בננות - בלוגים / / שני שירים בynet והסיפור ששלחה לי שני אומיאל על נסיבות הצילום
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

שני שירים בynet והסיפור ששלחה לי שני אומיאל על נסיבות הצילום

 

 

 

 

שלום לכולם
אני מצרף לכאן קישורית למדור השירה בynet.
שני שירים פורסמו במדור:
"סיפור ילדים" "ותמונת פספורט"
 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3876457,00.html
אני מעתיק לכאן רק את השיר "תמונת פספורט". 
מאד רציתי שיפרסמו  את תמונת הפספורט שעליה כתבתי את השיר. העורך העדיף משיקוליו לפרסם את תמונתי.
לכן אני מנצל את הבמה הזו להביא את השיר "תמונת פספורט"
עם התמונה, את השיר "סיפור ילדים" תוכלו לקרא בynet

אני מבקש בהזדמנות זו להתנצל על "מתקפת גיורא פישר" על ה"בננות".
הסיבות  ידועות.

תמונת פספורט
 
 
נִדְחֲקוּ שְׁנֵיהֶם לְתוֹךְ קֻבַּת צִלּוּם אוֹטוֹמָטִי
בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל תֵּל אָבִיב.
 
בָּרְחוּ מִבֵּית הַסֵּפֶר בַּכְּפָר אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה
 
הִיא בַּת שֵׁש עֶשְׂרֵה (כְּמוֹ בַּשִּׁירִים)
הוּא לִפְנֵי צָבָא (כְּמוֹ בַּבָּלָדוֹת)
 
הִנִּיחָה רֹאשָהּ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַיָּפֶה מִכֻּלָּם,
חִיֵּךְ נִכְחוֹ, נָבוֹךְ מֵאֹשֶׁר
 
חָשְׁבוּ שֶׁהִצְלִיחוּ לְסַדֵּר אֶת הָעוֹלָם.
 
אֲנִי מַבִּיט בַּצִּלּוּם הַמֻּגְדָּל וְצוֹעֵק:
בְּרַח!
אֲבָל הוּא לִפְנֵי צָבָא
 
כְּמוֹ בַּבָּלָדוֹת.


 


 סיפור התמונה ששלחה לי עכשיו שני אומיאל שהייתה חברתו של מרום

 הוא שנא להצטלם, מרום. לא היה קל לשכנע אותו להידחק איתי לאותה קופסאת צילום.
 
אבל היה שם צפוף וקרוב ונתתי בו מבט מתחנחן, והוא נכנע.
 
ישבנו שם, והמכונה הזו נותנת שלושה ניסיונות. הראשון יצא נורא, והוא כמעט קם והלך. אמרתי לו: מרום- אתה לא זז מפה". המכונה אמרה משהו כמו: ניסיון מספר 2, והחלה סופרת לאחור. יצאה תמונה עוד יותר זוועה מהקודמת. התחלנו לצחוק והוא אמר: אוי לא, זו תהיה תמונה כל כך מכוערת ואת בטח גם תדביקי אותה ביומן הרקוב שלך ותראי לכל החברות שלך, ואני אצא כזה אידיוט. המכונה המשיכה לדבר ולספור לאחור, ומרוב חוסר סבלנות הוא פשוט לחץ על הכפתור כדי שהיא תסתום כבר, ושנינו התחלנו פשוט להיקרע מצחוק.
 
ככה נולדה התמונה ההיא.
 
זו הסיבה שאנחנו כל כך מחייכים- אנחנו פשוט נקרעים מצחוק
 
אח"כ צריך לחכות שהיא תצא. אנחנו יוצאים מהמכונה ומחכים עשר דקות תמימות. כשיוצאת התמונה הוא חוטף אותה ולא נותן לי להביט. רק אחרי שהוא מוודא שהוא לא נראה שם כמו דביל, הוא מרשה לי להסתכל. בסוף הוא אפילו שמח שהצטלמנו, ואיך לא- גם אני..

 

 

32 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    כל כך מרגש עם התמונה… הלב גואה.
    וברכות על הפרסום בוויינט. אני שמחה שהספר שלך זוכה לחשיפה המגיעה לו.

  2. זה מלא יופי ועצב – ואני מבינה את הרצון לצעוק "ברח". כי סיפורי ילדים ובלדות זה יפה מאד, אבל אנחנו מצפים מהם תמיד שיישארו במחוזותיהם, ולא יתערבבו לנו אל תוך עולמנו האמיתי.

    • לי עברון-ועקנין

      עדה, זיהיתי אותך בעמוד הראשי שבו רואים את התגובות בלי שמות המגיבים. קראתי משפט ושמעתי שזה הקול של עדה.
      זה כבר קרה לי עם כמה אנשים, נכון דבר יפה?

    • גיורא פישר

      לעדה
      קראת יפה. תודה על התמיכה מתחילת הופעתי בבננות.
      גיורא

  3. אין מילים. רק דמעות. על זיו הנעורים וחמדת הלבבות ועל אבא ואימא שנותרו כך עם התמונה.

    • אמנון נבות.

      גיורא
      קורא בספר זה ימים רבים.
      הצער אוכל את הנשמה.
      אני מתמקד עכשיו בשער "בשנים הבאות"
      ושואל את עצמי בלי הרף אם הביוגראפיה
      הקולקטיבית שלנו הכינה אותנו לשנים
      הבאות
      התשובה האכזרית היא,הכינו אותנו למסור
      את עצמנו,לא את דור הבנים.דור הבנים
      לא היה בחשבון הדברים.

      • גיורא פישר

        לאמנון
        תודה על הקריאה.
        לצערי, אני לא יכול להסכים איתך. מי שמגדל בנים בארץ הזו ומחנך אותם למחויבות חברתית. מי שמשתתף ומכין כל שנה טקסי יום זכרון בכפר ובבית הספר ומכיר את כל השמות באופן אישי. אדם כזה ,לא יכול להמלט מהמחשבה שאולי הוא יראה יום אחד את שם אהובו על לוח האבן.
        גיורא

    • גם היא עם התמונה. בארנק תמיד.

  4. מירי פליישר

    מותר מותר גיורא. ותודה על התמונה והשיר שלה.

  5. חגית גרוסמן

    גיורא, ילדך כל כך יפה. מזל טוב לצאת הספר. אבוא להשקה ואקנה עותק. אמור לי מתי.

  6. אתך בכל המובנים, בימים "המעורבים" האלה, של מה שיש ומה שחסר.
    כמומחה "קטן" בבננות לא ברור על מה יש להתנצל.

  7. חגית גרוסמן

    גיורא, אל תתנצל. בבקשה ממך. אתה האחרון שצריך להתנצל. דמעות מציפות את העיניים למראה הילד היפה הזה, שעיניו כובשות וחיוכו מקסים. אני גאה בך על שיריך. השירה היא המעקה להאחז בו ואני שמחה כי אחזת.

  8. ילד כה יפה. חבל על דאבדין.

  9. שיריך גיורא היקר נוגעים בנימי הנשמה
    והבן כל כך דומה לך
    מדהים
    הוא ישאר צעיר ויפה לנצח בזכרונך

  10. בת העיר הגדולה

    השיר שלך גיורא

    כשלעצמו

    וכן גם יחד עם התגובה של אמנון נבות

    ראוי להיקרא בקול ולהיאמר באלם קול

    בכל שנה

    ביום הזיכרון וביום העצמאות

    על ידי הכל

    • אני מקווה שקראת את מוסף "שבת" של "מקור ראשון" שהביא סקירה של הספר וניתוח אוהד ועדין שלו.

  11. גיורא, אני איתך היום ומחר וכל השנה, אני מבינה אותך מתמיד. שנה שלמה ישבת לצידי ולא אמרת מילה. איזו חידה היית לי.

    • גיורא, התגובה האחרונה היא ממני, חגית גרוסמן

      • גיורא פישר

        שלום חגית
        תודה על כל מה שכתבת.
        גם בקורס ההוא של אורי ברנשטיין רציתי יחס אובייקטיבי. ידעתי שברגע שאביא מהשירים על השכול אאבד את הפריוילגיה של התייחסות אמיתית לשירי. כך נהגתי גם פה ב"בננות".
        נתראה בקרוב
        שלך
        גיורא

  12. יפה כל כך הילד. והשיר כל כך חודר.
    היום במקום בו אני עובד (אקדמיה)
    הקריאו בעצרת שני שירים שלך. התרגשתי.

  13. ה"ברח" הזה צלצל לי כמו הצעקות האילמות שמופיעות בסיוטים, כשמנסים לצעוק ולא יוצא קול.והחוסר אונים גדול.
    עצוב מאוד כעוצמת היופי של הזוג הרענן הזה.
    אין על מה להתנצל, מגיע לך ולספר. אני קוראת טיפין טיפין.
    הבעיה עם "הסיפור" שהוא גוזל מאיתנו את האובייקטיביות, משנה לנו את מרכז הבמה. אני בטוחה שזה "מקלקל" גם לי, אבל לא מוכנה להחביא.
    במיוחד אם זה סוג של מנוע.

  14. איזה נעורים מקסימים, כמה כאב,חבל. והשירים שלך , נוגעים וכואבים בלחישה חודרת

  15. נרגשתי עד מאוד
    זה גם יום הזכרון שמתנגן מכל עבר ואיכשהו הכל מתחבר

    ואני שמח על ההכרה שאתה זוכה לה , ובצדק

  16. שני מביאה את הרגע יותר טוב מכל סופרת. כי פתאום הייתי בגילה. הייתי בת שש עשרה.
    ואתה בשירך מביא את הפרספקטיבה.

    גם השיר השני בווינט עורר בי הזדהות.

    מאד אהבתי את נילס וגם אבי אהב מאד את הספר.וזה קישר ביננו.

    אני מספרת לך את זה, כי גם אתה גיורא, מצליח לנוגע בחוטים המאד דקים שמקשרים בין הבריות והופך את צערך למשהו שאינו אישי אלא רחב בהרבה יותר.

  17. איריס קובליו

    גיורא, איזה סיפור.

    והשיר. והתמונה.
    אני כמובן מעדיפה את הפוסט הזה שלך כאן, השיר, הצילום. הסיפור. הביחד מעצים מאד.

  18. גיורא, השיר "תמונת פספורט" הוא שיר מעולה, ואני הייתי מפרסם אותו בשתי ידיים מעל כל במה. להשתמע, רן יגיל.

  19. זה מפורר את הלב, מצמרר את הגוף השירים הללו, התמונה, הכנות, האומץ, הרכות, הבחירה בשירה, בחיים. זה מעורר השראה.

  20. יוסי וקסמן

    גיורא, אתה נפלא נפלא נפלא !!!
    העלית דמעות בעיני…
    יוסי

  21. אין מילים

    אבל השיר מעולה ושובר את הלב לחתיכות
    מחבקת אותך עם צאת ספרך הראשון והמצוין

השאר תגובה ל בת העיר הגדולה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר