רָאִיתִי אוֹתוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַמִּטְבָּח, מִסְתּוֹבֵב בַּחֲצַר הַמֶּשֶׁק. מִשּׁוּם מַה לָקַח לִי זְמַן לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הוּא, הַיַּלְדּוֹן הַמָּתוֹק שֶׁלִּי.
רַצְתִּי אֵלָיו, חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ חָזָק חָזָק, לִטַּפְתִּי אֶת שַׂעֲרוֹתָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא הֲכִי חָמוּד וְאוֹתוֹ אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב בָּעוֹלָם.
הוּא הִבִּיט בִּי. מֻפְתָּע מִפֶּרֶץ הָאַהֲבָה. כְּדַרְכָּם שֶׁל יְלָדִים, נִסָּה לְהֵחָלֵץ מִזְרוֹעוֹתַי. לֹא נָתַתִּי לוֹ לָלֶכֶת בְּקַלּוּת. הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהוֹפִיעַ, הָיְתָה לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים. אָז הוּא נִרְאָה כְּמוֹ כְּשֶׁהָיָה בֶּן שֶׁבַע עֶשְׂרֵה.
צירי חיים
מכמיר לב ונוגע
הגעגועים האינסופיים האלה
איך ניתן להכיל כאב וגעגוע גם בחלוף הימים?
לחנה ולרות
אז זהו, שניתן. קוברים גם את הגעגוע. אבל יכול לבא חלום כזה ולטלטל. ואני לא מאופס כבר כמה ימים.
הזמן שעובר מותח את הזכרון אחורה ורק הכאב מתמיד בשלו…
מרגש, מרגש, עד כאב,גיורא
עפרה