צירי חיים
צָרִיךְ לִהְיוֹת אִידְיוֹט גָּדוֹל כְּדֵי
לְנַסּוֹת וּלְנַחֵם אוֹתָךְ
כְּשֶׁגְּוִיַת הָאַהֲבָה עוֹד חַמָּה
וְאַתְּ נִשְׁאֶבֶת לְתוֹךְ הָרִיק
הַבּוֹלֵעַ כֹּחַ וָאוֹר
וּמַצְמִיד אוֹתָךְ לַמִּטָּה.
אֵין טַעַם לוֹמַר לָךְ עַכְשָׁיו:
קוּמִי, צְאִי
הֲלֹא מֵאָז כִּלּוּ אוֹתָךְ רְשָׁפֶיהָ
כָּל נִסָּיוֹן שֶׁלָּךְ לָזוּז
לְהִתְהַפֵּךְ
לָקוּם
שׂוֹרֵף
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תַּאֲמִינִי לִי
אַךְ לֹא לַשְּׁאוֹל אַתְּ יוֹרֶדֶת
וְלֹא יִסּוּרֵי מָוֶת הֵמָּה,
חַיִּים חֲדָשִׁים
אַתְּ יוֹלֶדֶת
לָךְ
לגמרי
למירי
תודה רבה. אם כי לא ברור לי למה מתייסת המילה "לגמרי".
שבת שלום
הי גיורא,יפה אתה מתכתב עם "שיר השירים" אכן רשפיה רשפי יה והיא שורפת אך מתוך אפרה כמו עוף החול צומחים חיים חדשים. אני אוהבת את האופטימיות הזאת
אנחנו מולידים את עצמנו כל פעם מחדש מתוך גווית האהבה הזאת
לחנה
תודה ובהצלחה עם הספר. אני יודע שאת בחורה אופטימית. טוב שיש כאלה. אבל את צודקת, גם אני בשיר הזה אופטימי, אם כי ברור לי שכוויות ישארו לגיבורת (או גיבור) השיר.
שבת שלום
גיורא
זה שונה מן הגירסה שראיתי. חסר לי הצמד חבלים וצירים שנדמה לי כי היה שם.
את צודקת סבינה. העברתי עכשיו את ה"צירים" לכותרת השיר.
תודה
גיורא,
מאד יפה. הטבת לבטא
שלום תמי
תודה רבה על המחמאה.
שבת שלום
גיורא
אכן גיורא, אהבה בניגוד למושאיה יש והיא שבה לחיים בדמות אחרת.
מזכיר לי ברוח 'זה לא סוף העולם' את תחילת השיר ששרה שלישיית התאומים
מילים ולחן: לא ידוע
תרגום: דוד אבידן
אם לילה אחד יספרו לך
שאין אהבה בעולם
אם בוקר אחד יבשרו לך
כולם בגדו כולם
אמרי שזה לא יכול להיות
אמרי שאת ממשיכה לחיות
אמרי שזה לא נורא
זה לא נורא, זה לא זה לא זה לא נורא ….
לאהוד
השורה הראשונה בתגובתך יפה מאד. תודה.
דווקא הפזמון העממי שתרגם דוד אבידן (?) קצת מרדד את העניין.
שבוע טוב
גיורא
מאוד מאוד יפה גיורא וגם הבית האחרון גרפית נראה ממש כמו לידה.
גיורא, שיר מלא עידוד, הנופל למעמקים לא יכול לראות את עצמו והחיים מעבר למעמקים, אבל הוא יראה .
כמו שאמרת אורה. על זה השיר.
בהצלחה בערב ביום רביעי. בשבוע הבא לא אוכל להגיע אבל אולי בהזדמנויות אחרות.
שבת שלום
גיורא
לסיגל
מעניין ששמת לב לצורה הגרפית. כשכתבתי ,לא נתתי דעתי לכך אבל גם אני הרגשתי את מה שהרגשת לאחר שסיימתי את הכתיבה.
תודה
שבת שלום
גיורא
מאז כילו אותך רשפיה – עדיף באוזני בשיר כלכך נוגע ללב…
האהבה בשיר אינה חד משמעית [הורים, אוהבים ועוד] ועדין אנו מלאי רגש תוסס ומכלה.
את צודקת רות. תודה. אני מיד מתקן
כל קורא ואת אשר שירך מעורר בו.
שירך הוא שירך (ומתייחס למה שייחסת לו מלכתיחלה), כמובן, אך כאמור כל קורא ועולמו וטווח האסוציאציות שלו – דרכן, אגב, הוא מבין ומקרב אליו את השיר.
אז שיר קיים בעצם לגבי העולם אליו הוא מתייחס או אליו ניתן לייחסו – נדמה לי.
בי שירך עורר על כל פנים זכרונות (קשים). 1950. בחור היה שעבד בסדום ובעלותו צפונה נהרג במעלה העקרבים.
טוב, היתה לו אהובה בירושלים, (ואני הייתי משוגע אחריה, מה לעשות).
באה בשורת מותו. אני בדיוק התארחתי אצלה גיורא, גילוי נאות, אפולוגטיקה מעטה, אני אהבתיה ראשון, עוד כשהיינו בני 14…(היינו, בני חברת הנוער לשעבר, שורצים האחד אצל השני בלא חשך). איך כתבת? אֵין טַעַם לוֹמַר לָךְ עַכְשָׁיו:
קוּמִי צְאִי/הֲלֹא מֵאָז שֶׁכִּלּוּ אוֹתָךְ רְשָׁפֶיהָ /
כָּל ִנסָּיוֹן ׁשֶלָּךְ ָלזוּז/לְהִתְהַפֵּךְ/לָקוּם/שׂוֹרף…
נשתכבה על המיטה וכמובן לא היה לה מנחם. זה טבעי.
את ביעותיי אזכיר – כמובן, אני חשבתי להיות לה מנחם. אז בדיוק לכך מתייחסים – לדידי- דבריך – צָרִיךְ הְיוֹת אִידְיוֹט גָּדוֹל כְּדֵי/לְנַסּוֹת וּלְנַחֵם אוֹתָךְ /
כְּשֶׁגְּוִיַת הָאַהֲבָה עוֹד חַמָּה/וְאַתְּ נִשְׁאֶבֶת לְתוֹךְ הָרִיק /הַבּוֹלֵעַ כֹּחַ וָאוֹר/וּמַצְמִיד אוֹתָךְ לַמִּטָּה.
כל זה לא בדיוק כדי לספר את חוויותיי אני, אלא כדי לתמוך בשיר (שכמובן איננו זקוק לכך, אבל אני תומך, משתף עצמי בחוויותיו ומגלה שהוא מספר על חוויה אנושית שורשית).
לגבי סיפא השיר – נכון הוא, אלא שבמצב זה כמובן הכאב הוא הגובר ולא הנחמה.
בכל אופן – לסיכום – השיר הוא אנושי ומתאר חוויה בסיסית ובכך הוא עושה את המלאכה המוטלת עליו. — ככה בערך.
למשה
סיפור מאד מרגש הבאת. תודה שהעשרת כך את השיר שלי.
משה גנן –
הסיפור שסיפרת כאן כל-כך סוחף, שהוא חייב להיכתב, כלומר לעלות על הכתב. והנה, יש לי כבר כותרת בשבילך: "מעשה סדום".
נו?
תשובה נוספת לסן פרנציסקו על המים
אולי פעם ייכתב – כשאחדל להתבייש בו. זה לא היה קל – עם התקוות האלה, על גב מת.
כל זה היה לפני כחמישים שנה. אז הודיתי בכך כאן – בבננות (בפומבי…): אני מחפש עוד את זווית הראייה שממנו אוכל לכתוב סיפור כזה. כל ה-dramatis personae כבר מתו, אינם – רק אני נותרתי לספר את סיפור המעשה של אהבתי העיוורת, הכושלת, הלא-יודעת גבולות.
משה – התחושה שהעלית כל כך אנושית וטבעית ורק מעטה החינוך והתרבות גורמים לנו להסתיר להתבייש ולהרגיש אשמים באנושיותנו.
אמנם בספר משלי אנו מצווים :
" בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל ליבך " – אך בעיני הוראה זו היא מבית מדרשה של משטרת מחשבות – אֵם כל רגשות האשם
תודה
להדס
אני יודע שהמילה "בשמחה" לא מתאימה.
אבל בכל אופן 🙂
גיורא
השיר טוב, ההשאלה הביאליקית זקוקה לתפירה מהודקת יותר או לפחות לשיוף נוסף.
היי ארז
תודה.
ובקשר ל"ביאליק". למען האמת, כשכתבתי את השיר היה לי נדמה שה"קומי צאי" הוא בכלל מ"שיר השירים". נדמה לי שביאליק שאל את ה "קומי" משיר השירים והמוטיב של "קומי צאי" חוזר פעמים רבות בשיר השירים. רק לאחר מכן ניזכרתי שהצרוף הספציפי הזה הוא של ביאליק.
כמו שציינתי בהזדמנויות אחרות ,כאן בבלוג ובמכתבים פרטיים אני משתמש בזהירות רבה בארמזים ומשלב אותם בצורה כזו שבעצם "לא יורגשו" כהשתלה. בבחינת, מי שיודע ירויח :כמו בשיר השירים או אצל ביאליק שזו קריאה לכלה האהובה לצאת אל הטבע ואל האהבה וקריאה של השיר שלי עם הארמז הזה ברקע מגבירה את הכאב בקריאה לעזוב את החדר.
ומי שלא מכיר ולא "עולה לו בראש" לא ביאליק ולא שיר השירים, הקריאה "קומי צאי" מתפרשת כפשוטה: צאי מהדכאון, צאי מהחדר וכו..
אין לי מושג למה התכוונת בלהדק את הארמז לביאליק. אשמח אם תדגים ותסביר לי. אך אם התכוונת לכך שאני צריך לגרום לו "לבלוט" -אז זה בניגוד לתפיסתי.
שלך
גיורא
אני רוצה לסייג את דברי הקודמים: במקרים בהם חשוב לי שהקורא ידע שהשיר מתייחס למקור אחר אני מוצא דרך להפנות אותו לשם. לפעמים כאמירה מפורשת בתוך השיר או כמוטו עם הפניה מדויקת יותר למקור.
אז אנחנו מסכימים (שמא נרשום לפנינו את התאריך ההיסטורי…):
ב"לשייף" כוונתי הייתה כמו בנגרות – כדי שהוא פחות יבלוט.
ברגע שיהיה לי רעיון אחזור אליך.
הו! אני אוהבת את הגרסה הזאת.
היי לי
יש לך אחוזים בה. בזכות שלא ויתרת לי!
גיורא, יש לי תחושה שנמעני השיר, גיבורו/גיבורתו מוכרים לי, בין אם הקונקרטיים ובין אם אלך אל הגיבור/ה האוניברסליים שחוו את רשפי-יה במותו של אהוב/אהובה. אחד המקומות המצמררים בשיר הוא הקישור קומי צאי, לשירו של ביאליק, קומי צאי אחותי כלה בשורת אביב לך הבאתי…
בכל אופן, מאד מרגשת המחווה ויסוד 'האף על פי כן' שבסיום השיר.
שבת שלום
למשה
תודה.
אני לא רוצה להתייחס לנושא של נמעני השיר מכיוון שהשיר פתוח לכל מי שיכול למצא בו את עצמו או את מכריו(ראה למשל את סיפורו המרגש של משה גנן).
אני רק מבקש להפנות את תשומת הלב לכך שלא מדובר בהכרח במוות פיזי של אהוב אלא במותה של ה"אהבה".
ובקשר לארמז מביאליק ראה את השיח ביני ובין ארז פודולי מסן פרנסיסקו על המים.
שבת שלום
גיורא
היי גורא
אני מתחברת לשפה הפרטית, הפניה לאישה מסוימת, והדיבור השלם על צירי החיים, אי אפשר לגדול בלי כאב, זה לא בילבולי ביצים.
מה שנכון לא מכל כאב גדלים.
הפניה שלך הפרטית: אני יודע שלא תאמיני לי…
להתראות טובה
לטובה
מאד יפה מה שכתבת. תודה. שבוע טוב. גיורא
שיר נהדר. לקחת לי זמן (אני קשת הבנה…) להבין מה למוות האהבה וללידה.מה פתאום המתייסרת במות האהבה ייסוריה כצירים. הלא מצירים יוצאים חיים.
ואז הבנתי, ונהניתי ואהבתי. אהבתי את הדרך החכמה שמצאת (ממש לא אידיוט) לנחם את היולדת.
ללוסי
זו מחמאה כל כך יפה. תודה תודה