בננות - בלוגים / / חוזר חלילה, שם חדש: בטון מצוין
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

חוזר חלילה, שם חדש: בטון מצוין

 

 

 

 

שלום לכולם

כאשר התחלתי לעסוק בכתיבת שירה לפני מספר שנים , נתקלתי  לראשונה במונח "הגיג".  מהנימה המזלזלת של המרצה, הבנתי שמדובר ביצירה המתחזה לשיר, אך היא בעצם יותר בגדר "רעיון"(מוצלח יותר או פחות) הכתוב בשורות קצוצות.

 

כולנו יודעים כמה נזילה ובעייתית היא ההגדרה של "מה היא שירה?". נדרשתי לעניין  לאחר ששלחתי לפני זמן את  היצירה "חוזר חלילה" לאחד מחברי הטובים ביותר. חבר זה אינו  חושש לומר לי את דעתו הכנה על הדברים שאני שולח אליו.

כך הוא כתב:

 

 זה הגיג, התבוננות, אבל לא עומד כשיר

 

האם יש בידי מי מהקוראים כלים היכולים לעזור להבחין בין שיר או הגיג?

ובכלל, האם ההבחנה חשובה?

תודה

גיורא

לאחר שעברתי התחבטויות ונסיונות קבל השיר(!!) צורה חדשה אולי סופית.
הגרסה החדשה תופיע לאחר זו הישנה.
תודה לכל המגיבים

 

 

 

 

 

חוזר חלילה

 

"מָוֶת לַעֲרָבִים"

צוֹעֲקִים יְלָדִים לְעֵבֶר

פּוֹעֲלִים הַבּוֹנִים

אֶת בֵּית יָד לַבָּנִים

הַיְּהוּדִים

הַמֵּתִים

 

בטון מצוין

 

"מָוֶת לַעֲרָבִים"

 

צוֹעֲקִים יְלָדִים לְעֶבֶר פּוֹעֲלִים הַבּוֹנִים

אֶת בֵּית יָד לַבָּנִים הַיְּהוּדִים

הַמֵּתִים

 

וַאֲבַק הַמִּלִּים מִתְעַרְבֵּל בְּזֵעָה וּבְמֶלֶט-

בְּלִילָה אֲפוֹרָה אֵיכוּתִית לִיְצִיקַת בֶּטוֹן

מְזֻיָּן

 

 

 

43 תגובות

  1. זה לא הגיג.
    זה שיר.
    הבעיה היא שההתרחשות לא אמינה. מוות לערבים תשמע במגרשי כדורגל ואחרי פיגועים וכאלה. ילדים לא צועקים מוות לערבים לפועלים ערבים שבונים בית יד לבנים בעיר או מושבה מנומנמת איפהשהוא בין גדרה לחדרה. כפית את זה כדי שיצא לך שיר. אז יצא לך שיר לא אמין ולא מוסרי.

    • ובכן, זו המציאות.
      אני מבקש התנצלות מהמגיב האנונימי.
      הנה המכתב:

      שולח: אריה ברנע
      נושא: "מוות לערבים!"

      לכל המורים – שלום רב.

      חברתנו אסנת בר הפנתה את תשומת ליבי לכך שתלמידים משגרים לעבר הפועלים הערבים, הבונים את בית-הבנים, קריאות בנוסח "מוות לערבים!".
      אינני צריך להסביר לאיש מכם את משמעותה של התנהגות זו.
      מצאו את הזמן להעלות זאת באוזני תלמידיכם, ואם תיתקלו בתופעה עצמה – טפלו או דווחו.
      בברכה,
      ברנע

    • למגיב האלמוני
      אני עדיין מחכה להתנצלות. מה אכפת לך להתנצל בעילום שם?:).
      העלית שלא ברצונך כמה שאלות חשובות מתחום הכתיבה:
      האם כדאי לעתים "לעדֵן" את המציאות כדי שזו תראה אמינה?

      או לחזור ולשאול: האם אסור לאמן להקצין את המציאות או לברא כדי להדגיש רעיון מסוים. אני לא מדבר על מעשה לא מוסרי כפי שעשה אלון חילו בספרו האחרון, אלא ביצירה שאינה נתלית באירוע ספציפי?
      האם מעשה כזה הופך את היצירה "לא אמינה ולא מוסרית"?

      בדיעבד, אני מצטער שחשפתי את מכתב המנהל בשלב כל כך מוקדם של הדיון. יש לי הרגשה שהדיון על השיר ועל עוד שאלות היה מסתעף לכיוונים מעניינים.
      שבת מנוחה לך
      גיורא

  2. הי הגיגיורא 🙂
    זהו שלפעמים המציאות לא אמינה בעליל 🙂
    בעיני אם שיר רק מעורר מחשבה הוא יותר הגיג משיר .
    וחוץ מזה המילה הגיג מצחיקה 🙂

    • היי ריקי
      כן, למילה "הגיג, יש צליל מצחיק. אבל אני לא צוחק כי כשהייתי ילד היה הכינוי שלי "גיגי" ועשו לי את המוות עם השם הזה.

      האם התכוונת לכך ש"הגיג" מפעיל את המחשבה בעוד שיר צריך לעבוד גם על "הרגש"?

  3. גיורא, עדיין לא שמעתי הגדרה כזו, אבל בעיניי אכן יש בטקסט הזה משהו מכתמי. דא עקא שמכיוון שהשורה התחתונה של האמירה הזו די מוגבלת, גם כמכתם התוצאה עלולה להיראות די מנייריסטית.

    • שלום אמיר
      בעקבות התגובות אני דווקא מתחיל "לארגן" תובנה על ההבדל בין שיר והגיג. ובקשר "לאמירה" שלו,אני לא בטוח שהמילה "מוגבלת" מדויקת- אולי דווקא להפך: מפוזרת מדי ואולי בגלל הסיטואציה שלאחדים נתפסת כמופרכת ולאחרים כחזיון נפרץ היא נתפסת אצלך כמנייריסטית.

      אני הפקתי תועלת מהדיון כאן ,בעקבותיו הוספתי חלק שני לשיר. כשארגיש שהוא הבשיל אולי אפרסמו כאן.
      תודה
      גיורא

  4. שיר, גיורא. לא הגיג.
    ומסכימה עם אמיר לגבי השורה החותמת.

    אני גם לא בטוחה לגבי הרגש שמבדיל שיר מהגיג. יש שירים מאוד 'לא רגשיים'. דוד אבידן הוא דוגמה טובה למשורר מהסוג הזה (בחלק משיריו). הוא גם זה שכתב 'שיר הוא דבר שאני קובע שהוא שיר'… אז תגיד אתה מה כתבת, הגיג או שיר? 🙂

    • היי שירה
      אני חושב שאמיר התכוון באומרו" השורה התחתונה" על הסך הכל ולא רק על השורה האחרונה של השיר.
      אני חשבתי שכתבתי שיר מכיוון שהקפדתי על בחירת המילים ועל הסדר שלהן. דאגתי שיהיה קצב ואפילו דמיון צורני בין:
      ערבים
      ערב
      בונים
      בנים
      הקפדתי (כדברי הכותרת) ליצור קשר מעגלי בין הפתיחה לסיום.
      אבל, לדעת הרוב לא הצלחתי בעבודתי הפואטית אם כי, כפי שכתבתי אצל משה יצחקי נחלתי הצלחה גדולה מהבחינה הערכית-חינוכית.
      אבל, לא לשם כך(החינוך) התכנסנו הנה:)
      להתראות
      גיורא

  5. בואו נניח לרגע בצד את המלה "הגיג" ונבחן מה יש בשיר של גיורא פ. כשלעצמו.
    הבעייה היא שאין בקטע מלה כלשהי שמתפקדת בצורה שונה מהגדרתה במלון.
    בשיר, לעניות דעתי, מלים צריכות לקבל תנופה משלהם ("להמריא") בעצם מיקומם בשיר. הדוגמא המופלאה ביותר בשירה העברית החדשה היא צירופו של אלתרמן (הבלתי-אפשרי אך מופלא!) "פתאומית לעד".
    או "אתה יכול להוציאני מדעתי/ אך לא תוכל להוציאני מדעתך." שמשחק במלה דעת משחק מופתי.
    תמיד תהיתי מה הקסם בשירו של ביאליק "צנח לו זלזל" (דרך אגב, תלמיד כתב לי לפני עשרות שנים במבחן פירוש משלו: "צנחו שני מתים מן העץ"). ובכן, "צנח לו זלזל על גדר" — אין בכך רבותא. שורה פשוטה, מראה שגרתי בטבע. גדולתו של ביאליק נחשפת חרש בסיום השורה: נשימה עמוקה שאחריה המלה "וינום"!
    תיקון מה למצוקתו של גיורא פ. אפשר אולי למצוא בארגון אחר, יותר מפתיע:
    ילדים צועקים
    לעבר פועלים
    שבונים את בית
    "יד לבנים"
    ליהודים המתים:
    "מות לערבים!"

    • יכול להיות שארגון מחדש של הגיג היא מוגזמת. אבל אם ממילא אנו מדשדשים בסוג של ביצה, שבשל עומקה אי אפשר ממש לטבוע בה, אהין גם אני הקטן
      להציע:

      מי יבנה?
      מי יבנה?
      את בית יד לַבָּנִים?

      הערבים
      הערבים
      הם שבונים
      את בית יד לַבָּנִים
      המתים.

      חבריהם של המתים
      עדיין חיים
      מטיחים בבונים:
      "מוות לערבים"

      אז מי יבנה?
      מי יבנה?
      את בית יד לַבָּנִים
      שהרגו הערבים?

      • מרדודאדלר
        אתה רציני או שאתה סתם שמו…

      • שבת שלום דוד
        תודה על התגובות.
        למה התכוונת בדיוק בשורות הראשונות של תגובתך?
        ההצעה "הפזמונאית" שלך לא נראית לי כי היא גוררת את העניין למשהו בסגנון של "ניקוי ראש" שהיה טוב מאד בזמנו כתוכנית סטירית אבל אני לא רציתי להציג כך את העניין. מה עוד שבכסות של "מי יבנה בית", כבר השתמשו רבים.
        תודה
        גיורא

        • חשבתי שדברי ברורים. התגובה שלי הייתה ל"ארגון מחדש" שהציע גיורא לשם (לחצתי על 'הגיבו לגיורא לשם') . הואיל וסברתי שאכן מדובר בהגיג, כפי שסבר ידידך, והגיג הנו לדעתי מה שהגדרתי למטה ("יתכן ש'הגיג' הוא שם תואר ראוי לרעיון שמובע כשיר אך הצליח להעביר רק את הרעיון אך כַּשל כשיר"), חשבתי שזה "מוגזם" להציע תיקוני עריכה להגיג. מילא לשיר, אבל להגיג זה סוג של דשדוש. אבל כמו שאומרים, "אם כבר – אז כבר". ולכן ניסיתי ל"הרחיב" את הרעיון שהבעת. הרעיון שלך היה פחות או יותר תרגום ליניארי של חוזר המנהל. ואני ניסיתי בסוג של "פזמון" ("ניקוי ראש" הנו מחמאה עבורי) כאמור להרחיב את הסיטואציה האבסורדית בהיבטים הבאים:
          1. להצביע שמי שהרג את הבנים הם הערבים שעכשיו בונים את יד לבנים (יש בזה אולי גם ארמז, כמובן לא ריאלי, שהזגג, כמו בסרטו של צ'רלי צ'פלין, שולח את בנו לנפץ זגוגיות).
          2. אם הקריאה מוות לערבים תתממש – אז מי יבנה את יד לבנים?
          3. אלו שקוראים "מוות לערבים" יוצרים מעגל איבה, שכתוצאה ממנו לצערי הרב "בנים" נוספים עלולים למות. ואז יהיה צורך בבתי יד לבנים נוספים וחוזר חלילה.

          בקיצור ניסיתי להרחיב את הסיטואציה הליניארית האבסורדית עליה הצבעת על ידי יצירת סוג של מעגל אבסורדי אפילו יותר.

          העובדה שהבנים נהרגו (ברובם המכריע)על ידי ערבים היא עובדה. אין היא מצביעה כמובן על צידוק לקריאה כזו או אחרת. אם יש לך ספק לגבי דעותי להלן מאמר המתמצת את השקפתי בעניין.
          "השמאל הציוני – נחוצה תשתית אידיאולוגית" שהתפרסמה במספר במות. המעניינת ביותר היא דווקא ב"הגדה השמאלית" בשל התגובות המעניינות והמעמיקות, אפילו מדי, להבנתי הדיאלקטית המוגבלת.
          http://hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=7003

          • לדוד תודה
            קראתי כבר בעבר את המאמר המרתק שלך. תודה
            ןלעניין השיר: מה שנראה בעיניך כ"סיטואציה לינארית אבסורדית בדיברי המנהל" לא הוצג כך בדברי המנהל. אני הדגשתי את זה בדרך שבה סידרתי את המילים.
            כל מה שאתה "הוספת" טמון במילים שלי.
            תודה
            גיורא

    • שלום גיורא לשם.
      בחיי, הגרסאות הראשונות של השיר\ הגיג היו כמו ההצעה שלך. הסיבה שבחרתי לא להשתמש בהן הייתה בדיוק הפוכה לרציונל שלך. אני הרגשתי שהעניין כולו עמוס בשלל פואנטות העשויות להראות הזויות (ראה תגובתו של המגיב הראשון). לכן, החלטתי "להתחכם" ולהפוך את הסדר כדי לנטרל כמה שאפשר את "אפקט הפואנטה" ולתת למילים לעשות את שלהן.

      אבל,חלקה הראשון של תגובתך נתן לי מפתח להבהיר לעצמי את ההבדל בין "הגיג" לבין "שיר". בעקבות תובנה זו הוספתי חלק לשיר שלדעתי הופך את ההגיג לשיר (לא רע, כך אני מקווה). את הגרסה החדשה לא אפרסם עכשיו, אתן לה לנוח זמן מה ואחר כך נראה.

      בעקבות דבריך הבנתי שבמקום שהצד הרעיוני- ערכי הוא כל כך דומיננטי והמילים מתפקדות ברובן "במשמעותן המילולית" או אז יש להשתמש בכלים הנוספים של השירה (לא רק בחירה מוקפדת של מילים בסדר המיטבי) כדי לאזן.
      תודה
      גיורא

      • לגיורא פ.
        שבת שלום.
        אף כי כתבתי לכ מיני הערות מסביב, עיקר כוונתי היה לומר, בסופו של שבר, שאתה מחזיק בידך פצצה מתקתקת בשיר הזה.
        לפיכך, ככל שה"בום" יופיע מאוחר יותר, עדיף.
        בלשון השוק יש לי לכך ביטוי פשוט: "מה שאפשר למכור ביוקר אסור למכור בזול".
        כמובן שתבין את כוונתי. שים לב ששמרתי, בעצם, על כל מלותיך מכיוון שלא רציתי להתחכם עם כל מיני ניסוחים שאביא מחוץ לשירך.
        לדעתי, הארגון שהצעתי הופך את הדבר לשיר שמטיח אגרוף בפרצוף.

  6. ולמה גיורא לא יכול להיות חבור בין השניים שיר והגיג יחד
    נקרא לזה שירגיג:)
    ולענין השיר שיש בו משהו מכתמי כדברי אמיר הייתי מציעה להשמיט את היהודים:

    "מות לערבים"
    צועקים ילדים לעבר
    פועלים הבונים
    את בית יד לבנים
    המתים

    ככה בעיני פחות עמוס ובהחלט שיר ,שיר יפה

    • לי עברון-ועקנין

      גם לי ההצעה של חנה נראית יותר שיר והמקור – יותר הגיג.
      והמילה הגיג מזכירה דגיג, ואני מאוד מחבבת דגיגים.

      • ללי
        תודה, השיר עבר שינוי מסיבי.
        בתור פישר ובן מזל דגים, הדגיגים יפים בעיני. גם השכנים.

    • חנה יקרה, כך או כך, שירגיג זה שם יפה, אבל גם אפשר שיקראו לזה:
      שירת אס.אמ.אס….:))

    • לחנה תודה
      מעניין, שירה מציעה להוריד את "המתים" ואת את"היהודים" מזה אני מבין שכל אחת מכן מדגישה עניין אחר ורואה במילה האחרת כמיותרת.
      כולנו מכירים את זה.
      בינתיים נוסף לשיר בית שני אם כי ההחלטה מה לעשות עם שתי המילים נשארת.
      להתראות בהשקה של ספרך.
      להתראות
      גיורא

  7. סן פרנסיסקו על המים

    גיג הוא גם כידוע הופעה מוזיקלית
    (http://en.wikipedia.org/wiki/Gig_(musical_performance))
    ולכן הגיג הוא מן הסתם ה-הופעה בהֵא הידיעה, יעני, משהו של הביטלס לפחות. במקרה שלך כאן בפוסט, כנראה שמדובר בהגיג של היהודים, להקת רוק ידועה שבין חבריה נמנים תום פטרובר ואורית שחף.
    מה לא?

    • ארז סחתיין על ההומור
      הראש שלך עובד יפה
      :-)))!
      גיורא אני נהנה מהפוסט והתגובות.
      כמו אבידן וכמו באמנות מודרנית שיר הוא מה שתחליט שהוא כזה. סומך עליך.

      • לאבנר
        תודה רבה, מחמאה גדולה נתת לי. אני משתדל שהבלוג שלי יהיה מעניין. בינתיים השיר קיבל בית שני. אני מחכה עם פרסומו עד שאהיה בטוח שהוא "יושב נכון"

    • ארז הממזר!
      אתה חושב שאני לא מבין שאתה מתחמק?
      אם אתה רוצה לירות, עשה זאת!
      שלך
      גיורא

  8. גיורא, גם צילום מציאות והקפאתה במילים מאורגנות על דף יכול להיות שיר. במקרה הזה, מלבד צילום מציאות שכבר לא מפתיעה, ולכן, על אף שהיא מזעזעת, איני מוצא כאן הגיג וגם לא שיר. ההצעה של גיורא ל. המארגנת את המילים מחדש מקרבת את האירוע הזה לשיר. מעניין לקרוא את הטקסט הזה בפני אותם נערים ולראות את תגובתם – אם זה יעשה עליהם רושם וישנה את התנהגותם, אולי זה בכל זאת שיר:)

    • שבוע טוב משה
      תודה על תגובתך.
      כתבת "גיורא, גם צילום מציאות והקפאתה במילים מאורגנות על דף יכול להיות שיר. במקרה הזה, מלבד צילום מציאות שכבר לא מפתיעה, ולכן, על אף שהיא מזעזעת, איני מוצא כאן הגיג וגם לא שיר"

      שים לב לדבריו של המגיב הראשון. הוא דווקא חשב שמדובר ב"שיר" אך מצג המציאות נראה לו כל כך לא אמין, עד שהאשים אותי במעשה לא מוסרי,(על כך ראה תשובתי לו).

      אני מסכים אתך ש"גם צילום מציאות והקפאתה יכול להיות שיר". אני מניח שאתה מתכוון לכך שגם הצלם בוחר את מה לצלם ,באיזו זוית ומאיזה מרחק. מה לשים קדימה ומה להשאיר כרקע אחורי. אף פעם זו לא ממש "הקפאת המציאות".

      הלואי והייתי יכול לקבל את הקריטריון האחרון שהצגת והוא :
      "מעניין לקרוא את הטקסט הזה בפני אותם נערים ולראות את תגובתם – אם זה יעשה עליהם רושם וישנה את התנהגותם, אולי זה בכל זאת שיר:) "

      את מיכתב המנהל קיבלו כל המורים. רובם לא ידעו מה לעשות איתו.רובם גם לא שמו לב לאירוניה הכפולה והמכופלת הנעוצה בסיטואציה המתוארת.
      תליתי את השיר בחדר המורים בלי לומר מילה. מורים רבים מאד לקחו את השיר\הגיג (הם בכלל לא התחבטו בבעיה) צילמו אותו לתלמידיהם ומהתגובות הבנתי שהשיר איפשר למורים ולתלמידים להתבטא ולהדיין על אופייה של המדינה שלנו, הבעיות האזרחיות הקשות שאתם צריך להתמודד.
      כך, שמהבחינה "הערכית" מגיע לשיר פרס נובל. לפחות 1000 תלמידים ומורים מצאו בו מפתח לדיון ערכי.

      אבל לצערי, אני לא חושב שדווקא הצלחה זו מעידה במשהו על אופיה וטיבה של "היצירה" הזו.
      שבוע טוב
      שלך
      גיורא

  9. תַּלְמָה פרויד

    גיורא (וגם לחנה ט'), מוכרת לי ההתלבטות הזו בין שיר להגיג. לפני שנה בדיוק (איך שהזמן עובר מהר כשנהנים :)) הצטרפתי לבננות והדבר הראשון שפרסמתי כאן היה 'שירגיג', שאחריו באו עוד 'שירגיגים'. חשתי כמוך, שזו מין הכלאה בין 'הגיג' ל'שיר', לפעמים עם קריצה -ולכן גם יצרתי לי את המונח.
    אני מאמינה שהעובדה שמדובר בהגיג – ואני מדברת ככלל, לאו דווקא על מה שאני כתבתי – אינה בהכרח גורעת מ'שיריותו'. יש שירים בעולם שנכתבו מתוך רגש שהם טובים ויש שנכתבו אולי מתוך רגש, אבל הם גרועים. יש שירים שנכתבו 'מן השכל' והם מצוינים, ויש שלא. כלומר, כל הווריאציות אפשריות. ואני מסכימה מאוד עם שירה ארד שציינה כדוגמה את שיריו של דויד אבידן, שחלק גדול מהם, לכאורה או לא לכאורה – הם מאוד 'לא רגשיים', ועם זאת – מעולים! ולפעמים דווקא שיר כזה, הוא כל כך מרגש!
    בנוסף, ההפרדה בין 'מתוך השכל' ל'מתוך הרגש' היא די מלאכותית בעיניי. בערך כמו להגיד שהמוסר נמצא בכליות, הרגש בלב, השכל בראש. קצת פאסה, לא?
    אני מסכימה עם ריקי שהמילה 'הגיג' מצחיקה. מן הסתם בשל צלצולה קודם כל. אולי נעשה למילה המסכנה הזו עוול, אני יודעת? אולי בשפות אחרות היא בכלל לא מצחיקה ויש לה הדרת כבוד. מעניין. והנה הלינקים לשירגיגים שפרסמתי. נעים להיזכר…

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9779&
    blogID=262

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10059&blogID=262

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10497&blogID=262

    • נכון תלמה אני נזכרת 'נראה לי שאצלך קראתי לראשונה את המושג "שירגיג" ואצל תמי את שירת ה – s.m.s
      שירים קצרצרצרים עם פואנטה מסוימת

    • האבחנה של תלמה על "מן הרגש" ו"מן השכל" נראית לי מאוד. לזה יש להוסיף שלכל קורא, מנוסה יותר או פחות, יש "שיפוט שירי" או "רגישות שירית" שקובעים את איכות השיר, קצר או ארוך בעיניו שלו, בזמן נתון(יש גם שטוענים שבמצב רוח והלך רוח נתונים). יש להבדיל בין "מכתם" ל"שיר" כפי שכתב אמיר וכן בין "פזמון" ל"שיר" אך לא בין "הגיג" ל"שיר". יתכן ש"הגיג" הוא שם תואר ראוי לרעיון שמובע כשיר אך הצליח להעביר רק את הרעיון אך כשל כשיר. אני כותב "יתכן" כי לעיתים יש לאנשים טרימינולוגיה פרטית משלהם, כל עוד לא התעצבה והתגבשה לאותן מילים טרימינולוגיה רחבה ומוסכמת יותר.

      הנה דוגמא, לכאורה להגיג שהוא למעשה שיר נפלא, בעיני, של אגי משעול :

      בפרוזדור
      מאחורי הדלת
      אורבת אלונקת הברזל:
      העגלה
      בזמן קריב.

      • לדוד
        כתבת יפה אך עשית סיבוב וחזרנו לנקודת ההתחלה:"יתכן ש"הגיג" הוא שם תואר ראוי לרעיון שמובע כשיר אך הצליח להעביר רק את הרעיון אך כשל כשיר"
        מכיון שאנחנו לא בטוחים שאנחנו יודעים איך להגדיר שיר, איך נדע מתי הרעיון כשל כשיר?. הנה, גם כאן חלוקים הקוראים אם מדובר בשיר\ הגיג\ או בכלום כמו שרמז אחד הקוראים.

        אני מסכים אתך שהיחס שלנו ליצירה תלוי גם בזמן האישי של חיינו ובמצב הרוח הרגעי.
        אני מתחיל לגבש דעה: הגיג הוא יצירה קצרצרה שיש בה רעיון הגותי משמעותי אך אין בו מאפיינים אחרים של שירה כמו דימויים. כשהרעיון משתלט, גם אם היצירה כתובה "במיטב המילים במיטב הסדר"

  10. לדעתי זה שיר, אלא שכדי לשבחו אפשר לקצרו בשתי שורות שכן קהל הקוראים הפוטנציאלי יודע מהו יד לבנים

  11. סיגל בן יאיר

    גם לדעתי זהו שיר רק שהייתי מסדרת אותו בשתיים, שתיים וחצי שורות ארוכות
    וכך גם מסיתה את האופי ה"חמשירי" שלו.

    • לסיגל בן יאיר שבוע טוב
      תודה. הכנסת אלמנט נוסף לדיון והוא "הצורה הפיזית" שבה היצירה "מונחת על הדף". קוראי השירה נוטים לקשר מספר מועט של שורות קצוצות דק דק עם פאנצ' ליין ולקרא לסוגה הזו "חמשיר".
      כדי לנטרל את התחושה הזו את מציעה לערוך את המילים בשתיים שלוש שורות ארוכות.
      אני מקבל את הצעתך, אך כמו שכתבתי בתשובתי לגיורא לשם קיבלתי גם את הערתו ופרשׁתי אותה כך: לעתים, לא מספיק שהיצירה תמלא אחר ההגדרה "מיטב המילים ,בסדר המיטבי"

      הוספתי לשיר חלק שני שאפרסם אותו בעוד זמן לאחר שינוח ואמשיך להרהר בו.
      תודה רבה ושבוע טוב
      שלך
      גיורא

  12. הבעיה, לדעתי, היא הקניית חשיבות רבה מדי למושג הגיג מהביקורת של החבר הטוב. אולי לא כדאי להתייחס ל"הגיג" כדבר בפני עצמו, הנפרד משיר, אלא האופן בו השיר גלום (לטוב או לרע).

    קריאה וכתיבה של שירה הן חוויות סובייקטיביות, מן הסתם. לכן זהו שיר, מתוך הגדרה שלך. מספר אנשים יכולים להרגיש שאין בשיר מספיק כדי לקבל תוקף של שיר, כמו שכמה אנשים יכולים להרגיש שסרטים מופשטים מסוימים הם רק וידיאו-קליפ ארוך. אחרים יכולים לחשוב שזהו שיר מעולה ומדהים. מה תאמר להם? "אתם לא אוהבים שיר, אלא הגיג בלבד"?
    גם בביקורת של החבר הטוב, הוא לא טען ש"זהו לא שיר" אלא שהוא "לא עומד כשיר". לכן הבעיה, אם כך, היא לא האם דבר זה הוא שיר או לא, אלא עד כמה הוא מרצה את תפקידו כשיר שלם ומספק. ופה חזרנו לעניין הסובייקטיביות.
    נראה שהביקורת והדיון עורר בך רצון לשנות את השיר. לדעתי כדי להיות שלם עם שינויים שכאלה אתה צריך לחשוב ש"כעת זה שיר טוב/טוב יותר" ולא "כעת זה שיר".

    • גיורא פישר

      למגיב האנונימי
      אני חושב שהבהרת בצורה יפה מאד את הבעיה שהתחבטתי בה ,הצעת דרך נבונה להסתכל על עניני סמנטיקת שיר\הגיג.
      בזמן שחלף הוספתי חלק שני לשיר (המופיע עכשיו בפוסט) אני חושב שהוא תורם לו.
      תודה
      חג שמח
      גיורא

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר