בננות - בלוגים / / חשבון (למוצאי חג)
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

חשבון (למוצאי חג)

 חשבון
 
כְּמוֹ בַּתִּיכוֹן אֲנִי חוֹזֵר וְנִכְשָׁל
בְּפִתְרוֹן מִשְׁוָאוֹת עִם שְׁנַיִם
וְיוֹתֵר נֶעֱלָמִים,
כְּאָז חֲסֵרִים לִי נְתוּנִים.
 
בִּתְחִינָה מֵרִים אֶת עֵינַי
אַךְ הוּא עֲדַיִן צוֹעֵק:
קְרָא הֵיטֵב אֶת הַשְּׁאֵלָה!
הַנְּתוּנִים בְּתוֹךְ הַשְּׁאֵלָה!
 
וְלִי לֹא בָּרוּר בִּכְלָל מַה הַשְּׁאֵלָה.
 
בִּגְּנֵבָה מֵצִיץ בְּמַחְבְּרוֹת הַשְּׁכֵנִים
מְקַוִּה שֶׁהַתּוֹצָאָה שֶׁלִּי תִּהְיֶה
לֹא פָּחוֹת טוֹבָה, אוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר
לֹא גְּרוּעָה מִשֶּׁלָהֶם וּמִתְפַּלֵּל
שֶׁלֹּא יִתְפֹּס אוֹתִי
וְיִפְסֹל אֶת כָּל הַבְּחִינָה.
 
לִפְנֵי הַצִּלְצוּל גִּלִּיתִי
שֶׁלַּמְרוֹת הַנְּתוּנִים הַדַּלִּים
נִתַּן לְאַזֵּן אֶת הַמִּשְׁוָאָה:
אֲנִי מַעֲבִיר מִצִּדָּהּ הָאֶחָד לְצִדָּהּ הָאַחֵר
אֶת שֶׁצָּבַרְתִּי אוֹ שֶׁהִפְסַדְתִּי
וְכָךְ הוֹפֵךְ אֶת הַמִּנוּס לִפְּלוּס וּלְהֶפֶךְ
מַכְפִּיל וּמְחַלֵּק אֶת מְנַת חֶלְקִי בַּשָּׁנִים
וְלֹא עוֹזֵב, עַד שֶׁמְּקַבֵּל מִסְפָּר חִיּוּבִי.
 

12 תגובות

  1. גיורא, שתמיד יתאזן לך בשיר לפני הצלצול. כהרף עין חיי אדם, וחשבונות נפשו מי יידע מלבדו.

  2. המתמטיקה של החיים, גיורא.
    זה נשמע טוב יותר בשירה מאשר בשיעור אצל המורה.

    🙂

  3. אשריך שבסוף מתאזן לך ואפילו חיובי.
    שיר יפה.

  4. הצלחת להעביר את ההרגשה שיש לי בבית הכנסת כשאני עכל הזמן מאבדת את המקום שקוראים ומציצה לכל השכנות..

  5. כמה שאני מזדהה, שיר יפה מאד !
    נזכרתי בשיר של עמיחי :
    "אני זוכר שאלה בספר לימוד החשבון
    על רכבת שיוצאת ממקום אחד ורכבת אחרת
    שיוצאת ממקום אחר. מתי יפגשו ?
    ואף אחד לא שאל מה יקרה כאשר יפגשו,
    אם יעצרו או יעברו אחת על פני השנייה ואולי יתנגשו.
    ולא היתה שאלה על איש שיוצא ממקום אחד
    ואשה שיוצאת ממקום אחר. מתי יפגשו
    ואם בכלל יפגשו ולכמה זמן יפגשו ?
    ובדבר ספר לימוד החשבון. עכשיו הגעתי
    אל העמודים האחרונים שבהם רשימת הפתרונות.
    ואז היה אסור להסתכל בהם ולהשתמש בהם.
    עכשיו מותר. עכשיו אני בודק
    כמה צדקתי וכמה טעיתי
    ויודע מה עשיתי נכון ומה לא עשיתי. אמן"
    מתוך :"פתוח סגור פתוח"

    • תודה ריקי על המחמאה וביחוד על כך ששמת אותי בסמיכות ליהודה עמיחי וטרחת להעתיק את השיר הנפלא שלו. כגמול אביא לך כאן בחזרה את השיר הנפלא של אגי "אווזים"

      אגי משעול
      אווזים

      אֶפְּשְטֵיין, הַמּוֹרֶה שֶלִּי לְמָתֵימָטִיקָה,
      אָהַב לְהוֹצִיא אוֹתִי לַלּוּחַ.
      אָמַר שֶהָרֹאש שֶלִּי מַתְאִים רַק לְכּוֹבַע.
      אָמַר שֶצִּפּוֹר עִם שֶכֶל כְּמוֹ שֶלִּי
      הָיְתָה עָפָה אֲחוֹרָה.
      שָלַח אוֹתִי לִרְעוֹת אָוָזִים.

      עַכְשָיו, בְּמֶרְחָק שָנִים מִן הַמִּשְפָּט הַזֶּה,
      כְּשֶאֲנִי יוֹשֶבֶת תַּחַת הַדֶּקֶל
      עִם שְלוֹשֶת הָאֲוָזִים הַיָּפִים שֶלִּי,
      אֲנִי חוֹשֶבֶת שֶאוּלָי הִרְחִיק אָז לִרְאוֹת,
      הַמּוֹרֶה שֶלִּי לְמָתֵימָטִיקָה,
      וְהַצֶּדֶק הָיָה עִמּוֹ,

      כִּי אֵין מָה שֶמְשַמֵּחַ אוֹתִי יוֹתֵר
      מֵאֲשֶר לִרְאוֹת אוֹתָם כָּעֵת
      עָטִים עַל הַלֶּחֶם הַמְּפוֹרָר,
      מְכַּשְכְּשִים בִּזְנָבָם הַשָּמֵחַ,
      קוֹפְאִים רֶגַע דּוֹם
      מִתַּחַת לִרְסִיסֵי הַמַּיִם
      שֶאֲנִי מְתִיזָה עֲלֵיהֶם
      מִן הַצִּינוֹר,
      זוֹקְפִים אֶת רֹאשָם וְגּוּפָם
      נִמְתַּח אָז כְּזוֹכֵר
      אֲגָמִים רְחוֹקִים.

      מֵאָז מֵת כְּבָר הַמּוֹרֶה שֶלִּי לְמָתֵימָטִיקָה
      וּמֵתוּ גַם בְּעָיוֹתָיו שֶאַף פַּעַם לֹא עָלָה בְּיָדִי
      לִפְתוֹר.
      אֲנִי אוֹהֶבֶת כּוֹבָעִים,
      וְתָמִיד בָּעֶרֶב
      כְּשֶהַצִּפָּרִים חוֹזְרוֹת אֶל תּוךְ הָעֵץ,
      אֲנִי מְחַפֶּשֶת אֶת זֹאת שֶעָפָה אֲחוֹרָה.

  6. גיורא,
    שמעתי בעצתך והנה אני מבקר אצלך עוד ועוד.
    ובענין החשבון: מישהי גילתה לי סוד – בחיים יש טוב ורע. מאז כשרע לי אני מקווה לטוב, וכשטוב לי אני זוכר כי לא הכל כל כך טוב אלא ייתכנו גם רגעים אליהם יש להתכונן, להתחשל ככל הניתן. אז יש רגעי אושר ורגעי חוסר תוחלת, רגעי סיפוק ורגעי געגועים, וזה האחרון מזכיר לי רגעי יחד טובים ורגעי בדידות – כמו ש – ברשותך אדיבה – גיתה אמר כי האלים נתנו לאדם מכל הטוב ומהרע, בקיצור מהכל. ובתרגומו של א. פרוסמן ("ליריקה"" עמ" 11) גיתה אומר: (מתוך “אגמונט”):
    גִּיל רָב
    וְחִיל רָב
    וְרֹב עֶשְׁתּוֹנוֹת
    כָּמֹהָּ
    וְנוֹעַ/עֱנוּת יְגוֹנוֹת;
    צָהֹל עַד שָׁמַיִם,
    קוֹנֵן עַד עָפָר/ נֶפֶשׁ אוֹהֶבֶת
    רַק הִיא תְּאֻשָּׁר.

    ( האם האהבה גם כן לחשבון…)?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר