משא סיזיפוס על האמנות שלו:
לֹא הָאֵלִים
הֵם שֶׁגָּזְרוּ עָלַי
אֶבֶן –מַסָּע.
לֹא הֵם שֶׁהֶעֱמִיסוּ
אֶת הַמַּשָּׂא.
אֲנִי הוּא שֶׁחוֹזֵר.
מְנַסֶּה כְּמוֹ מְהַמֵּר
לִנְעֹץ אֶת הַסֶּלַע
בַּזְּמַן.
אֲנִי שֶׁרוֹצֶה
מִמְקוֹמִי בַּתַּחְתִּית
לִרְאוֹתוֹ
בֹּוהֵק בַּפִּסְגָּה.
: מועדים לשמחה, גיורא,
שיר נפלא ומקורי ביותר על הרצון האמיתי העיקש להעלות את הרעיון, השירה להר. כמו בהיפוך מתן תורה – לוחות האבן שנופצו בכעס נוכח מי שאינו ראוי, והניסיון השני של משה בהעלאה סיזיפית של העם למרומי הרעיון.
כל טוב
רות
מאת: איה
תוכן המסר: יש דרכי מוות
ואחריתן בדרך ההר
לפני איש
גיורא
מאד אוהבת את הרעיון של האחריות האנושית , דבר שלא מקל על חוסר התוחלת
זוכרת את השיר שלך על סיזיפוס מספרך , שלוקח למקומות אחרים לגמרי.
חביב עלייך סיזיפוס זה 🙂
היי ריקי
איזו בקיאות!
למען האמת, שיר זה הוא בין הראשונים שכתבתי, אולי הראשון שלא עסק בשכול. התחלתי לכתוב שנה אחרי הרעש. בשנה זו כתבתי שני שירים. בשנה שלאחר מכן עוד כארבעה. בשנה השלישית כעשרה. לאחר מכן כבר הרחבתי את נושאי הכתיבה. השיר הזה כאמור, הוא בין הראשונים.
גיליתי אותו עכשיו במעמקי המחשב.
מועדים לשמחה
ובהצלחה לספר, מחכה להניח את ידי ועיני עליו. גיורא
שלום גיורא!
ברוך שובך לשדה התגובות.
השיר יפה ומחזיק בתוכו את הכמיהה הנואשת להגיע לשיא, ולחזור לשאת את המשא בדרך האינסופית.
הייתי מתחילה אותו כך:
לֹא הָאֵלִים
הֵם שֶׁגָּזְרוּ עָלַי
אֶבֶן–מַסָּע.
לֹא הֵם שֶׁהֶעֱמִיסוּ
אֶת הַמַּשָּׂא.
משהו בכותרת השיר לא הולם לעניות דעתי את הרטוריקה הנבואית (מי כמוך יודע), הנשמעת בדברי סיזיפוס.
בעצם למה לא לקרוא לשיר (אם קלטתי נכון את רוחו), "משא סיזיפוס המשורר". כי כמו שלמדנו בלשון ובתנ"ך המילה משא היא נטל כבד אך בהשאלה גם דבר נבואה וחזון.
חג שמח! רוחה
שלום רוחה
אני מקבל את כל הצעותיך.
תודה!
ובקשר לתגובות. למען האמת לא התכוונתי "לחזור" אלא שאחת הקוראות שלחה לי את תגובתה לדואר הפרטי, וביקשה שאפרסם אותה. כיבדתי את בקשתה.
מועדים לשמחה
תודה
גיורא
היי גיורא,אהבתי מאד את השיר .התגובה של רות ממצה ביותר את תחושתי
חג שמח
עפרה
העניין הוא לקחת אחריות.
שיר חזזק.