צירי חיים מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים
שלום לכולם
לפניכם קישור לבלוג של אלי הירש ולרשימתו על הספר "אחרי זה".
הרשימה פורסמה לראשונה ב"ידיעות אחרונות" לפני כשבועיים.
מעניין שאלי הירש בחר בשיר "היא נובחת" כשער דרכו הוא נכנס לספר.
לא יכולתי שלא להזכר בטבילת האש שלי ב"בננות" ,או יותר נכון בזובור שעברתי כאשר פרסמתי את השיר בראשית דרכי ב"בננות".
ללמדנו (כאילו שלא ידענו) איזו משמעות חשובה יש לא רק למילות השיר אלא גם להקשרים אחרים: חברתיים, אישיים, ספרותיים.
היא נובחת:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=6972&blogID=236
הרהורים על נביחות ואומנות:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7016&blogID=236
זוכרים את הפוסט האחרון על " האח, אני האחד"?
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=16147&blogID=236
ובכן, יש לו המשך.
אתמול אחר הצהריים ניגשתי לתא הדואר שלנו במזכירות המושב וגיליתי שם מכתב שבתחילה חשבתי שהוא המשך לפוסט המדובר, ושנשלח על ידי אחד מקוראי ה"בננות".
הכתובת על גב המכתב הייתה של א.ב. יהושע. פתחתי את המכתב בחיל ורעדה ומצאתי שם מכתב קצר ונפלא שלו (אלא אם כן זה מישהו מה"בננות" שעושה ממני צחוק) על הספר והשירים שבו.
כבר כתבתי בעבר על הקושי הרגשי שלי להנות ממחמאות על השירים הקשורים לבני מרום, אני מרגיש כאילו פטיש עשרה טון נופל על ראשי כל פעם שאני מתחיל להנות, ונזכר מאיפה השירים באו.
לכן, אולי תאמינו לי שנהניתי בלב קל ממכתב שקיבלתי משושנה ויג חברתנו ב"בננות", שהיא גם מורה לספרות.
שושנה ראתה את השיר "היא נובחת" בטור של אלי הירש ב"ידיעות אחרונות" והביאה את השיר לכיתתה.
וכך היא כתבה לי:
גיורא, איזה כייף, היום היה לי שיעור נהדר על השיר "היא נובחת", זה היה אחד מהשיאים שלי עם כיתה י'.
תלמידים אהבו לשוחח על השיר לעבוד עליו רצו לקוראו בלי שביקשתי, מישהי הלחינה אותו תוך כדי השיעור ורצתה לשיר אותו. עבדנו על כל הדברים האפשריים, תוכן רגשות, אמצעים ספרותיים, וכולם נהנו. אמרתי להם בסוף השיעור איזה שיעור כייפי היה איתכם היום אמרו לי, זה בגלל השיר שהבאת..
דרך אגב אני מלמדת אותו במסגרת שיר שלא נלמד יש כזה פרק בלימוד הספרות…
שנשמע רק בשורות טובות
תודה
גיורא
מרגש מאוד. למעשה מה שמרגש הוא השיר היא נובחת, וכאן יש תזכורת יפה + דברי טעם.
הולכת להתאמן על נביחות, אני עורכת אודישנים לאבא.
גיורא עכשיו חיבוק וזהו. טוב וירטואלי, זה יותר P.C.
נגיד שהיום היית מפרסם את השיר הזה,אחרי שהפכת למקובל כמשורר וכדומה. האם התגובות היו שונות?
כלומר זה מעניין מאיזו עמדה מגיבים ולמי?
או שמה אני טועה.
אלו שאלות שעולות בי.
נראה לי שבסוף התגובות היו למצב המורה בארץ ולא לשיר. אמבטיה של תיסכולים שכדאי לבדוק.
אבל לא בהקשר המשוררי.
לא יודעת אותי הפוסט ההוא הצחיק. כולל תגובתי הראשונה שנותנת לי פרופיל לא לי . כל התגובות פה ואיך שזה יוצא בסוף. אה.. אם לא לבכות אז לצחוק.
נו, אז אני כן יודעת לצחוק על עצמי:)
בהצלחה.
לאביטל
אין לי ספק שהתגובות בחלקן לא היו לגופו של השיר אלא לגופי, כלומר "אחד חדש שבא לשכונה". חלק מהמגיבים ציינו במפורש (ובמרומז) שנוכחותי בבלוג מאיימת עליהם.
השיר כמובן עוסק ביחסים בין מורה לתלמידה ובאופן טבעי (ואולי רצוי) יש קוראים המוצאים בו את עצמם או את ילדיהם.
מאד יפה והגון היה המהפך בגישתה של סיגל, שלאחר שקראה את השיר לביתהּ הסתבר לה שהבת קראה את השיר נכון ממנה. היא גם הודתה מאוחר יותר שהיא באופן אינטואיטיבי גיבשה תפיסה שלילית נגדי ,תפיסה שהיא שינתה יותר מאוחר.
כמו שאמרתי, במודע או שלא במודע אנחנו מגיעים ליצירה לא כלוח חלק וקוראים ביצירה (אם היא מאפשרת זאת) את עצמנו.
זה נהדר, וכך זה צריך להיות. אבל בשבילי זו הייתה חויה טראומטית.
בקריאה מחדש לאחור גיליתי שאני לא מפתיעה את עצמי וכבר אז הייתי בעד חופש הביטוי והיצירה. גיורא תשים לב לתומכים . זכור אותם ושכח את הטועים כי עוורים היו (כנראה).תמיד יהיה מי שיטעה ולא יבין ,אין מציאות מושלמת. אין.
גיורא היקר
אני הופתעתי לגלות את מכתבי כאן:) לא אנבח עליך:) מחמיא לי ביותר…
אני אמשיך ללמד את השיר בעוד כיתות כיוון שהוא מדבר אל תלמידים , הם מוצאים את עצמם בתוך השיר, אני מתחילה את השיעור בשאלה על מי נובחים? והם מתחילים לשפוך את הלב…ואחר כך השיעור זורם בכייף. אני מאמינה שלימוד ספרות צריך להגיע מחומרים כאלה שזורמים בקלות ומתפענחים בראש טוב מול התלמידים. מה שטוב בשיר של גיורא, אני מרגישה כמו מורה כעת:) ניגודים, מטאפורות, גלישות- פסיחותֿ חזרות . יש בשיר כמעט הכל מכל טוב…כן, גם סלנג..
את השיר של גיורא גיליתי בעיתון ידיעות כשפורסם ומיד גזרתי את הכתבה. כשסיפרתי לגיורא במייל שהתלהבתי מהשיר ישר שלח לי את השיר ואחר עוד שירים. עדיין קשה לי ללמד שירים נוספים שקיבלתי במייל. איני יודעת אם אלמדם כעת. זהו שיר מיוחד, חד פעמי אפילו גאוני.
אני ראיתי בפייס בוק את הקישורים שהובילו אותי לכאן, תמיד שמחה לגלות עד כמה רבה העוצמה כאן בבלוג בננות.
גיורא תודה על השירים שלך, וזה שאתה מפורסם כמו שכתבו כאן הבנות לא מפריע לי…אני רוצה שיכתבו על כל מי שראוי. ואתה ראוי…ראוי מאוד, גם מעניק לרבים שפורצים את גבולות הגיל ומוציאים לאור ספר ראשון כשחיים בעולם ששייך לצעירים.
שוש
גיורא שלום
חזרתי לאחור לימים הראשונים שלך בבננות ןבאופן לא מפתיע שוטרי החרש של המוסריות האלימה הם אותם אלה שיצאו באופן בוטה נגד השיר היפה שלך.
עכשיו, במבט לאחור, השיר מקבל משמעות נוספת וקשה עוד יותר.
אני שמחה שהספר מעורר הדים.
אתה בהחלט ראוי להם. בכל שבוע אני עוברת ליד חנות הספרים ומתקשה להיכנס ולקנות אותו, כאילו היה נבואה נוראה לעתיד שלי.
אבל זה רק עניין של זמן עד שהוא יגיע אלינו הביתה.
תודה על כל מה שכתבת
אני רק רוצה להזכיר שאלי הירש (שאני מאד מודה לו על מה שכתב) בחר לראות את השיר מזווית מאד מיוחדת.
אני נקטתי בגישה הפוכה בשנה הראשונה שלי ב"בננות" ולא יצאתי מארון השכול ,כי לא רציתי שיקראו את השירים דרך המשקפיים האלה.
אפשר לפעמים לקחת את הדברים עד אבסורד. באחת התגובות (שנמחקה אחר כך) באתר שלו בפייסבוק הציעה אחת מהקוראות בעקבות קריאתו של אלי הירש למחוק את המילה "שלי" מהמשפט "אתה לא אבא שלי" וכך לסרס את השיר לגמרי.
לשמחתי הרבה, ראיתי שאנשים קונים את הספר גם כמתנה לחברים ולקרובים ,והבנתי שהצלחתי באיזה מקום ליצור תמהיל "נסבל" בשירים.הספר עוסק ב"כל אדם" ,בילדות ,בזקנה ,בארץ במשפחה ובאהבה.
אני כותב את זה כי באמת פחדתי שהספר יתפס רק כ"ספר שכול" ואנשים יחושו את אותן תחושות שאת כתבת עליהן ולא יעזו להכניס את הספר לבית. כי באמת הספר עוסק (לא כולו) בדבר הנוגע בעצבים של כל הורה.
מתגובות הקוראים אני למד שאפשר "לחיות" עם הספר.
תודה
גיורא
קראתי את הירש. רשימה מצויינת, גיורא. מבּרוּק!
אתה יכול להפסיק לנבוח.
🙂