צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

הנקמה

 

 

שלום לכולם

הערב בספריה האזורית בבאר טוביה עבר בשלום.

באו המון אנשים. מנהלת הספרייה העריכה שהגיעו כמאה ושבעים איש ואישה.

תודה לחנה טואג ואורה ניזר מה "בננות" שהגיעו לערב.

אני מפרסם את השיר "הנקמה" העוסק בנקמת השעות

שבוע טוב

גיורא

 

הנקמה

 

הַשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה, עַכְשָׁו

הַסְּתָמִיּוֹת, הַמְּיֻתָּרוֹת, חַסְרוֹת הַמַּעַשׂ וְהַמְּנוּחָה

שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה שֶׁיַּעַבְרוּ כְּבָר,

מַמְתִּינוֹת לִי בְּאַחַד מֵעִקּוּלֵי הַזְּמַן

מְתַכְנְנוֹת בְּסַבְלָנוּת אֶת נִקְמָתָן.

 

יוֹדְעוֹת, שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ יוֹמִי, יַגִּיעַ גַּם יוֹמָן הַגָּדוֹל:

הֵן תַּבֵּטְנָה בְּחִיּוּךְ בְּנַפְשִׁי

שֶׁתֵּאָחֵז בְּכָל חֶלְקִיק אֲוִיר שֶׁיִּזְרוֹם אֶל נְחִירַי

מִמֵּיכָל הָחַמְצָן

שֶׁתִּתְפַּלֵּל לְכָל הַשֵּׁדִים, הָרוּחוֹת, הָאֵלִים

(שֶׁבָּהֶם אַף פַּעַם, קֹדֶם, לֹא הֶאֱמִינָה)

תִּמְכֹּר נִשְׁמָתָהּ בַּעֲבוּר נְשִׁימָה

תְּבַקֵּשׁ  מֵהַשָּׁעוֹת רַק עוֹד קְצָת

זְמַן חֶסֶד.

 

וְאוּלַי (גַּם זוֹ אֶפְשָׁרוּת סְבִירָה)

גוּפִי הַדָּוֶה, הַלֵּאֶה

הַמִּשְׁתַּלֵּד מִמַּחֲלָה סוֹפָנִית מִתְאָרֶכֶת

בְּלִי סוֹף

יְבַקֵּשׁ מְעַט חֶמְלָה,

יִתְחַנֵּן בִּפְנֵי הַשָּׁעוֹת שֶׁיָּחוּסוּ עָלָיו

שֶׁיַּעַזְבוּ אוֹתוֹ, יִתְנוּ לוֹ מְנוּחָה וְיַּחְדְלוּ

לִפְעֹם בְּתוֹכוֹ.

 

אַךְ הֵן-

הַשָּׁעוֹת הָרֵיקוֹת, הַמֵּתוֹת,

שֶׁיָּקוּמוּ לִתְחִיָּה לִכְבוֹד קֵץ הַיָּמִים שֶׁלִּי

תֹּאמַרְנָה:

דָּבָר לֹא בּוֹעֵר בְּעַצְמוֹתֵינוּ

לָנוּ יֵשׁ זְמַן,

 

עַכְשָׁו.

 

 

 

25 תגובות

  1. גיורא יקר, המרחק מירושלים ארוך פי ששניים. חוץ מזה שבת קודש. ואחרון חביב, אני רתוקה לבית כבר כמה חודשים וייתכן שלעד., מלבד יציאות לביקורי רופאים וכיו"ב. כל כל פנים, הנקמה שלך ארוכה.
    שבוע טוב וחיבה רבה.

    • התגובה הקודמת הייתה של רות בלומרט.

      רות היקרה, צר לי לקרא את מה שכתבת. אני מקווה שהמצב ישתנה וישתפר.
      מכיוון, שזו הייתה "השקה הפוכה" כלומר, אני עשיתי את הערב לידידי, אני מתחייב לבא ולבקר אותך בירושלים בביתך, אביא את הדי.וי.די. שאמורים להכין מצילומי הערב. נשב ביחד ונצפה בו.
      תהיי בריאה
      חיבוק
      גיורא

  2. גיורא, האם התכוונת לשיר כמו זה כשאמרת שאתה בורר בקפידה את מה אתה מפרסם?

    • שבוע טוב תמי
      בדיוק לזה התכוון המשורר-:)

      • אם כך אז זה באמת מעציב שכך אתה מרגיש. לא יכולה להגיד כלום על חברים מהבלוגייה, מדוע לא באו, יכולה להגיד על עצמי שעייפתי מהנסיעות צפונה או דרומה לארועי השקה. חזרתי מפריז עם שפעת ומשם עברתי לבדיקות יותר מעמיקות.
        אין לי מילים לנחם אותך על הרגשתך אבל נראה שהדדיות לעיתים זה מושג זר ומוזר במחוזותינו.
        המילה נקמה יש בה דבר מה בזוי בשבילי. זה רגש עתיק אומנם, אבל לא מי יודע מה רצוי…קשה לחשוב במושגים של נקמה למרות שהשיר מאוד הצליח לגעת בי.
        נסה לחשוב שלכולם היתה סיבה מספיק טובה שבגינה לא באו.
        שולחת לך חיבוק מרחוק.

        • היי תמי
          האמת היא שלא ממש ציפיתי שיגיעו, אני יודע שלרבים מאנשי העיר הגדולה אין רכב.
          צפיתי זה עתה בתמונותיו של עזרא לוי "הצלם הפואטי" מערב ב"בית הסופר" שעסק ב"שירה עכשווית". הערב התקיים באותה שעה שהתקיים האירוע שלי.
          ראיתי בצילומיו כסאות ריקים ופנים שמוטים לחזה כשעיניהם עצומות.
          תתארי לך שגם הם היו מגיעים לאירוע שלי? מי היה נשאר לדאוג לשירה עכשווית?

          • לגיורא,

            יש סרט שאני מאוד אוהבת הוא נקרא השעות. וירג'יניה וולף מתאבדת בסרט.

            מככבות מריל סטריפ וניקול קידמן סרט נהדר. המשפט שאתה נשאר איתו תמיד משאיר אותך עם הסרט.

            It's allways The Hours….
            אתה רואה
            איני נכנסת לפרשנות השיר מטעמי שלי.
            רק ממליצה בחום על הסרט.

            ח.

          • שבוע טוב חוה
            סוף סוף אנחנו מסכימים. הסרט "השעות" הוא סרט מצוין
            גיורא

          • לגיורא,

            יש לי אותו בבית. צריך איזה מצב רוח כזה לראות אותו שוב. אבל מילות הסיום, כפי שציטטתי תמיד מותירות אותי יושבת על הכסא, מוצמתת על סף בכי.

            הבחירות שאנו נאלצים לעשות, בחיים. הבחירה של האם לעזוב את בנה כדי לקיים חיים עצמאיים, כאשר היא הולכת לבית המלון, מתעוררת תוך שהיא טובעת, באותם המיים בהם התאבדה ווירג'יניה וולף.

            איזה סבל היא גרמה לבן שלה, שבאמת התאבד. כל כך נורא, כל כך עצוב.

            אתה רואה גיורא, אפשר לבכות גם כאשר אני לבד בבית – מיצירה אמנותית שנוגעת בנימים של הנפש.

            אריג המילים משאיר אותי פעורת פה.

            ח.

          • אבל, השיר שלך על השעות
            מאולץ ואינו משכנע.

            מאחלת לך שתלמד לקבל גם ביקורת.

            חוה

          • לחוה
            אני קוראת את דבריך לגיורא ומשתאה איך אישה הרגישה לסרט -צלולויד על בד!
            אינה מגלה רגשות כלפי מי שהיא מתארחת אצלו אדם בשר ודם!
            ביקורת היא לגטימית אם יש מאחוריה הנמקה אבל סתם להטיח "שיר מאולץ" בלי הנמקה
            זאת חוצפה בעיני! יריקה בפרצוף!
            אכן יש אנשים רגישים אך אינם מרגישים.
            לא הכל מותר
            הקו האדום עובר היכן שמדובר ברגשות הזולת, סורי
            זה צרם והייתי מוכרחה להעיר

          • לחנה,

            את יודעת גם גיורא חושב שאני לא מסוגלת להרגיש. ופתאום גם את כאן מאשימה אותי באותם הדברים.

            אם הייתי מסבירה מדוע בעיני השיר מאולץ זה היה עוד יותר פוגע.
            אבל אנסה, אם את כבר מושכת אותי בלשון.

            מדובר בסיטואציה שהכותב מדבר אותה ולא עבר אותה על בשרו. הסיטואציה היא מאוד קשה, ואולם חסרה לי החוויה האמיתית, מכיוון שהדעה הצלולה והבהירה בה נכתב השיר אינה מתאימה לתאור המופיע בו, מכאן שעולה בבהירות תחושה של חוסר אוטנטיות. ולכן, בעיני השיר מאולץ

            הנושא של ביקורת אינו לקוח מן הבלוג הזה, אלא ממעברים בין בלוג לבלוג ואת מתפרצת סתם לדלת פתוחה ומטיחה בי דברים שאינם לעניין, מכיוון שאין לך מושג מי אני.

            שירה שנכתבת היא בדיוק אומנות כמו סרט. ישנם סרטים שהפכו להיות לנכסי צאן ברזל בתולדות התרבות.

            לעומת זאת, אני מצפה שאדם שכותב שירה יכתוב ממקום נכון ומכוונן.

            אבל לא אתפלא אם גיורא שלח אותך כאן להגיב. ישנם טקטיקות שהוא נוקט בהן שעלי אינן מקובלות.

            גיורא פישר באופן כללי, כאדם שכותב שירה וכאמן שמבקש לפרסם צריך לדעת לקבל ביקורת. מצטערת.

            ואת כמובן יכולה להמשיך ולהזדעזע עד עמקי נפשך אבל מי שישר עם עצמו הוא אני. ומי שמתמודד ישירות עם דברים היא אני.

            ובכלל הטפות מוסר מסוג של אדם בשר ודם אינן קבילות כאשר מדובר באמנות שמפרסמים אותה, אלא אם כן אני נדרשת להגיד על כל דבר שנכתב שהוא מצויין. לסוג הזה של השיח אני לא שייכת.

            חוה

          • גיורא פישר

            לד"ר חוה זמירי שלום
            אני מזועזע מהאשמות שלך.
            קוראי ה"בננות" לדורותיהם יודעים שלא רק שאני פתוח לביקורת ,אלא אני גם מבקש אותה.
            אני המום מהטחת האשמה בי ובחנה טואג כאילו "הזמנתי" את תגובתה.
            עד עתה העליתי במשך השנתיים והחצי שאני כאן את כל התגובות ,גם אלו שיצאו נגד כתיבתי ונגד אישיותי הנלוזה.
            גם את תגובותיו של ליאור עזיז הוא שורש יהודה העליתי,עד שהבנתי כמו האחרים שהוא זורע רעל כדי להבאיש את ריח ה"בננות".
            לצערי הרב, נכנסת עכשיו אצלי לאותו קריטריון של ליאור עזיז.
            לא אעלה יותר את תגובתיך.
            שתהיי בריאה
            גיורא

          • גיורא היקר,

            פרובוקציות ומניפולציות לא יעזרו כאן.

            לשמחתי זכיתי בחיי לכל כך הרבה מחמאות על יכולת הפרשנות שלי, שאיני תלויה בהזדזעות כזו או אחרת.

            אתה מנסה לעשות את זה כל הזמן.
            תצא גיורא מן הקרתנות שלך, כי היא בעוכריך. ואני נתקלת בה כל העת. רצוי שתענה לגופו של עניין ולא לאופיי.

            וגופו של עניין הוא שאת השיר הזה צריך לתקן. אתה כל פעם עובר ממך אל מושא האמנות – מה יהיה?

            השיר הזה אצלי לא עובר, ואני מזהה שירים טובים או פחות.

            חוה

          • לד"ר זמירי בר
            פעם אחרונה ודי, אין לי שום טענה ליכולת הקריאה שלך ולזיהוי שירים טובים יותר או פחות.
            המחסן שלי עמוס בשירים שלא נכנסו לספר בגלל חוות דעת של העורכת ,או של קוראי הבננות. אני יכול להצביע על מספר לא מבוטל של שינויים שעשיתי בשירים בזכות הערות של חברי הבננות, וביניהם אמיר אור.
            לא זו הבעיה איתך
            הדרך שבה את מתנהלת ,הדרך שבה את מתעקשת לפרש אמירות כאלה ואחרות בדרך מעוותת ודוחה.
            אנא מצאי לך קינים אחרים להטיל בהם את ביציך
            גיורא

  3. גיורא יקר
    שמחה שהערב עבר בהצלחה ובנוכחות עם רב
    אני מצטערת שלא הצלחתי להגיע
    אינשאללה בספר הבא 🙂
    השיר מצמרר
    לרות בלומרט מאחלת התחזקות ובריאות
    שבוע טוב

  4. גליה אבן-חן

    יצוג של שניים בקהל מבננות זה יפה מאד, גם באירוע שלי היו רק שניים (עקיבא קונונוביץ' מירושליים ושמעון ריקלין) פרט לטובה גרטנר שהופיעה. האירוע שלי היה בגבעתיים סמוך לתל-אביב, שמחתי עם השניים שהגיעו.

  5. היי גיורא כתבתי לך תגובה אתמול בצאת השבת ולא נקלטה מקווה שזו תקלט
    ההשקה הייתה חמה , מרגשת ,אמיתית ומהלב הרגשתי את החום הקהילתי ואת החיבוק המשפחתי באוויר
    שמחה שהייתי שותפה
    כן תרבנה השמחות וכולנו ניטול בהן חלק שבוע נהדר
    ורחום

  6. טובה גרטנר

    היי גיורא
    איזה שיר דוקר, ניכנס לעצמות.
    'דבר לא בוער לנו יש זמן
    עכשיו'
    הזמן הוא סם המוות.

    נשמע שהיה ערב מדהים, אף פעם לא הבנתי למה ולאן אנשים באים, ועל מה משלמים? גם בת'א היה ריק…
    ולכן מה שחשוב לי זה לעשות…
    וכמה שיותר מקפצה גדולה, וראיה רחבה של ווווואאא עוד ערב שחלמתי נהיה. ומרגישה שגם אתה כזה.
    להתראות טובה

  7. שלום גיורא

    התגובה של רות בלומרט מעמידה את השיר בפרופורציה הנכונה ודי לחכימא ברמיזא

  8. גיורא, יש חשש שההאנשה של השעות מחלישה את העניין. קשה ליצור דמות אמינה ממושג מופשט באופן שבאמת יהיה מוחשי ונוגע.
    התוצאה היא שהשעות הללו פועלות בשיר כמין בולם זעזועים רגשי או מין מכסה לכסות בו את הכאב. הדברים האיומים שקורים פה (שגם הם עתידיים או גם מדומיינים) – הגוף המתפרק, האני שבחרדה – מתרחשים מתחת לדימוי "השעות", באופן מוחלש, אינם מקבלים את ביטוים המלא, ואינם נחווים באופן ישיר. גם משחקי מלים כמו להגיד על הנפש שהיא "תמכור את נשמתה" לא תורמים.
    מתחת לכל זה מסתתרים פה היגדים חזקים כמו "אני אוחז בכל חלקיק אויר שזורם אל נחירי ממכל החמצן" "מוכר את נשמתי עבור נשימה".
    שם, נדמה לי, מתחיל שיר.

    • גיורא פישר

      שלום אמיר
      תודה על ההערות שלך. למדתי מהן. אחשוב ,אתקן ואחזור
      גיורא

      • בהמשך לתגובתו של אמיר, אני רוצה להרחיב ולומר שמהות השיר כארוע אישי אפשרי עתידי, מעקרת אותו מאמירה משמעותית וההגדים החזקים כפי שהגדירם אמיר מקבלים נימה לא מהימנה שיש בה שמץ תלונה משתמעת על מר גורל עתידי שאני מניח ומקווה שאין סימנים מוקדמים לכך שאכן יתגשם (השיר בכל מקרה אינו רומז על כך).

  9. שרון שלי ברעם

    גיורא, בשקט אני עוקבת אחריך ואוהבת את שיריך וגם את השיר הזה.
    אני מוצאת שבתוך חוסר השליטה הגדול, השיר הקטן הזה אמר עליהן (על השעות) משהו ובעשותו כן עצר אותן וניהל אותן ולו לרגע אחד.
    למרות שאנו שכנים יחסית, לא הצלחתי להגיע אבל חשבתי עליך באותו הערב ואף סימנתי אותו ביומן.

    • שלום שרון
      הדברים שכתבת מאד מרגשים ומשמחים אותי. תודה גם על מה שכתבת על פרופ' מירון.

      ובקשר לשיר "הנקמה" -עכשיו בילבלת אותי כי כתבת בדיוק בדיוק בדיוק על "מה שהמשורר התכוון" -:). כלומר, הצלחתי להעביר לך במדויק את מה שהתכוונתי ,ומה אעשה עכשיו עם ההערות הנבונות של אמיר ואהוד.
      אני חושב, שאקח אותן בחשבון ואסתכל על השיר יותר מאוחר ואנסה להשתמש בהן בלי לפגוע במה שהתכוונתי להעביר.

      תודה שחשבת עלי באותו ערב, הרגשתי כל הזמן ויברציות נפלאות באויר. עכשיו אני מבין מהיכן הן הגיעו.
      אני מקוה שבימים הקרובים אצליח להעלות מספר קטעים ביו-טיוב כדי שאפשר יהיה להתרשם.
      תודה
      גיורא

השאר תגובה ל גליה אבן-חן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר