בננות - בלוגים / / מציג את ספרו של ד"ר דוד אדלר: "סקיצות לתמונה בלתי שלמה"
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

מציג את ספרו של ד"ר דוד אדלר: "סקיצות לתמונה בלתי שלמה"

 

דבר ההוצאה:

ספרו של דוד אדלר "סקיצות לתמונה בלתי שלמה", יצא זה עתה בהוצאת "אבן חושן – ספרים לאוהבי ספרים". ספר זה הוא הספר השישים ושישה בסדרת ספרי השירה "פִּטְדָה", אבן מאבני החושן, והוא כולל חמשה עשר שערים הפרושים על פני 176 עמ'.

 

על גב הספר כתב חיים באר: "כל מה שיפה/ מופלא אכזר קסום/ פשוט נורא עלום/ מתמיה מכולם" – ארבע השורות הללו שהוצאו מהקשרן מתוך השיר "החיים האלה תחילתם ילדות" מאפיינות אולי יותר מכל את ספרו הראשון של דוד אדלר – קורפוס שירי חד פעמי, המפעים ומפתיע בבשלותו, במקוריותו, בעמקותו ובעיקר באנושיותו הכובשת. ספר שמשיב לי, הקורא, בדרכו הייחודית, את האמון ב"נצח השירה".

 

ד"ר דוד אדלר – יליד ותושב ירושלים. לשעבר, מנהל האגף למכשור, הנדסה רפואית ותקשורת, וחבר "פורום ההנהלה" של המרכז הרפואי "הדסה".

 

אף שהוא כותב שירים מנעוריו, הוא החל בעריכתם ובפרסומם רק לאחרונה. זכה בתחרות "שירה חדשה" של "צומת ספרים" (2010). שיריו התפרסמו בשנתיים האחרונות ב"שבו", "כרמל", "מטעם", "כתובת", "גג", "עיתון 77", "מאזניים", "אפיריון", "תו +" ועוד וכן בתכנית לימודים של משרד החינוך.

 

חמשה עשר שערי הספר פורשים תמונת פסיפס פואטית, עשירה, רחבה ומגוונת הכוללת: התבוננות מעמיקה ורגישה פנימה ב'תמונות הנפש', כנות חושפנית ב'הכל אישי', מבט מפוכח על הזמן האוזל ב'שעון החול', על הנערה, הפרח והמלחמה והמרחק הקטן שביניהם ב'עין הסערה'. וכן על אהבה, זוגיות, כמיהה וגעגוע וגם על הארץ הזו, הטובה והקשה.

 

השירים בהירים ונוגעים ללב. הקורא אינו תמה ל"מה התכוון המשורר?" אלא מתפעם מזוויות הראייה המפתיעות, מדרכי ההבעה המעודנות והמקוריות, מהעושר הלשוני הנקי ממליצות וכן מן ההיפוך האירוני בסיומם של מרבית השירים

.

פרטים נוספים על הספר באתר ההוצאה

http://www.evenhoshen.co.il/?CategoryID=0&ArticleID=518

משורר המטאפורה

 

מְשׁוֹרֵר הַמֵּטָאפוֹרָה

עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ

אֲפִלּוּ אֲנִיצֵי קַשׁ זוֹהֲרִים לֹא אָחֲזוּ בְּצִיצִיּוֹת רֹאשׁוֹ

לְהוֹשִׁיעוֹ

לֹא נִמְצְאָה מִלָּה מִכָּל הַמִּלִּים

לְשַׁכֵּך כְּאֵבוֹ

לְרַכֵּך אֶת הַכַּר הַקָּשֶׁה

מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ.

 

תַּחְתּוֹנָיו הַלַּחִים

נִצְמְדוּ אֵלָיו יוֹתֵר

מִכָּל שׁוּרָה

בְּשִׁירָתוֹ.

הַשֵּׁנָה הָיְתָה הַמֵּטָאפוֹרָה

הֲכִי מוֹעִילָה בִּשְׁבִילוֹ.

 

כְּשֶׁמְּשׁוֹרֵר הַמֵּטָאפוֹרָה

הָיָה עֵד לְמוֹתוֹ

פָּרְחוּ הַמֵּטָאפוֹרוֹת

הִגְבִּיהוּ עוּף

כְּאִלּוּ הָיוּ

צִפֳּרֵי דְּרוֹר.

רַק הַזְּבוּבִים

בְּרִיּוֹת נֶאֱמָנוֹת לְמַכְבִּיר

עוֹד נֶאֶחְזוּ בּוֹ.

 

לִמְחוֹת כְּבָר הָיָה מְיֻתָּר.

לִהְיוֹת זְבוּב דַּוְקָא יָכוֹל הָיָה

לְהַתְאִים

לוֹ

אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בְּרִגְשׁוֹת

הַהוֹלְכִים אַחַר אֲרוֹנוֹ.

הָיָה זֶה חוֹבוֹ

הָאַחֲרוֹן לְאִשְׁתּוֹ.

 

 

 

14 תגובות

  1. לגיורא
    תודה מקרב לב

    • רוחה שפירא

      גיורא, תודה על השיר שהבאת מתוך ספרו של דוד אדלר.
      בשעה טובה ובמזל טוב לדוד.

      "לֹא נִמְצְאָה מִלָּה מִכָּל הַמִּלִּים / לְשַׁכֵּך כְּאֵבוֹ /
      לְרַכֵּך אֶת הַכַּר הַקָּשֶׁה / מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ."

      אכן קצרה יד המילים אך היא הנותנת.
      בברכה, רוחה

      • לרוחה תודה. אכן היא הנותנת. עובדה. שנינו כותבים ויש גם אחרים

        • לדוד שלומות,

          קראתי עליך, ומסתבר שאתה איש מאוד חשוב. ראיתי לא מכבר שהמציאו אפליקציה לתיאור ניתוחי לב וזה פשוט מדהים.

          אני לא יודעת איך להתייחס לשיר הזה. אודה ולא אבוש, אני לא מבינה את הצירוף משורר המטאפורה. גם מכיוון שמטאפורה היא מושג מאוד רחב שנוגע גם בסיפורת. למען האמת על הרבה דברים אפשר להגיד שהם גם ריאליסטים, היפר ריאליסטים וגם מטאפורה, ולכן לא הבנתי את הצרוף המטאפורי הזה. הוא נראה לי אירוני משהו.
          להיות זבוב זה בהחלט דבר לא נעים גם בגלל שיש סרט נורא מגעיל בעיני שנקרא "הזבוב" וגם בגלל הסיפור של קפקא מטאמורפוזה. או הגלגול.

          ולכן, קראתי דוקא את השיר על אביב בירושלים. ומה שנכון הוא שבירושלים לא צריך ים. אם היה בה ים היא לא היתה ירושלים. וגם כי הצינה בה היא באמת מאוד מיוחדת. ואני מניחה שאביב הוא בכלל איזו מטאפורה לכל הקיום בירושלים שהיא עיר באמת מאוד מסובכת.

          מה שאני קולטת הוא שיש איזו נימה בשירים שלך שצריך רצף שירי לקלוט אותה. ואי אפשר להסתפק בשיר אחד, במיוחד כאשר למת יש עדיין חובות לאישתו.

          אני חושבת שאולי אחד הדברים הטובים במוות הוא שדי וזהו אין יותר חובות לשומאיש לאף אחד אפילו לא אחד פיצי או קטנצ'יק לאיש.

          חוה

          • לחוה, אני מודה לך על תגובתך המפורטת ומקוה שזה סוג של אות שהתאוששת ולו במעט.
            אני לא חשוב בכלל. אין לי אפילו שומרי ראש.
            אכן את צודקת יש כאן אירוניה.
            היה מי שהעיר שהשיר אינו מעורר תיאבון, למרות איכותו, ואני מסכים. הססתי בין שיר יותר מתקתק, שאף זכה בפרס, לשיר זה, והמרתי, אולי לא נכון, בגלל שבננות הוא בלוג של משוררים או אנשי ספר.
            אכן קשה לשפוט משיר אחד או שניים, בעקר ששניים אלה כל כך שונים זה מזה. ניתן להתרשם, וגם זה רק חלקית (כי בספר 87 שירים) משירי באלבום בפייסבוק תחת השם "שירים שהתפרסמו בכתבי עת".
            באשר לחובות, היה זה ממש בשנית הדמדומים האחרונה לפני שאין חובות יותר והלוא כתבתי "חוב אחרון"

          • לדוד,

            השיר אינו מעורר תיאבון בלשון המעטה. לאבי לא היו חובות כי הוא היה עשיר. לי יש תיקים בהוצאה לפועל. זה כמובן פיקטיב, כי אנחנו מדינה כזאת. מדינה של יהודים. ולכן, זה כיף שאין חובות. אין לי גם בעל, זאת אומרת, היה לי ויכלו להיות לי אבל אני קצת פמיניסטית, אז מצאתי בכל מערכת יחסים פגמים, אבל חוב לאשתו הוא גם ביטוי ספרותי עתיק יומין למרות שפעם משוררים וסופרים היו להם גם אישה חוקית וגם פילגש. מה לעשות.

            זה אין לך שומרי ראש לא אומר שאתה לא חשוב. לשאול מופז – יש. אז מה? הוא איש חשוב.

            טוב, אחפש את השירים שלך בפייסבוק, למרות שאני קשה לי עם המערכת "החברתית" הזאת.
            חוה

            אה, לא התאוששתי, אבל אני תוהה על אופיים של אנשים וההיפך מהתאוששות היא לשקוע. וגם לשקוע לא בא לי. כי אני חיה לבד וממש לא מתחשק לי להגיע לבית חולים.

          • לחוה

            תודה, היי חזקה, הסיחי את דעתך בדברים מסוג זה. חשוב, לא חשוב, העקר הבריאות.

  2. ברכות חמות דוד ואיחולי הצלחה ,
    וגם לגיורא שהביא לנו
    דברים יפים ומסקרנים נכתבו בגב הספר
    "סקיצות לתמונה בלתי שלמה" שם יפה ומטאפורי
    דווקא חי, בועט ולא מט משורר המטפורה 🙂

    וחוץ מזה מי נותנת ?!

    • לריקי תודה. אילו קראת רבים משירַי היית מבחינה שאני לא משורר מטאפורי אופייני ובטח לא מובהק.

      "היא הנותנת" היה פעם ביטוי מותר בשימוש מכל כיוון אפשרי. אם היום הוא לא "תקין פוליטית" אני מתנצל. בכל מקרה "לא אני התחלתי" בו. הייתה זו רוחה. וזה גם מה שאגיד במשפט אם תלשיני לעומדות על המשמר.

  3. מירי פליישר

    וואו איזה שיר נהדר! תודה גיורא

  4. חני שטרנברג

    תודה, גיורא, שהבאת, וברכות לדוד על הספר.
    מעניינת כאן בשיר הניגודיות. מצד אחד אפסותן של המטאפורות לעומת מכאובי הגוף, ומצד שני:

    "פָּרְחוּ הַמֵּטָאפוֹרוֹת

    הִגְבִּיהוּ עוּף

    כְּאִלּוּ הָיוּ

    צִפֳּרֵי דְּרוֹר."

    בכל זאת מטאפורה וגם דימוי.

    וגם עדות המשורר למותו, מחשבותיו על ההולכים אחרי ארונו – סוג של המשכיות החיים – גם אם אירונית – למרות המוות.

  5. גיורא הי,
    מעורר מחשבה ויפה שהבאת.
    ברכות לדוד.
    תודה — צדוק

השאר תגובה ל חוה זמירי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר