בננות - בלוגים / / תן לנו אור
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

תן לנו אור

 

 

 

 

 

תן לנו אור

 

שלום לכולם

איריס קובליו כתבה באחד הפוסטים האחרונים על אחד מתסכוליה כציירת. היא אינה מסוגלת להיענות ל"דרישות השוק" ולצייר פרצופי ילדים מתוקים, כדי שאלו יוכלו לעטר את ספרי הילדים שכל מטרתם היא להרדים בנחת את הזאטוטים.  ספרים המתעלמים מכך שהילדים נחשפים לאמת הפחות מלוקקת מדי יום בגן ובבית הספר.

 

גם עלי הופעל מכבש עדִין עם דרישות דומות, אם כי המניעים היו שונים. לא מסחריים אלא מאד אנושיים. 

התברכתי בהרבה מאד חברים. קוראים מצוינים שעקבו באהבה רבה ובחמלה אחר כתיבתי. בארבע השנים הראשונות לכתיבתי היו שירי טבולים עמוק בעצב. בשלב מסוים ניסו החברים להראות לי את יופיו של העולם ורמזו לי שקצת נמאס להם משירי הדיכאון והיו מעדיפים לקרא שירים "אחרים".

היום מותר לגלות: כעסתי על הניסיון לכפות עלי לכתוב "שירים יפים" ורציתי לרמוז על כך לחברי.

כדי לא לפגוע בחם באופן ישיר עטיתי על עצמי את פרסונת הנביא, שמתי בפי "העם" דרישות לנבואות טובות יותר. לשיר קראתי  "הנביא" ופרסמתי אותו גם כאן. אך השיר היה כנראה מסורבל מדי ,בכל אופן, חברי לא הבינו את האירוניה. לאותה סידרה שייך גם השיר "שיר מרנין לב".

עכשיו השיר יוצא מהארון ומקבל את השם המקורי שניתן לו עם לידתו. ערכתי אותו מחדש והוצאתי ממנו את ה"אלמנטים הנבואיים".

 

עם הזמן כתבתי גם שירים "אחרים". אף אחד מהם לא ממש  "שיר מרנין לב".  השירים גם לא מְסַפְּקִים את הצורך הכול כך אנושי להיות "מאשררי חיים". אבל קוראי יודעים שיש בחלק מהם גם קריצה קלה ומידה של השלמה ופיוס.

 

אז זהו, בינתיים אני לא יכול לספק את הדרישה ל"אור",

אבל מי יודע ,אולי פעם תהיה לי התגלות ואמצא אותו.

אם כך יהיה- אני מבטיח להביא לכם כמה ניצוצות.

 

חג אורים שמח

שלכם גיורא

הנה גרסתו של שלמה גרוניך 
http://www.youtube.com/watch?v=X9DRNFiBPUU&feature=related

 

למשורר

 

מַסְפִּיק 

עִם שִׁירֵי הַדּוּמָה וְהַשַּׁחַת.

לֹא צְרִיכִים אוֹתְךָ כְּדֵי לַדַּעַת

שֶׁסּוֹפֵנוּ שָׁם.

 

זוֹ לֹא חָכְמָה לִבְעֹט בַּבֶּטֶן

וְלִרְאוֹת אוֹתָנוּ מִתְקַפְּלִים.

לֹא נָאֶה לִלְעֹג

לַמְּבַקְשִׁים לֹא לִרְאוֹת

 

תֵּן לָנוּ אוֹר!

שִׁיר מִזְמוֹר!

 

חַפֵּשֹ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,

בַּקֵּשׁ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

צְלֹל לְתַּחְתִּית הַיַּמִּים

אוּלַי יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ

שֶׁלֹּא נִמְצָא

מָקוֹם אֵלָיו

אַף אֶחָד לֹא הִגִּיעַ

 

תֵּן לָנוּ אוֹר!

 

שִׁיר מִזְמוֹר!

 

 

שירה מרנינת לב

                    

אֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵּם הַרְבֵּה

וְלַעֲבֹד שֶׁבַע שָׁנִים

לִכְתֹּב שִׁירָה מַרְנִינָה

שֶׁתּוּכְלוּ לָגֹל בְּעֶזְרָתָהּ

אֶבֶן מִכֹּל בְּאֵר

וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה מַיִם חַיִּים.

 

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת

אֲנִי מַחְלִיט לַחֲלֹם

אֶת רָחֵל,

כְּדֵי שֶׁיָּדַי יִטְּפוּ מוֹר

וּבְשָׂמִים עַל כַּפּוֹת הַמִּקְלֶדֶת.

אַךְ תָּמִיד אֲנִי מִתְעוֹרֵר

וּמְגַלֶּה עִם זִקְפַּת בֹּקֶר:

 וְהִנֵּה הִיא לֵאָה.

 

 

 

 

 

 

 

32 תגובות

  1. מירי פליישר

    השיר השני מרנין לב ביופיו וחוכמתו. מספיק טוב או אפילו…מצויין.

    • גיורא פישר

      למירי
      תודה. האמת היא שאת צודקת. עשיתי בשיר הזה "הפוך על הפוך".
      בסוף הוא יצא שיר מרנין לב.

  2. איריס אליה

    וּבְשָׂמִים עַל כַּפּוֹת הַמִּקְלֶדֶת.

    יפה מאד ומתאים לי מאד. יש לי יחסים מאד אינטימיים עם המחשב הזה לאחרונה.

    • גיורא פישר

      לאיריס אליה, את צודקת זו השורה היפה בשיר(בלי המקלדת) אבל לא צריך להתפלא: כתב אותה שלמה המלך בשיר השירים

      • איריס אליה

        גיורא יקר, כבר שמתי לב שאתה וארז אחי לגלות מייחסים לי קצת יותר בורות מהמותר.אני יודעת שזה משיר השירים! כמו שורות אחרות בשיר.השימוש שעשית בהן היה יפה בעיני.
        לא אהבתי את התגובה שלך.

        • גיורא פישר

          שלום איריס
          אני מתנצל, לא זו הייתה הכוונה אלא אירוניה עצמית על כך שזו השורה היפה בשיר.

        • סן פרנסיסקו על המים

          אחותי,
          אם פגעתי בך באיזו צורה, מיד אני מבקש את סליחתך.
          ובכלל בורות היא "מחמאה" שבטוח לא הדבקתי לאיש: הרי כל-כך קל לחפש גם אותי, נניח שני סנטימטר מהריבוזום ולראות שאינני בקי בכלום. לכל אחד יש תחומים שהוא חזק בהם יותר ופחות.
          בבקשה, בבקשה, בבקשה אמרי לי שסלחת.
          שלך –
          ארז.

  3. לי עברון-ועקנין

    אם יש זקפת בוקר, אז לא ממש חשוך… 🙂
    ובעיני, יש משהו בנגיעה בדברים-כהווייתם, שהוא מחזק והוא אור. השיר הראשון שלך שקראתי היה "ציון לשבח" ושם מצאתי את אותה נגיעה מחזקת.

    • חני ברוכין

      לזקפת בוקר אין קשר לשמחה או אופטימיות או פוטנציה… היא מונעת (בבוקר. כמאמר השיר ובכלל…)ע"י הלחץ של שלפוחית השתן על הערמונית. כל כך לא אירוטי…ובאמת חבל, אבל אין בה לא אור ולא מור. אני חושבת שהזקפה בסיום משרתת יפה את האירוניה ("החלטתי לחלום" נו, ב'מת)בשיר. "רציתם שיר מרנין? אז זהו שאין". לא רחל אלא לאה. ואתא בוקר ושום כלום. אין אור אין שמחה ואין בטיח.

    • חני ברוכין

      והגבתי בתגובה הנ"ל ללי עברון- ועקנין…רק ש"בננות" משרשר ברצף ליניארי ולא מאפשר גראפית תגובה לתגובה…
      🙂

    • גיורא פישר

      שלום לי
      אני לא רוצה להיות דקדקן אבל נדמה לי שהשיר הראשון שקראת היה השיר שפרסמתי בחסותה של סבינה "במלון הסקוטי בטבריה" או "בְּסֶרֶטוֹ,אוּמְבְּרִיָה" שפרסמתי אצל דפנה.
      אולי הגיע הזמן לפרסם אותם כאן אצלי.
      בכל מקרה, תודה על התמיכה לאורך כל הדרך.
      גיורא

  4. איריס קובליו

    גיורא,
    דבר ראשון השיר השני שלך מאד יפה, רגיש ונוגע. הסימבוליות של רחל ולאה היא "אייטם" העובר ביצירתו של כל מי שחוקר ומתבונן בתופעות המוגדות הממלאות את סביבת חייו, הכביכול "יש ואין" הכביכול רצוי ומצוי, הכביכול ממתיק וממרר. במרחב שבין "המציאות" לבין הפנטזיה (מי מחליט בעצם מה זה מה) מתרחשת האמנות. השירה. יצירת האדם. (האם ה"מציאות " הניגודית הזאת היא הפנטזיה של אלוהים?)
    לגבי נסיונותיי הכושלים באיור, זה לא רק חוסר יכולתי להמתיק. אני כן יכולה. אבל אני לא יכולה להיות שטחית, "אייטמית" קלילה, ומתחברת בלי בעייה למילים של יוצר ויוצרת "קישוט".
    גם אם ישלחו לי טקסט רב סבל לא בטוח שאוכל לעשות משהו.
    אבל שמחתי ששימשתי נקודת מוצא מסויימת לפוסט שלך בו הבאת את השיר הנהדר הזה על רחל ולאה.

    • גיורא פישר

      לאיריס
      תודה על התגובה היפה והמבינה. ברור לי שאת "יכולה" לצייר מתוק. כל מי שחוזה בציורים שלך מבין שאת מאסטרית. התכוונתי בדיוק למה שכתבת.
      גיורא

  5. השיר השני יפה מאוד בעיניי, ואולי אפילו מרנין בעצם העלאת האפשרות של ההרננה 🙂 רון בלב ועט ביד…

    אבל המינים בעברית עושים למטפוריקה שלו רע. רע במידה כזו, שהייתי שוקל לשנות (ועל הדרך גם נפטר ממכשיריות השיר או האנשתו). גם המוטו מסגיר את הפואנטה ומזיק לטעמי.
    ומכיוון שאני יודע שאתה מקבל בתודה הצעות עריכה, הנה אחת לחשוב עליה:

    אֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵּם הַרְבֵּה
    וְלַעֲבֹד שֶׁבַע שָׁנִים
    לִכְתֹּב שִׁירָה מַרְנִינָה
    שֶׁבכוחה תּוּכְלוּ לָגֹל
    אֶבֶן מִכֹּל בְּאֵר
    וְלִשְׁתּוֹת בְּכוֹחוֹ מַיִם חַיִּים.

    עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
    אֲנִי מַחְלִיט לַחֲלֹם אותה
    כמו את רָחֵל,
    כְּדֵי שֶׁיָּדַי יִטְּפוּ מוֹר
    וּבְשָׂמִים עַל כַּפּוֹת הַמִּקְלֶדֶת.
    אַךְ תָּמִיד אֲנִי מִתְעוֹרֵר
    עִם זִקְפַּת הבֹּקֶר וְהִנֵּה
    היא לֵאָה.

    • גיורא פישר

      בוקר טוב אמיר
      תודה על ההצעה. הבנתי את עניין המינים ואשנה. אני דווקא מעוניין להדגיש את "מכשיריות" השירה.את המאמצים לכתוב משהו מרנין לב, לספק את צורך הקוראים.
      השינויים שלך מעדנים את המסר (כנראה שינוי המין עושה את שלו).

      ובקשר למוטו, אני לא חושב שהוא מגלה משהו מהפואנטה ,הוספתי את הציטוט למען הדורות שלא ידעו את רחל (אופס.. יצא לי משהו המתאים למשחק המסכות שלך)
      אבל אולי מדובר בסיפור כל כך ידוע שאפשר לוותר עליו.

      תודה רבה
      חג אורים שמח
      גיורא

  6. גיורא, התנועה הזו בין סיפוקו של הקורא ולכידתו לבין האמת השירית, גם אם היא לא אסתטית כפי שבדיוק אנו נראים בבקר, זה הריקוד והחיזור התמידי, חיזור שנע על קו דק מאד שבין עוצמה לזילות, הדהוד ופתיחת חדרים עמוקים לבין רידוד וזיוף בין כותב לקוראיו. אם יש לך עניין, כתבתי על כך ברשימה על שירתו של בילי קולינס: חוצה ברגל את האטלנטיס (תרגום יואב ורדי ומכבית מלכין)http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=6491

    אגב, כבר עמיחי כתב: בלילה את רחל ובבקר לאה ועל זה אני מגיב: לא רק לאה – לאה בבקר, גם יעקב לא בדיוק זקופאל למרות זקפת הבקר שלו.
    והשירים יפים ומעניינים וכנים ואני רואה אירוניה רבה בכמה מקומות כמו ההחלטה לחלום.

    • גיורא פישר

      למשה
      ניסחת במדויק בארבעת השורות הראשונות של תגובתך את התחושה שלי ככותב שירים.
      קראתי את הרשימה שלך על בילי קולינס שהתפרסמה כאן דקה לפני שחברתי לבננות.
      גם שם קלעת להרגשתי.
      את חטאי אני מזכיר היום: לא הכרתי את שירתו של בילי קולינס לפני שתורגם ספרו האחרון לעברית.
      הגעתי אל העקורונות המנחים את כתיבתו דרך מאמר הביקורת שכתבה סבינה מסג במוסף "ספרים" של עתון "הארץ"
      http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=989774&contrassID=2&subContrassID=12

      לתדהמתי,הדברים שכתב חופפים במלואם לדרך בה אני כותב את שירי.
      סבינה העלתה במאמר את הבעיות והמכשלות העומדות בפני מי שבוחר לכתוב כתיבה "פשוטה" ,בקלות ניתן ליפול לבור הפשטנות. מה שקורה לי לפעמים ,אבל אז אני יודע שחברי לא יהססו להעיר לי על כך.
      תודה
      גיורא

  7. הבודק בציציות

    גיורא, נגעת פה בשאלה חשובה והיא ענין העט להשכיר ו/או היצירה לפי ביקוש ורייטינג. לדעתי, מי שמנסה להתאים את יצירתו לדרישות השוק ואפילו אם השוק מורכב מחברים דורשי טוב, עוסק במה שאפשר לכנות אומזנות – שילוב של אומנות וזנות.

    ויפה ההתיחסות האירונית בשיריך לענין של 'הבה נגילה הבה' שהמשכו 'מוכרחים להיות שמח' וכו' וכו' פזמוני מורל בקצב הורה ומרש ומבצעי אומנות לפי דרישת הקהל

    • גיורא פישר

      לבודק בציציות
      אני לא יודע אם על כותבים אחרים מופעלים לחצים חיצוניים או פנימיים כדי לכתוב יצרות מרנינות לב.
      אני יודע שעלי, בגלל נסיבות חיי ותחילת דרכי ככותב -הופעלו לחצים כאלה. כמו שכתבתי מתוך צרכים אנושיים של הקוראים הרוצים שירים מאשררי חיים או מתוך רצון כן להראות לי את הצדדים היפים של החיים.
      אני מוכרח להודות שגם אני הפעלתי על עצמי לחצים כאלה. לשמחתי, לא נכנעתי להם אלא כתבתי עליהם.
      אבל, לא אכחיש ששמחתי מאד כשעלה בידי לכתוב גם שירים המעלים חיוך.

  8. עקיבא קונונוביץ

    גיורה, השיר השני כבש אותי יותר. אני לא בטוח שצריך לשנות בו משהו.

    • גיורא פישר

      שלום עקיבא
      תודה, אכן כנראה אין צורך לשנות את השיר השני מכיוון שאני מניח שקראת אותו לאחר שתיקנתי בעקבות ההצעות של אמיר אור.

  9. אהבתי מאוד את שני השירים. לי יש, כמובן את האור הפרטי שלי בדמותו של בני האמצעי ששמו אור.
    באשר לשירה מרנינה, איני חושבת ששירה צריכה להיות מרנינה. עליה להיות אמיתית ומהימנה -וכזו בדיוק הינה שירתך.
    המשך.
    חג אורים שמח, בלה.

  10. גיורא שלום. שירים יפים. השיר השני משך את תשומת הלב (תשומת הלב – זה בעצם נושא הפוסט הלא כן?) מסיבות מובנות. גם אני מצאתי, אחרי שיחתנו זה עתה בנושאים אחרים, נקודות חיבור רבות עד כדי מבוכה, לשיר זה ולנושאי שיחתנו(בחלקן הן נקודות השקה אישיות כפי שתראה). הוזכר עמיחי אך לא הוזכר אריה סיון, בשירו היפה והמכונן "לאה הייתה לאה". שיר שגירסה עלומה שלו(וכפי הנראה יפה יותר) תובא במאמר בחוברת הליקון הקרובה בנושא הזוגיות, בעריכת מי שהציע עבודת עריכה התנדבותית (אחרי שבשיחתי אתך, גיורא, דברנו על טיבה של עריכה). פרומו קצר לגיליון שעוד לא יצא. זה אכן סיפור מקראי, שלא יכול היה שלא להשאיר חותם עליך, כמשורר וכמורה לתנ"ך. ו"בבוקר והנה היא לאה". מהמם. פרשנותך שהוא חלם או רצה להאמין בלילה שהיא רחל נראית לי דווקא כ"פשט" האמיתי של הסיפור המקראי. התנצלותי על מארג סבוך של אפרופו בפוסט אחד.

    • גיורא פישר

      שלום דוד
      שמחתי לשוחח אתך. תודה על מה שכתבת. אני מקווה להתראות אתך כאן או במקומות אחרים.
      בהצלחה
      לרשותך
      גיורא

  11. אורלי קבילי

    הי גיורא מה שלומך
    אני בדרך כלל מאד אוהבת את השירים שלך
    הם מובנים לי, בכל אופן כך אני מקווה,
    ולא איכפת לי אם הם עצובים או לא. אני מעריצה אותך על כושר הביטוי על תעצומות הנפש שלך לחבר ולחשוף.(אני לא אכתוב כמו המורים המשך כך… אבל מקווה לקרוא עוד ועוד
    אורלי

    • גיורא פישר

      שלום אורלי
      איזה יופי לקרא את מה שכתבת. תודה.
      אני לא יודע אם את יודעת אבל יש לך מניות בשיר "בעקבות פסטיבל השירה".
      למרות שאמרת לי(פחות או יותר) את משפטי הפתיחה של השיר לפני כשנתיים, הם התחברו לי עם המראה שראיתי בפסטיבל השירה.
      זו בין היתר חרותו של המשורר שיכול להפוך שנתיים לשניותיים
      להתראות
      גיורא

      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13892&blogID=236

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר