפתעה בסיום, ההיפוך של תעלת

    הלידה למסדרון המוביל גם לחדרי מָוֶת

    שהרי בכל אורגזמה גברית יש מן המיתה.

    בהחלט שיר ארס ארוטי עם פואטיקה

    ארסית (במילעיל)

    • אהוד פדרמן (רחיפאי)

      (( רוצה לומר, אורגזמה יצירתית

      • לאהוד
        מאד יפה מה שכתבת. האמת היא שמה שהיה לי בראש זו האשה הזרה המפתה בספר משלי: ה'1-5 ז'5-27 (חדרי מוות לקוח משם).
        ושתי האחיות לקוחות ממוחו הפורנוגרפי של יחזקאל ט"ז וכ"ג.

  12. נכון משורר הוא קצין של מילים ולא גנטלמן במובן לספר לחברה, ואתה תמיד מפתיע

  13. לגיורא פישר:
    מה אתה עושה עם מלת זָכָר?

  14. עופר בור

    גיורא שלום
    במסגרת מסע ההכרות שלי עם שירך – בהמשך למייל מאתמול – את ההערות אני מכניס בגוף השיר זה נראה לי נוח יותר
    יש אנשים שזה מפריע להם – נסיבותיהם הם אם אתה נמנה עם אלו – אמצא טכניקה אחרת

    יש בשיר איזה חוסר בהירות במישור הדקדוקי של זכר-נקבה . זה יוצר איזה שהוא סרבול וחבל כי הרעיון והביצוע בכללם מאוד משכנעים

    אֲנִי עוֹשֶׂה טִירוֹנוּת מַתְמֶדֶת
    לִשְׁרִירֵי הַמִּלִּים שֶׁלִּי.
    מֵכִין אוֹתָם לְיוֹם פְּקוּדָה —-אותם מכוון לשרירים ודקדוקית הוא נכון אבל מכיוון שמילים זה נקבה זה יוצר איזה חוסר בהירות. שקול אם אתה באמת זקוק לסמיכות שרירי המילים ייתכן ומילים
    שֶׁבּוֹ יִצְטָרְכוּ לִפְגֹּעַ – זה קמצ מסתבך ההצעה שלי – כי אז תצטרך להשתמש בו ב "תצטרכנה " התקני שהוא באמת לא מתאים ואולי תשאיר את השיבוש?
    וּלְדַיֵּק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
    מַכְרִיחַ אוֹתָם לְהָרִים מִשְקוֹלוֹת
    עַד שֶׁכָּל וְרִיד יַכְחִיל
    וּבְכָל גִּיד תּוּכְלוּ לָגָעַת.——–בלי קשר להצעה הקודמת "תוכלו" – מעבר לגוף שני לא ממש ברור למה גם אין המשך האם הכוונה היתה "יוכלו" ?
    מוֹרֵחַ כָּל מִלָּה בְּשֶׁמֶן
    וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָן לְהִתְמוֹדֵד בַּזִּירָה – שוב יש איזה חוסר בהירות עם "אותן" ברבים אני לא ממש מאור כ=גדול בדקדוק אבל נראה לי שכל מילה מצריך שימוש ביחד כלומר "אותה"
    אִשָּׁה עִם אֲחוֹתָהּ.
    אִם צָרִיךְ
    אֲנִי מְסַרְסֵר בָּהֶן-
    מַשְׁכִּיב אוֹתָן עַל גַּבָּן
    פּוֹעֵר עֶרְוָתָן
    כְּדֵי שֶׁבְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יוֹבִילוּ אֶתְכֶם – אני מבין את השימוש ה"לא תקני" ב"יובילו" – המורה שלי לדקדוק היתה אומרת "תובלנה" אבל היא לא היתה משוררת.
    גַּם לְחַדְרֵי מָוֶת.

    מעבר לכל דקדוקי העניות שלמעלה – הדמוי בסיפא קצת מנותק מהדמוי בחלק הראשון . ייתכן והמעבר ללשון נקבה גם בחלק הראשון ייצור איזה שלמות ואז המעבר מכוחנות "צבאית " לכוחנות בהקשר מיני ארוטי יעבוד טוב יותר
    החיבור בסוף בין אקט שהוא סוג של אונס קבוצתי של המילים בשיתוף הקורא המוביל אותו לפגישה עם אימת מוות הוא מרגש ומצמרר. אני חושב שבניה קוהרנטית יותר של מה שלפניו תעצים אותו עוד יותר

    • בוקר טוב עופר

      אין לי בעיה עם הדרך שבה העתקת את השיר ואתה מתייחס לפרטיו. כך גם אני נוהג, זו הדרך הנוחה ביותר כאשר השיר לפני עיניך וההתייחסות לפרטיו קלה יותר.

      עכשיו להערות:
      השיר באמת מתאים לסדנת שירה כי הוא (מנסה) להבדיל בשלב הראשון בין שני כישורים שונים של הכתיבה:

      1. המיומנות הטכנית (השרירים):הכרת המונחים, הכללים ,ההיסטוריה ,תרגול כתיבת סוגי שירה בסגנונות שונים. כך ש"ביום פקודה" יהיו בידי כלי המלחמה המתאימים לשיר שארצה לכתוב.
      ואקלע למטרה.
      לכן, השיר עד כאן הוא זכרי.

      2.השלב השני הוא בחירת המילה המדויקת בכל מקום שיש לי התלבטות.

      מילה=נקבה, ואכן, כבר אמיר אור העיר לי על כך שהדימוי של נשים מתגוששות הוא יותר גברי מאשר נשי. הייתה מי שהציעה לי להוריד את המילה "זירה" ,יתכן ואעשה זאת. בכל אופן, אצלי בראש עלו אותן נשים מתאבקות.
      אבל אולי אחשוב על דרך לעדן את העניין.

      המילה "תוכלו" מיועדת לקוראים שאליהם אני פונה בכותרת של השיר. אני מגלה להם את ה"סודות המקצועיים" שלי.

      גם אני לא מאור בדקדוק ויתכן שאתה צודק בעניין "אותה" ולא אותן, אצלי ה"אותן" נמשך ל"אשה עם אחותה". אבדוק את העניין לאחר החג עם המורות ללשון בבית הספר. ועם מנהל בית הספר- ברנע שהוא אמנם עורך דין במקצועו אבל גם לשונאי מבריק. אדווח לך.

      אני חושב שאתה צודק "בתובלנה", אם כי נדמה לי ששאלתי מישהו והוא אמר לי שאפשר גם כמו שכתבתי,
      אבל אולי יותר טוב -תובלנה.

      אתה צודק שיש פער בין החלק "הצבאי" לזהשל "האונס הארוטי".

      המשורר התכוון להראות בשיר שהוא מפעיל על הקוראים שלו את כל האמצעים שבידו ועושה מניפולציות, משתמש גם באמצעים "לא לגיטימיים" והוא יעשה הכל, כי המטרה מקדשת את האמצעים ,כדי לסחוב אתכם אתו לאן שירצה.

      גם לחדרי מוות

      שלו ושלהם.

  15. הי גיורא, בזכות הפוסט של אמיר על אמנות גיליתי את השיר הזה שלך, שאם אני מניחה את העדינות שמתוכה אני קוראת שירה, אני מצליחה לא להזדעזע:) ואפילו לראות שהשיר בעיניי מצויין.
    ואגב, גם הוא יכול להכנס לפנתיאון שב"משחק הסודות" כשבלי כותרתו הלוא הוא יכול גם להיות סוד שבו הפתולוג מגלה איך הוא מתכונן להציג את הגופה לחוקר מקרי מוות מתלמד:)

    • גיורא פישר

      לסיגל
      תודה.
      למען האמת, יש משהו בדברייך.
      השיר הזה נועד להקדים את השער בספר שלי שעוסק באנטומיה של מוות.

      • חושבת שאם בלי לדעת את הכוונה הזו הרגשתי את ההובלה לחדר המתים, זו תהיה בחירה מצויינת להקדמה בשער ספרך. בהצלחה.

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר