פעם היה לי אלהים
פַּעַם הָיָה לִי אֱלֹהִים
לְכַמָּה שָׁעוֹת.
הָיָה זֶה בְּבֵיתוֹ
בְּסִינַי, בְּיוּלִי 70.
חָסִיתִי בְּצֵל טְרַקְטוֹר חָשׂוּף
שֶׁהֶעֱלָה עַמּוּדֵי עָשָׁן
וְהַמִּצְרִים הִפְגִּיזוּ
בְּעַמּוּדֵי אֵשׁ.
נָשָׂאתִי עֵינַי אֶל תְּעָלַת הַמַּיִם-
מִשָּׁם הִרְעִימוּ,
נָשָׂאתִי עֵינַי אֶל הַמִּדְבָּר הָרֵיק-
הַחוֹלוֹת דָּמְמוּ,
נָשָׂאתִי עֵינַי אֶל הֶהָרִים
וְהִבְטַחְתִּי:
אִם יָבוֹא עֶזְרִי-
אֵלֵךְ אַחֲרָיו.
הָאֵשׁ שָׁכְכָה
וַאֲנִי הָלַכְתִּי מִשָּׁם.
לֹא נִשְׁאַרְתִּי מַסְפִּיק זְמַן
כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הוּא בָּא.
גַּם כְּשֶׁהָלַכְתִּי אַחַר כָּךְ
בְּגֵיא צַלְמָוֶת
לֹא קָרָאתִי לוֹ
אוּלַי מִבּוּשָׁה.
שֶׁמָּא עֲדַיִן הוּא מַמְתִּין לִי
בְּנ.צ. יוּלִי 70, סִינַי.
מלחמה עם אלוהים.
נכון,
היה בית שהורדתי המדגיש יותר את הצד הזה. מכיוון שהבלוג הוא גם מעבדה, אז הנה הוא:
מֵאָז, אֲנִי מְהַרְהֵר בּוֹ
לְעִתִּים רְחוֹקוֹת
מִן הָרָצוּי.
רוֹאֶה אֶת דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים
וּמְנַחֵם אֶת עַצְמִי
שֶׁלְּטוֹבָתוֹ
עָדִיף שֶׁאֵינוֹ.
היי גיורא
זה חזק התחושה לא קראתי לו מבושה…
זה חזק הלא יודע אולי הוא מחכה לי
אני חושבת שהעצמת רגשות שמלוים אותי יום יום, אולי הוא מחכה לי, להפוך את הרצון שלי ו, שאולי הוא רוצה אותי
להתראות טובה
אהבתי מאד את השיר שלך גיורא שמדבר על מצב נפשי מרכב ביחסים בין היחיד לבורא, בין להאמין ולא להאמין,ובאמצע בושת הבגידה.
האמונה.
נשאתי עיני
הבטחתי
והלכתי משם
ולא קראתי לו שוב
מבושה
השבוע שוחחתי בדיוק על הענין הזה בדיוק על הנושא הזה, האם צריך להתבייש לקרוא לו בעת צרה כשמאחורינו ימים של התעלמות ממנו
למרות שחשנו שהיה איתנו בעבר כשניזקקנו לו? תחושת הצביעות שלנו שקוראים לו רק בעת צרה לא מניחה לנו לקרוא לו שוב. אני מכירה את התחושת הבושה הזו. התשובה שקיבלתי היתה שטיבעו של האדם הוא לקרוא לעזרה בזמנים קשים ואין בזה בושה כלל.
שלום אורה
את קלעת בחוט השערה של לב המטרה
תודה
גיורא
תודה טובה
אני חושב שמה שכתבת זה החלום של כל משורר.
גיורא
וואו
חזק !
תודה תודה
גיורא
חזק, גיורא. אי אפשר לוותר על אלוהי סיני. לפחות לא בבנק המטפורות.
שיר חזק, העובדה שהדובר השר נותר בחים , גיורא, מוכיחה מעל לכל ספק שהוא תמיד איתו ומלחמות ,גיורא, עושים בני אדם ולא אלוהים, אני שמחה על הבושה המוזכרת בשיר, מה שמעניק לשיר נימה אמביולנטית ולא חד מימדית ,השיר טוב וחזק ומותיר הרהורים ,ומה שכתבתי אף הוא הרהור
שלום חנה
הלואי וזה היה כל כך פשוט. היו שם מאמינים אמיתיים וזה לא בדיוק עזר להם.
אבל נכון, ברציו אני חד משמעי בלב(כמו בשיר) אני לא.
תודה
גיורא
שלום אמיר
בשיר הזה המטפורה נמצאת במקומה הגאוגרפי האמיתי.
תודה
גיורא
שיר מצוין, ממוקד וחודר.
תודה על המחמאות
גיורא
שיר מצוין, ממוקד וחודר.
שיר מצוין, ממוקד וחודר.
אהבתי
תודה
גיורא
מאד מוצלח.
אהבתי את השימוש שעשית במקרא, בעיקר בספר תהילים, צחקתי כשקראתי על "ביתו/בסיני" – והמחשבה "שמא עדיין הוא ממתין" נוגעת ללב.
ואולי, למרות שלא קראו לו בגיא צלמוות, הוא בא בכל זאת.
שלום עדה
לא, לצערי הוא לא בא כשהייתי בגיא צלמוות. בגלל זה אני מוטרד
תודה
גיורא
שיר חזק גיורא, המרחב שבין ההזדקקות להיעדר מרתקת. בסוף 69 ניווטתי על הציר הזה וגם אני חיפשתי.
אני מקווה שמצאת.
אני לא
תודה
גיורא
שיר חזק, מבטא באמינות ובעצמה את ההרגשה של הפרט מול המלחמה ואלוהים.
תודה, זה מה שניסיתי לכתוב
גיורא
גיורא
לא יכולה אפילו לשער מצבו של אדם
בשדה קרב
שיר חזק, גיורא
עוצמת המצוקה והויתור
והאמירה הקשה כל כך על ביתו של
אלוהים
עולה בי השיר של בארי חזק ז"ל
הפונה לאלוהים
והמתחיל ב"אנא הגבר עוצמת אותותיך"
תודה סמדר שהפנת אותי לשיר הנפלא של בארי חזק. תודות לאינטרנט אפשר בקלות למצוא גם את שיר זה.
הסוף של בארי מעצים את הנאמר בשיר למרות שהוא חזק גם בלי לדעת את גורל המחבר.
תודה גם על דברייך על השיר
גיורא
איזה יופי, גיורא.
מתי יוצא הספר?
שלום שירה
תודה על החיזוקים.
הספר אמור לצאת עוד כשנה. הבטיחו לי הריון מלא.
גיורא
שיר חזק גיורא מאד
תרגיע! לא נראה לי שהוא הגיע, לפחות החבר"ה מ 73 שכן קראו לו לא דווחו על כך
להוותי אני יודע, ולא רק ב73 גם אחר כך. אבל אולי בגלל שלא חיכיתי?
גיורא
יפה מאוד גיורא. אתה מדבר על חויה מאוד אישית ובכל זאת מאוד נוגעת בקורא(ת). פעם היה לי אלהים. ואולי הוא עדין ממתין לי.
שלום מירה
הדרך שבה שירים מפלסים דרכם לקוראים היא מפתיעה. כמו שכתבת, כשכתבתי את השיר כתבתי אותו כסיפור פרטי אך כשהפצתי אותו בין חברי היה לו אפקט מדהים. כנראה שזה מסוג הניסים שקורים פעם אחת ואם יש מזל אז פעמיים.
תודה
גיורא
מצויין
תודה
היה כף לפגש אותך. תודה על ההכרות שערכת לי עם נורית זרחי.
גיורא
שיר נהדר שגרם לי לכתוב משהו משלי על איך מצאתי את אלוקים.
אם מותר לי לומר את שלי לא כשיר אלוקים לא נמצא במקום של כוחינו ועוצם ידינו , העם היהדי לא התבסס על צבא במשך כל שנות קיומו אלא רק על תורה ומצוות,ואחרי שהיינו באופריה ולא הרמנו ראש להודות לו אחרי ששת הימים הוא החל להראות לנו שאנחנו אולי חופשים בארצינו אבל מוקפים ,חופשים מאמונה אבל לא מכאב וצוקה , זאת דעתי ומקווה שלא עורר תרעומת פשוט השיר עורר אותי להביע את עצמי וזה מה שגורם שיר טוב.
תודה
נתת לי מחמאה נהדרת. כל אחד ותפיסת האלוהות והמציאות שלו.
אם היינו בטוחים מה היא הדרך הנכונה אז לא היו חילוקי דעות.
גיורא
יפה בעיני השימוש שלך בנושא האינסופי של נוכחות דימויי האל בתודעתנו ושימושיה. האל של סיני הוא אל אש נורא תעצומות, מתאים למלחמות.