בננות - בלוגים / / החבר הטוב שלי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

החבר הטוב שלי

 

 

 

 

  

החבר הטוב שלי

 

 

מִשּׁוּם מָה, נִזְכַּרְתִּי פִּתְאֹם בְּשִׁמְעוֹן גּוֹלָן שֶׁיָּצָא לְפֶּנְסְיָה לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים.

 

עֶשְׂרִים שָׁנִים עָבַדְנוּ בְּיַחַד.

הוּא חָתַם עַרְבוּת עַל הַמַּשְׁכַּנְתָּה שֶׁלִּי וַאֲנִי עַל שֶׁלּוֹ. דִּבַּרְנוּ הָמוֹן עַל הַבְּעָיוֹת שֶׁל אִשְׁתּוֹ, וְעַל נֹעַם סִפַּרְתִּי רַק לוֹ. הוּא נָתַן לִי אֶת הַטֶּלֶפוֹן  שֶׁל דּוֹדוֹ הַמֻּמְחֶה הָאַרְצִי, לִבְנוֹ הַצַּיָּר אִרְגַּנְתִּי תַּעֲרוּכָה בְּבֵיתִי. 
כְּשֶׁעוֹד עָבַד, רַק אוֹתָנוּ הִזְמִין לַחֲתֻנָּה שֶׁל בִּתּוֹ

מְעַנְיֵן מַה קּוֹרֶה אִתּוֹ?

 

 

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. היי גיורא אספתי כוח ואני כותבת שוב לאחר שהתגובה הראשונה לא נקלטה
    מישהו מנסה כנראה את הסבלנות שלנו:)
    השיר פשוט לכאורה, אבל מתעתע כל החברות האמיתית והערבות ההדדית שתוארה בשיר אינה עומדת במבחן הזמן, אם האני השר אינו יודע מה קורה לחבר בחלוף השנים הפואנטה בסוף שופכת אור אירוני משהו שמו של השיר ועל החברות הכי טובה הזאת

  2. בוקר טוב גיורא. הופתעתי. תכף תבין למה. אולי… כדרכך אתה מיטיב להניח את קלפי החיים על השולחן, ככה, פשוט מניח וקורץ, בכותרת אירונית "מתהפכת" בסיום מתהפך ומהםך לב. ולמה הופתעתי? לא תאמין אולי, אבל דוברת אמת אני. כשתהיתי באשר להעלאת הפוסט עברת לי במחשבה. חשבתי, הא בטח גיורא לא היה כותב פוסט כזה. ולמה זה? כי לאורך חודשי במטע התרשמתי עמוקות מכתיבתך על אודות קומץ חברים שמלווים את דרכך ואיך הם מלווים. אז מה למדתי הבוקר בפעם ה…. שהחיים הם בהחלט לא היו ולא יהיו שחור לבן. ובתוך כל אחד מאיתנו שוכן הכול, מכל דבר, שום דבר לא זר – גם לא זרות הלב ותעתועיו. כל אדם בשעתו וכנגד מישהו, והעיקר לא להיות מופתע כלל. שבת שלום

  3. לכאורה השיר בנוי כולו על הפער האירוני בין כותרתו : החבר הכי טוב שלי
    לבין סיומו : מענין מה קורה איתו

    לדעתי השיר מציאותי ואין סתירה בין כותרתו לסיומו
    איני חושב שהחברות הזאת לא עומדת במבחן הזמן ואיני חושב גם שהסיטואציה המתוארת בו עצובה יותר מממוצע העצבות הכרוכה בחיים.

    חברות אמת, מנסיוני לפחות, אינה נמדדת באינטנסיביות שלה וגם לא נזקקת לתדלוקים יומיומיים. מספיק לדעת שברגע שחבר יפנה אליך, תעשה כל שביכולתך לעזור לו ובמקביל להרגיש בטחון שברגע של צורך, החבר יעמוד לצידך ויעזור לך. וברגעי האמת האלה, נבחנת החברות.
    עדיף כמובן, לא להעמיד חברויות במבחן כי ברוב המקרים מתאכזבים

    • אהוד, בוקר טוב. ניסיתי להתאפק מתגובה, אבל התחושה והצורך לבטאה חזקים ממני. מה שאתה מתאר – והוא לצערי לא חדש לי – על פי הפרמטרים שלי זו חברות "אופורטוניסטית". זה לא מה שתיארת אצלי בפוסט – חברות/עשייה משותפת. ועוד דבר אודה – לא אחת אני שומעת כי חברות אינה תלוית אינטנסיוויות קשר ממשי. על דרך האלימינציה הפנימית שלי לאורך שנותי, אסגיר בכנות כי "חבר" שאיתו אני בקשר אחת לשנה ואפילו פעמיים בשנה ואפילו אפילו שלוש וארבע, אין לו שום משמעות בנשמתי. הוא בחזקת מכר. לתחושתי, המילה חבר בדיוק כמו המילה אהבה נמכרת בקלות ובזול… שבת שלום

      • ענת, קודם כל מבחינתי אין צורך להתאפק גם כאשר את חולקת על דעתי. עמדתי כאן אינה סותרת את זו שהובאה בבלוג שלך אלא מתבוננת מנקודת ראות נוספת בענין החברות.

        אם נקרא כפשוטו את השיר של גיורא (ולא נחפש מה מסתתר, כן או לא, מאחוריו)נמצא קודם כל שהדובר (שקרוב לוודאי זהה לכותב השיר) אינו מנסה להתחכם שכן הוא נוקב בשם מי שהוא חברו הטוב ביותר.
        אני גם לא מרגיש בשורתו האחרונה של השיר, איזו הכאה על חטא על הזנחת חבר.

        השיר עצמו מפרט את הנסיבות שבעקבותיהן
        נוצרה אצל הדובר תחושת החברות הזאת – עשרים שנה של עבודה משותפת, חתימה הדדית על משכנתא, שיחות נפש, התיעצויות, הזמנה בלעדית לארוע. לכאורה, בסיס לא מספיק בעיני הקורא הביקורתי המחפש משהו גדול שיצדיק את הכותרת המחיבת שהיא אפילו קצת בומבסטית – כמו סיפור על אודות הצלת חיים תחת אש. ולא היא – לדובר די בדברים הקטנים שהוא מתאר כדי להגדיר את שמעון גולן כחברו הטוב ביותר. והעובדה שמאז שאותו שמעון יצא לפנסיה שבע שנים לפני כתיבת השיר וכנראה שחלה התרחקות בין השניים לא מעלה ולא מורידה לענין הגדרתו על ידי הדובר כחברו הטוב ביותר – נכון לרגע כתיבת השיר

  4. גיורא שלום,
    מה שהופך את קוי המתאר הפרוזאיים, האינפורמטיביים והלא שיריים ב14 השורות הראשונות של השיר לשיר, או אפילו מה שקוראים לשיר מתהפך. (אני אגב מרגיש שנכון היה יותר לכתוב אותו כשיר בפרוזה)
    זאת השורה האחרונה שמעמידה בספק את הכותרת הקטגורית והמחייבת. בהצבת השורה הזו, אגב כבודדת שאין לה שום חברים לא למטה ולא מעליה, אתה גם יוצר איזו אירוניה על המושג חברות, ומעלה את שאלת החברות לשאלה הגותית, מושגית כפי שכמה מהמגיבים "נתפתו להגיב".

  5. גליה אבן-חן

    בהחלט חברות אמיצה, המתוארת על-ידי מעשים קונקרטיים. החברות היא אוניברסאלית כי לכל אחד יש מן חבר טוב כזה, שכמה חבל שסתם כך ניתק איתו הקשר.

  6. טובה גרטנר

    היי גיורא
    הנושא נפלא, אין סופי, מה זה חברות, והאם היא נגמרת?
    אני חושבת שחברות היא רוח, ךא נגמרת… הוא פה בליבך.
    כתבת עליו שיר.
    להתראות טובה

  7. איריס קובליו

    הכל משתנה גיורא
    גם מה שנחשב בזמנו לעמוק ביותר בעולם ואין בלתו

    אני לא בטוחה שזה שיר, שירפרוזה, הגיג, מקטע, סטטוס וכו
    אבל זה עושה בהחלט זצ ללזרם המחשבות- כשנפגשים בשורות הללו

    • לאיריס
      תודה
      אני מסכים לחלוטין אתך בהתלבטות כיצד ניתן להגדיר את "הדבר הזה".
      אם כי בסופו של דבר ,אני לא בטוח שזה כל כך חשוב.
      אני עומד להעלות משהו דומה עכשיו
      להתראות
      גיורא

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר