בננות - בלוגים / / הגברת צדקה, אני לא מסכים. אבל..
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

הגברת צדקה, אני לא מסכים. אבל..

 

הגברת צדקה, אני לא מסכים, אבל…

 

שלום לכולם

אני לא מכיר את הגברת שכתבה את ההמלצה המצורפת בהמשך על ספרי.

נדמה לי שהיא הרגישה שיש משהו צורם בניסוח בו בחרה בהתחשב בנושא  המרכזי של שירי הספר.

אבל אני שמח שהיא מצאה לנכון להמליץ על הספר כעל מתנה לחג.

אני לא מתבייש,  מאד רציתי שיקראו את הספר.

אחד השירים הארס פואטיים שלא נכנסו בסוף לספר הוא השיר הבא:

שִׁירַי

 

כְּמוֹ רִשּׁוּם:

מְשִׁיכוֹת פֶּחָם

הַמַּגְדִּירוֹת

אֶת הֶחָלָל שֶׁבִּפְנִים.

 

ידעתי שזו הדרך הנכונה והיחידה לצייר את מי שאבד.

 

חששתי מאד שאנשים יהססו מלגעת בספר שהשכול עומד במרכזו. בסופו של דבר, הוא עוסק בפחד הכי גדול של הורים המביא (את כולנו) לנהוג לעתים בצורה לא רציונלית. באחת הפגישות שלי עם קוראים, התנצלה גברת אחת ואמרה שהיא מפחדת להכניס את הספר לביתה.

לא כעסתי עליה, הבנתי אותה.

 

לפני שהספר יצא לאור,  הציעו לי ידידים לחלק אותו לשני ספרים. להוציא תחילה את "ספר השכול" ולאחר מכן את השירים "הרגילים".

חבר אמר לי: תשמור את השירים שלא עוסקים בשכול לספר השני, כך יראו שאתה יודע לכתוב גם שירים שלא קשורים לשכול.

עניתי לאותו חבר, שבגילי המופלג אני לא מתכנן לעצמי קריירה משוררית. גם אם יהיה זה הספר היחיד שאוציא, לא יהיה זה אסון בשבילי.

סיבה רצינית יותר להפרדה בין השירים היה החשש שהשירים הרגילים העוסקים ב"כל אדם" יוכתמו על ידי שירי השכול ולא יתפרשו כפשוטם. ההנחה הייתה שאם אפריד בין השירים ,יש סיכוי שהשירים הרגילים יזכו להתייחסות הראויה להם בלי צילו של השכול.

החלטתי לקחת את הסיכון.  התעקשתי שהספר יכיל את מגוון השירים שכתבתי, ויפרוש יריעת חיים אנושית ישראלית שלמה.

 

 

אני שמח שכך החלטתי. אני חושב שבזכות החלטה זו הקוראים מוכנים גם לבלוע את הגלולה המרה.

אפילו להמליץ על הספר כעל מתנה מתוקה לחג.

שנה טובה וגמר חתימה טובה

גיורא

 

http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=744583

 

 

 

 

4 תגובות

  1. החומרים המשמשים לשירה בהרבה מקרים מרתיעים: עוני, מחלות, נטיה מינית אחרת, בדידות, מוות, שגעון, יתמות ועוד. אולי פרט לאהבה כל החומרים האחרים מרתיעים כמעט, אבל כשאני חושבת על כך כהורה השכול אכן מרתיע יותר מכל.

    • גיורא פישר

      שלום גליה
      זו הסיבה שאני שמח שהספר הצליח להתגבר על "המכשול" הזה.
      השימוש של הכותבת במילה "מתוק" מוזר. אני חושב שזה היה תרוץ בשבילה להכניס את הספר לרשימה של השנה החדשה.
      האמת, לא אכפת לי. העיקר שיקראו-:)
      גמר חתימה טובה
      בהצלחה בערב שיריך!
      גיורא

  2. היי גיורא
    מאוד מעניין לדון בדברים שכבר החלטנו, גם כשמחליטים על משהו עדין יש סוג של שיח נפשי עם ההחלטה.
    מסכימה איתך גם אם ההחלטה אינה מושלמת, היא שלמה לך כמשורר.
    כשאני כותבת לך עכשיו אני נזכרת שגם אני מתלבטת איך להוציא דיסק רק שירי משוררים או שירים שלי ושל משוררים, בהתחלה היה לי ברור רק שירי משוררים, אבל לא בטוח שזה אני? הרי אני מלחינה שירי משוררים כי הם מתכתבים עם שירים שלי…
    בנתיים
    גמר חתימה טובה
    שנפתיע את עצמנו בדברים טובים.
    להתראות טובה

  3. אני מכבדת את העובדה של חוסר הסכמתך עם ההגדרה "מתוק", אבל במתוק יש הרבה יותר ממה שאתה כנראה מייחס לו. נראה לי שפיספת דבר או שניים בביקורת העדינה שלה כלפי הספר. טילי.

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר