בננות - בלוגים / / "סוף קיץ ישראלי" שיר שיש בו תאנה לבקשת איריס אליה כהן +בימים ה'(היום) -שבת אני קורא משירי הספר "אחרי זה" בפינה "בימת שיר" בקול המוזיקה ב11.55
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

"סוף קיץ ישראלי" שיר שיש בו תאנה לבקשת איריס אליה כהן +בימים ה'(היום) -שבת אני קורא משירי הספר "אחרי זה" בפינה "בימת שיר" בקול המוזיקה ב11.55

 

 

 

 

שלום לכולם

 

איריס אליה כהן פרסמה בבלוג שלה שיר געגועים יפה שבו התאנה מסמלת את גן עדן האבוד.

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17199&blogID=290

 

בפוסט היא בקשה להביא יצירות שהתאנה מוזכרת בהם.

נזכרתי בשיר שלי "סוף קיץ ישראלי" המופיע בספר השירים  "אחרי זה" (עמ' 103).

את השיר הבאתי ל"בננות" בראשית דרכי כאן, אז שמו היה "סוף טוב"

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7455&blogID=236

 

מי שיטרח וישווה לגרסה הסופית יראה שהשיר עבר עריכה משמעותית לקראת יציאת הספר.

                                              תודה

                                              גיורא

 

 

 

סוף קיץ ישראלי

 

 

סוֹף הַקַּיִץ עַכְשָׁו, הָאוֹר מַכְאִיב.

נֵשֵׁב בַּבַּיִת

נָגִיף תְּרִיסִים

 

לֹא נִרְאֶה אֶת הַשֶּׁלֶף שֶׁרֹאשׁוֹ הֻסָּר

וְשָׁרָשָׁיו מִבְּלִי דַּעַת עֲדַיִן

אוֹחֲזִים בָּאֲדָמָה הַשְּׁבוּרָה.

נָסֵב עֵינֵינוּ מִפְּרִי הַתְּאֵנָה

שֶׁזְּבוּב הַיָּם הַתִּיכוֹן עָקַץ

וְשֶׁנָּפַל-

מִתְבּוֹסֵס בִּמְתִיקוּתוֹ

 

נִתְרַכֵּז בְּאוֹר הַמָּסָךְ

כְּצוֹפִים בְּסֶרֶט רוֹמַנְטִי

וּנְצַפֶּה לְסוֹף טוֹב

 

                                     אוגוסט 2006

 

 

 

 

 

33 תגובות

  1. שיר יפה עם עולם דימויים חושני והעיקר זו האופטימיות שלא כל כך קלה בזמן האחרון

    • ועוד משהו ,גיורא, אתמול בשיעור פרשת השבוע דיבר הרב על הסמיכות בין חורבן לגאולה הרס ובנין דווקא בחודש אב והתוספת מנחם אב מעידה על כך
      ובשירך היפה רואים ומרגישים את הסמיכות הזאת
      פרי התאנה העקוץ המתבוסס במתיקותו(בדמו)
      השלף ערוף הראש והתחושה שיהיה טוב
      ויהיה ,אני אומרת לך
      בעל כרחו יהיה!

      • גיורא פישר

        שלום חנה
        מעניין מה שכתבת בתגובתך האחרונה. לא במקרה מצוין התאריך בסוף השיר. התלבטתי אם לספר בפוסט הזה על הגילגולים שהשיר עבר בעת כתיבתו ועל הנסיונות של קוראי הראשונים (חברים ששלחתי להם את השיר) להשפיע על מהלך השיר.
        התהליך שעברתי אז מבחינת יחסי אמן-קהל לימדו אותי הרבה.
        זה שווה פוסט.
        תודה
        גיורא

  2. איריס אליה

    תודה רבה גיורא, מאד מאד אוהבת. ועוד אקרא כמה וכמה פעמים.
    השורות האלה,והצירוף הזה,

    "וְשֶׁנָּפַל-
    מִתְבּוֹסֵס בִּמְתִיקוּתוֹ"

    קשות ומרגשות ומחמיצות את הלב. הישראלי, אני מניחה. כי בהמשך לדיון שהיה בבלוג של שחר מריו, יש כאן כפל משמעויות שלא בקלות ניתן לתרגם.

    שוב תודה רבה רבה. אכניס את הקישור לפוסט הזה אצלי, ברשותך.

    • איריס אליה

      אני בדיוק רואה שחנה התייחסה לאותה שורה. שורה כל כך חזקה. שוב תודה.

  3. עד כמה יפים צירופי הפוסטים והמקרים, גיורא. אין לי מושג מי שלח ידו בשירך המקורי, אבל הוא היטיב אותו ואיתו עד מאוד. גם אם אתה עצמך היית עורכו…

    • איריס אליה

      מאד מסכימה עם ענת.

    • גיורא פישר

      שלום איריס אליה וענת
      תודה על המילים החמות.
      היחיד ששלח ידו בשירי הייתי אני.
      בכלל, לזכותה של העורכת האחרונה שלי ניצה דרורי פרמן (השירים שלי רואים עיניים של חברים וזוכים להערות סמוך לכתיבתם) יאמר שאין מילה שלה בספר. היא הצביעה על נקודות חולשה מקומיות בשירים. או עיוותה פניה למקרא שיר זה או אחר (לא התווכחתי, הורדתי. חוץ משיר אחד.)

      כמו שכתבתי לחנה ,השיר לימד אותי משהו על יחסי אמן- קהל, וגם על כך שלעתים ,כאשר שיר נכתב כתגובה לאירוע מסוים ,הוא יכול לאבד מכוחו אם הוא נקרא לאחר זמן או במנותק מההקשר האקטואלי. בעיקר מפני שהקוראים מטעינים אותו ברגשות שאינם קשורים לכתוב אלא ב אינפורמציה "חיצונית".

      זו הסיבה שחזרתי ועבדתי על השיר ,כדי להוציא אותו מהתוקף המקומי אקטואלי שלו והרצון לתת לו חיים כיצירה עצמאית.
      תודה
      גיורא

  4. שיר נהדר!

  5. חוטם יהודה הלוא הוא שורש כל רע הוא שטיא בעלמא. שנים לא נראה אידיוט שכזה הדובר נחרצות בשם האמת. איאי – חוקן יהודה.

      • אנחנו ממש רועדים ממך, פוצי מוצי. מנחם פרי הנפלא מוסר ד"ש ואילן שיינפלד שוקד על רומן חדש. ומה איתך? משיחון מסריחון בן קיקיון?

        • תופצתעו לדעת אילן שיינפלד איש עשיר מאוד ורק מצייר עצמו כעני. חוץ מזה שיש לו בית פרטי בנווה צדק שעולה איזה שני מיליון דולאר, הוא שכר למשפטו נגד עזיז עו"ד ממשרד המונה 60 עורכי דין! מהעשרייה הראשונה בישראל. שכר עו"ד שם הוא מינימום 30,000 שח. כך שאפילו הוא ינצח במשפט עדיין הטרחה שתפסק לטובת עורך דינו יהיה מקסימום 15,000 שח , כך ששינפלד יפסיד חמש עשרה בכל מקרה, ניצחון או הפסד.
          כמו כן, ברור לא שיינפלד בחר בטובים ביותר, זה קרב על חייו הציבוריים, וכל חייו מונחים על המאזניים. ומה יש לעזיז להפסיד? הוא כבר הושפל. הוא האנדרדוג, הוא יכול רק להרוויח.
          וידעתם שאביו של שיינפלד הוא נשיא ביהמ"ש לנוער?
          אכן אשכנזי עשיר מאוד. אבל שירתו היא ענייה מאוד. ולגבי פרי מנחם, האיש מבולבל כי עזיז פותח וסוגר נגדו תיקים בבהימ"ש, ופרי פעם רץ למשטרה פעם לאברבנל פעם לעו"ד שלו. בקיצור שמח.
          וכולם מוזמנים ל11.11.10 בשש בערב למשפט של עזיז נגד נעה מנהיים תביעת לשון הרע על 30000 שח ללא עורכי דין כי זו תביעה קטנה. ערב ספרותי כזה עוד לא הייתם בו. כדאי מאוד!!!

          • אילן שיינפלד "ראשיתו באהבה"; מנחם פרי באמתחתו תיאוריית השיר המתהפך אצל ביאליק; נעה מנהיים בקיאה במדע בדיוני ועורכת שגיאת כוח. וכבודו מה? כתב איזה שבר סיפור מגומגם בשנות ה-90 ומאז מכור לכדורים פסיכיאטריים ומלהג בלא היגיון? למד מן הגדולים: שיינפלד, מנהיים, פרי – אשר דחו, ובצדק דחו, בשאט נפש דחו, את כתב היד ההזוי שלך, זרגיגון בן משיחון איבן אפסון.

  6. גיורא פישר

    שלום חוטר יהודה
    את דעתי על שירה של איריס אליה כתבתי בבלוג אצלה.

    אתה מאד צודק באומרך שלהיות רפתן ומורה לתנ"ך מכובד יותר מלהיות משורר.כך גם אני חושב כל הזמן, אלו הפרטים הביוגרפיים היחידים המופיעים על גב הספר שלי . שום דבר נוסף.

    אם תקרא את הביוגרפיה שרשמתי באתר שלי תראה שכתבתי שם לפי סדר החשיבות: מורה לתנ"ך רפתן וכותב שירים. לא כיניתי את עצמי כ"משורר" מאחר ואני מאמין שזה דבר שאחרים צריכים לקבוע.

    ובקשר ל"רדיפת הפרסום": בי נשבעתי (ואתה הרי רואה כליות ולב) לא רדפתי אחר אף אחד מאלה שכתבו עלי ביקורות, גם לא רמזתי להם דבר. לא הזמנתי את עצמי לאף אחת מתכניות הרדיו שהוזמנתי אליהן.
    תמיד פנו אלי.
    ולגבי, גם אם בכל אחת מתכניות הרדיו שמעו אותי כמה אנשים והתעניינו בכתיבתי- דייני.

    ובקשר לפרסום הביקורות כאן בבלוג ,אני משתמש בו כארכיון אבל בהחלט אני שמח להציג אותן ,מה יש, אתה הרי כל הזמן בכתבי התביעה שלך מביא את הביקורות שהתפרסמו על ספרך הראשון.
    מה שמותר למשיח אסור לגיורא?
    אם יהיו ביקורות לא טובות (טפו טפו טפו) אני מתחייב להביא גם אותן
    בברכה
    גיורא פישר
    מורה לתנ"ך וחקלאי

    • גיורא פישר, אף כי ענית לדביל בפירוט ובחוכמה, אנחנו מפצירים בך להימנע מדיאלוג עם חוקן בן נפיחה, שהרי אין הוא לרמתך. ישוב נא אחר כבוד אותו שורש לענה אל המחראה הסרוחה ממנה בא. כולנו יודעים מאיפה.

  7. מירי פליישר

    שיר יפה ועצוב והתאריך מן הסתם משמעותי

  8. אהבתי. (מצטער, לא שומע רדיו בשבת ….
    וגם לא ביום חול 🙂

  9. בדרך כלל מכתביך נעימים לעין , ומשום מה במכתבך זה בחרת להיות בוטה מדי. לאן נעלמה הנחמדות שאפיינה את מכתביך הקודמים ?

    בברכה אסתר

  10. יפה לראות מבעד לשיר שלך את כל מה שלא ראינו.
    חושב שאצטרף גם אני למִתְאנים לַתאנים 🙂

  11. גיורא פישר היקר, מדוע אתה נותן פתחון פה לזרע המיובש והסרוח הזה ליאור עזיז הדביל או מתחזהו?

  12. מנחם פרי כבר קבע. ליאור עזיז המניוק לא שווה פרוטה. נעה מנהיים ירום הודה – מלכה אמיתית אותו פסלה, ואילן שיינפלד המשורר הגדול הראה לו באמת מה הוא יכול. מצד אחד משורר ואיש תרבות, מצד שני גרפומן המתחפש למשיח וביום שני ושלישי הוא מוריד חולצה וחושב שהוא בן-גוריון. נו, למי נאמין? לדביל על כדורים או לכישרון הממלא דפים בשירים יפים?

    • שמו של עורך דינו של מנחם פרי חיים גבעתי.
      אילן שיינפלד המליונר שגר בוילה בנוה צדק, שכר את מדרד עו"ד הגדול בישראל.
      שם עורך דינו שי גרנות (מכוער מאוד, ומזרחי, בטח שיינפלד מוצא אותו מושך)
      וב-11.11ץ10 בשש בערב אתה מוזמן לביהמ"ש לפגוש את נעה מנהיים על דוכן העדים מול עזיז.

      איך כל כוכביך נופלים זה אחר זה. ואת מי תעריץ? אה פריץ?

  13. גיורא, אנחנו תמהים למה אדם מעניין ומוכשר כמוך מאפשר לנבז מטומטם להשתולל אצלו בבלוג.

  14. מירי פליישר

    גיורא יקירי
    שמעתי אותך היום בבימת שיר. קראת מאוד יפה והבחירה של השירים היתה ראויה. פתאום קלטתי שהרוח במפרשיך היא הבן שאבד, רוח חזקה המפצה משהו על זה ששניכם לא יחד עכשיו. אולי בשירים. המשך במלאכת הקודש שלך. ראית את הסרט פריחת הדובדבן? אם תראה תבין למה התכוונתי. בגדול אומר שריקוד הבוטו כפי שהבנתי מכל מיני כיוונים נותן הרבה פעמים לרוקד אותו הזדמנות לרקוד גם עבורו וגם עבור אהובו, אהובתו ו/או יקירו שאינם עימו. אולי כתבתי ספוילר אבל אני מקווה שאם תראה את הסרט תמצא בו עוד הרבה.בינתיים השירים שלך מדברים איתנו אבל נדמה לי שגם איתו ואותו, גם אלה שמספרים את החיים אחרי.
    בידידות
    מירי

    • גיורא פישר

      שלום מירי
      תודה על המילים היפות. אחפש את הסרט ואראה אותו.
      אורלי מורג, העורכת של "בימת שיר" אירגנה את השירים בקבוצות. היום היא שמה את השירים שקשורים לבן שלי.
      בשבוע המתחיל ב27.7 יהיה שידור חוזר כל יום ברשת א' ב15.50 ,שם ישודרו עוד שתי פינות שלא שודרו השבוע. למען האמת ,אני כבר לא זוכר אילו שירים הקלטנו.
      היא אמרה לי שהיא שומרת שתי פינות ליום הזכרון.
      שבוע טוב
      גיורא

  15. הי גיורא, קראתי אאת השיר ואחר כך את הקישור וחשבתי לעצמי…למה הוא שינה את השיר בעצם? ואז שוב קראתי את השיר כאן ואז סכמתי לעצמי ששני השירים יפים ולא אחד הם.

    • גיורא פישר

      שלום סיגל
      תודה על דברייך.
      לא בכדי ציינתי תאריך בגרסה האחרונה של השיר "אוגוסט 2006". רציתי לרמוז על תאריך ההולדת של השיר שהוא בעצם מלחמת לבנון השניה.
      בגרסה הראשונית השם הוא "סוף טוב" שהוא במידה מסוימת אירוני שהרי סוף הוא בדרך כלל לא טוב.
      הגרסה הראשונה שפורסמה בבננות היא הגרסה הראשונית שפותחת בשורות:
      סוף הקיץ עכשיו
      ואנחנו נדבר
      רק על דברים טובים"
      מעשה שהיה כך היה:
      אשתי ואני ארגנו בביתנו פגישה של חברים . קבענו ביוני את התאריך לסוף אוגוסט (רק למורים זה סוף הקיץ).
      בינתיים ,פרצה מלחמת לבנון השניה בה אבדנו שני תלמידים: את אודי באסל ואיתמר צור. התלבטתי אם לבטל את הפגישה ואם נקיים על מה נדבר?
      מזה נבעו השורות הראשונות:
      סוף הקיץ עכשיו ואנחנו נדבר רק על דברים טובים.
      השיר נע בין יסודות אירוניים ומנחמים. התלבטתי בין כמה סיומים.
      רוב חברי העדיפו את הסיום המנחם למרות שאני בחרתי בגרסה אירונית יותר.
      ידידה שלי מבית השיטה ספרה לי שנפל אצלם בחור צעיר והיא בקשה רשות לקרא את השיר בגרסתו המנחמת, כמובן הסכמתי לכך, אך לספר בחרתי את הגרסה שאני רציתי, האירונית יותר.
      כשניגשנו לעריכת הספר, כשהעורכת ניצה דרורי פרמן לא הייתה מודעת ל"רקע ההסטורי" הבנתי שהשורות הראשונות כבר לא משמעותיות. וזה הבהיר לי שיש דברים שנמצאים בראש של הכותב אבל אין להם ביטוי במילים על הדף. לכן, השיר עבר כתיבה מחדש שניסתה לישמור על רוח הדברים אבל תיתן לו תוקף מחוץ לתאריך הספציפי.
      תודה
      גיורא

      • כעת משהסבר לי את נסיבות השינוי הבנתי יותר, כיוון שבעיניי לא נערכה לשיר עריכה אלא באמת הוא השתנה וכמו שאמרתי מצאו חן בעיניי שניהם. לגבי התאריך לא קישרתי מכיוון שחשבתי לעצמי שלכל אחד יש אוגוסט משלו כמו שאצלי יש אוגוסט 15 2005 ובלי קשר לכך שאלו הימים של פינוי המתנחלים, עכשיו משהסברת קראתי שוב את שני השירים דרך עיניך ואז כקורא ללא רקע ויוצא שללא הרקע, את השיר שכאן ניתן להבין כשיר של זוג בערוב ימיו יושב מול המסך ממתתין ל"סוף הטוב" ואהבתי את החיבור לצפיה הפסיבית בסרט כמו הסוף הקרב לעברנו גם אם לא נזוז.
        והשיר השני לקח אותי אל אזור כללי יותר, למקומות שבהם לא מדברים על מה שכואב, לא מביטים אל מה שלא רוצים לראות בעוד שהבחירה להתעמק ולדבר על מה שטוב נראיתלי בחירה אמיצה ויכולת שכזו היא מעלה רוחנית חשובה לחיים טובים באמת ומנסיון, הקושי הוא להתמיד בכך כדרך חיים קווית:)

        • גיורא פישר

          מאד יפה מה שכתבת
          ואכן, אפשר לקרא את הסוף בשתי צורות שהן בעצם בחירה באיך לראות את החיים:
          האם להחליט להתעלם מהדברים הרעים ולהתייחס לחיים כסרט רומנטי שמובטח בו סוף טוב
          או שמא לראות בכך מדיניות של "בת יענה".
          בגרסאות הראשונות של השיר, מעט לאחר סיום המלחמה -כל מילה ששיניתי הטתה בבירור את השיר לכיוון אחד או השני.
          בגרסה הנוכחית אני חושב שהעניין מאוזן אם כי אני כידוע נוטה לגרסה הצינית יותר.

          • צינית, חופשי צינית, גם אני בעדה…חוץ ממקרים מסויימים כדגמאת זו שהבאת לגבי חברתך.
            ומרוב תאנים גיורא, נראה לי שלא רואים את הבננות…לאן נעלמו ?:)

השאר תגובה ל סיגל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר