בסוף
כָּל יוֹם נוֹסָף
מַגְדִּיל אֶת הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ
אֲבָל אֲנִי מִתְנַחֵם:
הָעוֹלָם עָגֹל
בַּסּוֹף נִפָּגֵשׁ.
תודה לאורנה גל על המפעל היפה, ובמיוחד על הגלויה הנפלאה שהפיקה לשיר שלי. בגלויה רואים עָלֶה, שטיפת מים עגולה כדִמְעָה נוטפת, עומדת לפול ממנו.
זמן כפול מרחק שווה דרך.
וגם אם לא תהיה פגישה בסוף, הנחמה עגולה, גיורא.
(עולם מלא ועגול בחמש שורות).
תודה
ותמיד אפשר להתלות בסיכוי הקטן.
גיורא
גיורא, חייכתי לאירוניה. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. נחמה פורתא.
תודה מירה שראית גם את זה.
גיורא
העולם עגול והבסוף נפגש שבדרך כלל נאמר כסוג איום, מקבל כאן משמעות אחרת, של געגוע, כמיהה, יפה
מצחיק מה שכתבת כי מורה אחת שמכירה אותי ואת תולדותי הביאה את השיר הזה לתלמידיה והייתה משוכנעת שיפרשו את השיר בדרך אחת. אחת האפשרויות שהעלו התלמידים (כל אחד ועולמו) שיש בשיר סוג של איום.
מר-מתוק, ויפה.
תודה
זה מה שרציתי לכתוב
פנינה.
נשיקות
גיורא
איזה מזל שהעולם כבר לא שטוח.
שיר יפה, חד וקולע
גיורא, מצטרפת להגדרה של חני, תמצית הגעגוע,
ומצטרפת לתודות לארנה גל האחת והיחידה.
תודה.
נכון
שנה טובה ,גיורא
🙂
בסוף – מכתם נאה אך עדיין לא שיר.
חבל.
סחטיין על השם. ובקשר לשיר: אתה לא הראשון שמאשים אותי בנטיה לסיים מהר. אבל הפעם אני בטוח שאני והשיר סיימנו ביחד ובמקום הנכון.
תודה.
יפה. מוכָּר. תודה. 🙂
היי שירה
הדמעה על העלה בגלויה שאת מחזיקה, היא אחת מאלה שבשיר שלך
גיורא
מתומצת ועדין.
שיר יפה, מעט המחזיק את המרובה
תודה.
כך רציתי שיהיה