התבגרות
לגלעד
בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה
וּמְסָרֵב לְהִפָּרֵד מִמִּטַּת יְלָדִים
בַּת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ.
בְּמַחֲבוֹא הַמַּצָּעִים שֶׁבְּבֶטֶן הַמִּטָּה
שׁוֹמֵר אֶת הַצַּעֲצוּעִים
שֶׁרֵיחָם הָעוֹלֶה בַּלַּיְלָה
מַרְדִּים אוֹתוֹ וְאֶת חַיּוֹת הַבַּד
הַמְמֻלָּאוֹת אַהֲבָה.
לַמְרוֹת שֶׁבַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים
הוּא יָשֵׁן עִם נַעֲרָה
הוּא מַקְפִּיד לְסַדֵּר אֶת חַיּוֹת הַמִּשְׁמָר
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַמִּטָּה וְהַקִּיר
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת ראֹשָׁהּ
וִימִינוֹ מְחַבֶּקֶת דֻּבִּי
מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.
"חַיּוֹת הַבַּד
הַמְמֻלָּאוֹת אַהֲבָה."
מקסים, וגם השיר בכלל.
אני חושבת שהיה לי פעם חבר כזה… אם כי חיות הבד היו מנטאליות בלבד.
כל כך שמחתי שהצלחתי סוף סוף להעלות את השיר הזה לאתר (בעזרתה של מירה) ששכחתי לציין שזה הראשון בסדרת שירים העוסקים במתבגרים שאעלה כאן לרגל פתיחת שנת הלימודים.
גיורא
יופי, מתבגרים זה מעניין. אבל לא התכוונת להעלות קודם שיר אחר?
אכן כן
אבל בגלל התלאות שהיו לי החלטתי לנסות ולהעלות שיר אחר. השיר "היא לא מדברת" שייך גם הוא לשירים העוסקים בבית הספר ובגיל ההתבגרות.
אני חושבת שיש סיכוי טוב שגם הנערה מרוצה מנוכחות חיות המשמר הממולאות אהבה.
נהניתי לקרוא.
יפה, עדה, שברת לי גשטלט 🙂
ל- לי:
מה, מה עשיתי?
אנא הסבירי.
🙂
שברת לי תבנית. הנחתי שהנערה מבואסת מזה שהוא דבק בילדות. גם האזכור של שיר השירים: שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני – בשם הנערה חמדתי גם את ימינו. ואת נתת לזה קריאה אחרת ונעימה.
ללי:
עכשיו הבנתי.
לא הייתי מודעת לאלוזיה משיר השירים.
מסתבר שלפעמים זה די מועיל לא לדעת דברים. 🙂
אני אשאל אותה
השיר נכתב אמנם לפני שנה אבל הנערה עדיין ישנה פה לפעמים
אבל בינתיים הם גילו שמיטה זוגית נוחה יותר.
מצויין!
תודה
גיורא
שיר מקסים.
תודה
גם השניים ההם מקסימים
שיר יפה מאוד גיורא, והסיום עם הדובי השירשרימי במיוחד.
תודה אמיר
זו מתנה גדולה כשהמקורות נמצאים בראש מאחורה. בהתחלה זה אפילו שלט בי היום אני יותר מדוד.
שיר יפה גיורא. אוהבת את המתח בין מה שכתוב למה שלא כתוב בשיריך.
היי שירה
את מלחיצה אותי במילים היפות, אני מקווה שאעמוד בציפיות שלך גם בשירים הבאים.
תודה
גיורא
תאור יפהפה של התבגרות, של הפחד בדרך.עד היום אני שומרת "בארגז המצעים" את הצעצועים , שריחם עולה ומרדים.הפחד לגדול נשאר לפעמים הרבה אחרי.
בדיוק בדיוק זה מה שרציתי לכתוב בשיר.
תודה שהראת לי שזה עבר
גיורא
איזה שיר מקסים, אתה בטוח שלא כתבת את זה על בני?
גיורא, ככה אני זוכרת את בני, שיר מקסים על תקופת הביניים,
תודה
מהתגובה שלך ושל אורה ניזר אני מבין שהצלחתי להגיע לאיזו אמת.
זו המחמאה הכי גדולה
תודה לכן
גיורא
שיר שמתרפק על הילדות, הייתי אומרת שעין אחת מביטה אל העבר והשניה אל העתיד.
הפחדים שטמונים בהתבגרות מוצאים נחמה בילדות שהיא גם בית לא רק בגיל שבע עשרה. יפה
שיר מקסים ואמיתי.
כל אחד זקוק לדבר שאליו הוא יכול לגשת והוא יודע שלא משנה מה הוא יאהב אותו.
זה יכול להיות צעצוע או בעל חיים.
לעיתים נדירות אנו פוגשים אנשים (לעיתים נדירות מאוד) שאנו יכולים לדעת בוודאות שהם יתמכו ויאהבו אותנו, בכל מצב.
יום מצוין,
המגיב.
מגיב יקר.
אתה צודק, כל אחד צריך משהו כזה. אך רובנו מאבדים אותו בדרך. כתבתי על זה שיר : "תנועת הקסם". אולי אביא אותו ללכאן.
תודה
מקסים, גיורא. ומרגש.
וביחס אלי פותח ומעלה עוד כמה שאלות מטרידות. ואתה צודק שבשירה זה עוד יותר חשוף.אני תמיד יכולה לפטור בשינוי שם ולשקר ולהגיד שהסיפור בדוי.
לאיריס אליה
תודה
גם למשוררים יש דרך "להרחיק עדות". אני יכול לדבר על "ההוא". או לכתוב על "ההיא" כשזה בעצם על עצמי. במקרה של השיר "התבגרות" הוספתי את ההקדשה מאוחר יותר אם כי הבעיה עדיין קיימת כמו שכתבתי קודם: בן המשפחה גם אם הוא לא מזוהה בשמו יודע שמדובר בו ועשוי להפגע. במקרה של השיר "התבגרות" הבעיה הייתה משולשת מכיוון שמוזכרת בשיר נערה הנמצאת במיטתו. ביקשתי גם ממנה רשות והיא הסכימה. ומכיוון שאני מכיר גם את הוריה ביקשתי גם מהם רשות. כולם נתנו את הסכמתם.
הם כבר לא ביחד, אבל יש מורים המלמדים את השיר ביחידה החמישית לבגרות בספרות שהנושא שלה הוא "התבגרות".
חזק ואמץ על הכניסה לתוכנית הלימודים. אני הייתי מכניסה עוד כמה דברים, אבל זה עניין לדיון אחר.
רק טוב ושבוע טוב.