כְּשֶׁיַּעֲקֹב גָּלַל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר הִיא חָזְרָה וְשָׁבָה לִמְקוֹמָהּ. הַכְּבָשִׂים נָהֲרוּ לִשְׁתּוֹת, הַטְּלוּאוֹת, הַנְּקֻדּוֹת, הַבְּרֻדּוֹת. טוֹב, כְּבָשִׂים, אֵינִי רוֹצָה לִפְגֹּעַ. אֲבָל לֵב הָאָדָם צָלוּל לָעֹמֶק, וּמִתַּחְתִּיתוֹ שָׁאַפְתִּי אַהֲבָה. הָיִיתִי שָׁקֵד יָבֵשׁ הַמִּתְגַּעֲגֵעַ לִפְרָחָיו וּבֶאֱמֶת, לִבִּי כֻּסָּה פְּרָחִים כֻּלּוֹ, רִפְרְפוּ כְּחַיֵּי פַּרְפָּרִים לְרֶגַע, וְהַיּוֹם הָיָה צָפוּף מִשָּׁעוֹת, וְהַלַּיְלָה בּוֹעֵר לְסֵרוּגִין וְקַר. מָתַי הִבְחַנְתִּי שֶׁשָּׁבָה הָאֶבֶן? עוֹד טֶרֶם כִּסְּתָה עַל ...
קרא עוד »פוסט אורחת: בְּאַרְמוֹן הַקֶּרַח שֶׁל הַמּוּפָר
800×600 בְּאַרְמוֹן הַקֶּרַח שֶׁל הַמּוּפָר: בין הביוגרפי למדומיין בשירתן של נורית זרחי ואמילי דיקנסון רחל קואסטל הקדמה "בְּאַרְמוֹן הַקֶּרַח שֶׁל הַמּוּפָר/מְצַפִּים כָּל יוֹם לְשַׁיֶרֶת הַמַּמָשׁוּת" – שורות אלו חותמות את שירה של נורית זרחי "בגנים מדומים" ומעבירות את המתח בכלל שירתה בין הקיום המציאותי, הביוגרפי, לבין הקיום המדומיין, הנוצר בלשון. ארמון קרח הוא חלל מדומיין, יצירה שממירה את ...
קרא עוד »משורר אורח
קלמן ילינקיק, משורר שחי בסלובניה אחרי שחי כמה שנים בארץ. הוא כותב עברית וסלובנית. זה אחד משיריו המאפשר לעשות אתו היכרות את האבנים משפת הנהר אנו אוספים שנינו בשחר, נושאים בשביל הגינה מעבר לשושנים בבוקר, מורידים אותן בין אורנים בצהרים מקרינים את שמש אמצע היום, מסדרים אותן אחר הצהרים אחת ליד השניה לתבנית אנו שמים אותן בלילה, בונים את הבית, ...
קרא עוד »השקת בצל גבירתנו
אני אשמח אם תבואו להשקת הספר שלי היום בשעה 20:00 בתולעת ספרים במזא"ה
קרא עוד »המזוודה
800×600 אחי עמד בחצר ואסף מי גשם בכוסית כפי שהורה לאחותי הספר יופייך בידייך. גם גבירתנו סברה שאם תשטוף בהם אחותי את פניה הם ייחלצו אותה מן הבית הזה שהיה מתמלא מים לולא נתמך בכריות וגיגיות בימי הגשם, כמו באותו יום. מזל, אמרה גבירתנו, שהמזוודה נמצאת מתחת למיטתו של רוֹמשׂקה, שם היא מוגנת מכל פגע. מתי הופיעה המזוודה? ודאי התגלגלה ...
קרא עוד »עוּץ
v\:* {behavior:url(#default#VML);} o\:* {behavior:url(#default#VML);} w\:* {behavior:url(#default#VML);} .shape {behavior:url(#default#VML);} רוֹמשׂקה נופנף בידו בביטול. בן גוריון? בטלן גדול, אני הכרתי את בן גוריון כשעבדתי איתו בפרדס. גבירתנו לא שמה לב. היא עמדה במטבח, שלטענתה הוכיח את עדיפותו על פני מטבחים משוכללים יותר בשל המרחק הקצר שבין השולחן לכיור. אבל למטבח שלנו היתה תכונה מיוחדת נוספת, הוא היה תלוי מעל תהום. בחול שנפער ...
קרא עוד »כְּכָל אָמָּנוּת, אִם הִתְמַכַּרְתָּ לָהּ
כְּכָל אָמָּנוּת, אִם הִתְמַכַּרְתָּ לָהּ, אִמִּי הִשְׁתַּכְלְלָה בִּכְתִיבַת מִכְתָּבִים. מְסִיטָה אֶת גִּזְרוֹת הַסְּבִיבוֹנִים מִשֻּׁלְחָן הַמִּטְבָּח (א.נ. לְצַעֲרִי לֹא אוּכַל לְשַׁלֵּם הַחֹדֶשׁ, בַּעֲלִי), הִיא מְעִיפָה מַבָּט צִיפּוֹרְנִי בַּיוֹשֵׁב מוּלָה, כְּעָגוּר פָּצוּעַ וְדִבּוּרוֹ נַהֲמָה נְבוּבָה, שׁוֹקֶלֶת אֶת אֵיכוּת הַתֵּאוּר: מְצִיאוּתִי אֲבָל לֹא מִדַּי. (מְטֻפֶּלֶת לְבַד בִּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים רַכִּים) גַּם בִּי? לְהָפִיס אֶת לִבָּהּ אֲנִי מוֹתַחַת תַּלְתַּל בִּרְאִי הַצֵּל. עֶרֶב פּוֹלֵשׁ לַמִּטְבָּח ...
קרא עוד »מדעי הדלת
כַּמָּה צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּן כְּדֵי שֶׁהַסְּפָלִים לֹא יִתְנַפְּצוּ לָאָרֶץ כְּשֶׁמּוֹשְׁכִים אֶת הַמַּפָּה? כַּמָּה שִׁעוּרִים צָרִיךְ לָקַחַת בְּמַדָּעֵי הַדֶּלֶת כְּדֵי לֹא לְהִכָּנֵס בַּקִּיר? בָּהֶצַּע הַמְּצֻמְצָם שֶׁל הָעוֹלָם רַק עִקְּשׁוּת תַּעֲמִיד אֶת הַלְּבָנָה לִבְחֹשׁ בְּסִיר הַמָּרָק. ואֵיךְ לִלְבֹּשׁ אֶת הַנִּסָּיוֹן כְּמוֹ פַּרְוָה הָעֲשׂוּיָה נוֹצָה אַחַת? (מתוך ספר שירים שיראה אור בקרוב)
קרא עוד »המרחק פושט
המרחק פושט בעולם ובתוכי מי הוא זה שמפרק עלינו את זעם הגשם שנאהב את הגשם. שובר את עצמות התנגדותי שאוהב את החמסין. מגביר את מנת הבדידות שאוכל אותה מלוא פי . שולח בי את הפחד שאהב את הפחד. והדברים נעשים רק יותר ויותר הם, ההרים יותר הרים, אתה יותר אבן, ואני יותר מרפק שעון. מי שולח לנו את אומללות האהבה שנאהב ...
קרא עוד »שתי ג'ירפות ביום שמש מזהיר
שלום, שוב הגענו. הפעם אנחנו רוצות להגיע למה שמדליק את האור ואנחנו רוכבות שתינו יחד על דופניים. אחת מלפנים ואחת מאחור ואנחנו מתחלפות. אבל קשה לנסוע שתיים על אופניים אחד, אנחנו נופלות, נפצעות. אנחנו מפחדות שאם לא נגיע למדלק האור ישתחרר חושך עולמי. והפתרון בסוף הסיפור
קרא עוד »