בננות - בלוגים / / עצומה נגד השתקת תלונות על הטרדות מיניות
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

עצומה נגד השתקת תלונות על הטרדות מיניות

 

שלום

מצ"ב קישור לעצומה לפיטורי בני ציפר ממערכת הארץ בעקבות מאמר שלו המשתלח בצורה חמורה ביותר בנשים שעברו אונס והטרדות מיניות.  
 פוסט זה של ציפר נכתב בהקשר ללאור ובעקבות החשיפה שלי את הנושא ובהמשך החשיפה של  הבלוגריות/ים וערוץ 10. את העצומה יזמה ליאן רם:  
 http://www.atzuma.co.il/zifferdismissal/
נפתחה על ידי ליאן רם קבוצה חדשה בפייסבוק  הקוראת להארץ לקחת אחריות על מאמר של בני ציפר המעודד השתקת נפגעות תקיפה מינית:
http://www.facebook.com/?ref=home#!/group.php?gid=352969182382&ref=mf

בשבוע  האחרון פרסם בני ציפר מאמר חדש שבו הוא מתנצל לכאורה. אך הוא מוסיף בו חטא על פשע בהתיחסותו אלינו כאל  עדר, כפי שמצויין בכותרת.  
 http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1156097.html
אני יודעת שיש  נשים ואנשים שתומכים במאבק נגד אלימות מינית, אבל מתנגדים לחתום על עצומה הקוראת לפיטורים בגלל עמדתם שלא צריך לפטר אדם בגלל דעותיו. זו אכן סוגיה לא פשוטה. תוכלו לראות התייחסות חשובה אליה של שרגא עילם בדף הקבוצה בפייסבוק.  לדבריו , המאמר של בני ציפר הוא עברה על כללי האתיקה של העיתונות.
באופן אישי אני תומכת בעצומה זו וחתמתי עליה משום שאני חושבת שהדברים של בני ציפר חמורים ביותר , משום שכאשר אני החלטתי, לאחר פחדים רבים, בכל זאת להיחשף ולדבר, היה לי ברור שמנגנון ההשתקה יעבוד שעות נוספות, ואני חושבת שהגיע הזמן שלא נאפשר למנגנון הזה לסתום לנו את הפה.  
 אני יודעת על לפחות ארבע נשים ששוחחו איתי (ואף כתבו לי) אחרי החשיפה שלי וסיפרו על פגיעתו של לאור בהן. הן פוחדות עד אימה לספר את סיפורן. אני יודעת שלפחות אחת מהן מתלבטת וצופה במתרחש.

לא  אחשוף נשים שביקשו ממני לשמור על פרטיותן אך האמינו לי שהן פגועות ופוחדות.  
  אחד הדברים שהתבררו לי אחרי שהעזתי להחשף הוא מידת האימה שבה שרויות נשים בישראל בביתן. האימה אינה מבני ביתן אלא מפני מישהו שפעם פגע בהן. הן פוחדות שהוא יפגע בהן פעם נוספת או שהחברה תפגע בהן בהתיחסותה האדישה או התומכת באלימות עד שיתמוטטו נפשית. במדינת ישראל חיות כיום נשים בביתן ובלִבן גיהינום וחווית טרור.  
 אני מבינה את זה ומזדהה עם זה. מאמרים כשל ציפר ב
הארץ ושל ירון לונדון בידיעות אחרונות
פוגעים, מעליבים ומכאיבים במקום פגוע ממילא.  
זה לא צריך להימשך. כל אחד צריך להיות אחראי למלים שלו, ועל אחת כמה וכמה עיתונאי בכיר בעל השפעה ובעל מעמד. בעיני, לא יתכן להיות עורך המדור לספרות ולתרבות ב"עתון לאנשים חושבים" ולבזות נשים בצורה כל כך מחפירה.  
אני חושבת שעל דבריו אלה הוא צריך לפנות את מקומו.  אם אינכם מסכימים לדעתי, כלומר, אם אתם חושבים שדבריו חמורים אך לא מחייבים פיטורים אלא התנצלות פומבית, או כפי שכתוב בעצומה תרומה למרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית , אפשר לחתום על העצומה ולציין בהערות את  הסתיגויותיכם.
מכל מקום, שאלת הפיטורין היא עניינו של המעסיק, שוקן, שיעשה כחפצו.  מטרת העצומה היא להביע מחאה חברתית.
המטרה שלי במסע הזה היא כדברי במאמרי
על האונס שפורסם באתר העוקץ
כדי שאנחנו, הנשים, נפסיק להתחבא ולהרגיש אשמות. קישור לפוסט שלי בנושא הזה:  
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1460091

קישור לתוכנית המקור בערוץ 10 החושפת את העדויות על הטרדות ותקיפות מיניות של לאור :
 http://news.nana10.co.il/article/?articleid=700291
 למרות שההתמודדות מול הביקורת קשה לי, חשוב לי להמשיך ולהעביר את המסר: מותר לדבר , מותר לספר. משטרה ובית-משפט הם אופציה , אך אין זאת האופציה היחידה. לכל אשה שנפגעה מותר להיות גאה במי שהיא, לספר את סיפורה ולהפר את השתיקה המעיקה.

אני מאמינה שכל סיפור כזה יוצר עוד שינוי לקראת חברה חופשית ושיויונית.  
אשמח אם תראו לנכון לסייע במאבק לשלומן של נשים על ידי חתימה על העצומה.  
אם יש השגות על העצומה או התנגדות לה או לחלק מתוכנה, אשמח לשמוע , אני חושבת שיש חשיבות רבה לקיים דיאלוג דווקא בנקודות מחלוקת.   
האמת היא שלא קל להיחשף בנושא כה מכאיב. לא קל לחשוף חולשה, וביחוד כשגורם הכאב הוא אישיות בעלת מעמד חברתי רם שמקבל גיבוי שאדם מן השורה אולי לא היה מקבל. נערה הייתי וגם בגרתי. אני יכולה להבין את חוסר הרצון של אנשים להתעמת עם
הארץ. ככלות הכל, מי רוצה להיות אויב של עתון, ובטח לא מי שזקוק לבמת העתון.

אני רוצה להדגיש כי לא מדובר כאן בסתם דברים. מדובר כאן עתה על דברים שנכתבו וקיבלו פומבי.   
  
 בתודה,
 אשכר אלדן כהן
——————————–

 

גיורא לשם:

עם שליחת העצומה אלי הודיעה לי אשכר אלדן כהן שהיא התלוננה במשטרה על יצחק לאור וכבר נחקרה, אם כי היא מודעת לכך שהפרשה התישנה מבחינת החוק.


 

  

 

 

 

118 תגובות

  1. למען הכנות, כששמעתי על הפרשה לראשונה, נהניתי אולי מהפיקנטיות שבה, (כן, פיקנטיות), אולם לאחר שהעמקתי וקראתי בנושא וקראתי ושמעתי את העליהום שעושים, פיתחתי בוז עמוק כנגד הלינץ' הזה, כנגד משפט השדה הנבזי הזה שעושים לאדם, שלא משנה כמה תרם לתרבות, ולאור תרם, אי אפשר לעשות לו רצח רק על בסיס סיפור מלפני 20 שנה. אין לי מושג מה קרה עם לאור ועם אשכר אנדד אלדן, אז, בשנות ה-90, או ה-80, הייתי ילד בגיל ההתבגרות, קראתי את מה שסיפרה המתלוננת עצמה, לא נשמעה גרסתו של לאור למקרה, והאובססיה הזאת להכפיש אותו שוב ושוב, כאמור, דוחה ומגעילה. כך גם העצומה הקוראת לפיטוריו של בני ציפר, רק כי כתב את דעתו, ההוגנת, (הוא הרי לא קרא לציבור לצאת ולאנוס נשים!), היא אווילית ואין לה מקום.

    מה שבטוח זה שכל עושי העליהום על לאור מרוצים – יש מספיק דם להכין מצות.

    • גם אתה דוחה ומגעיל ואויל ברמות על, שי אריה מזרחי, פרימיטיבי שכמותך. מה הפלא שאתה מזדהה עם אנסים. אתה כנראה גם חולה בנפשך אם הצלחת להגות את הרעיון של דם למצות.

      • לפחות אני מזדהה בשמי, שלא כמוך.

        בנוגע למצות – מה אעשה ופוסט זה הועלה יום לפני ערב פסח? האסוציאציה הכתה בי. או, שכנראה לא סתם דברים בגו. בכל מקרה, באופן אישי, מצות אני מעדיף עם נוטלה, מאשר עם דם של יצחק לאור.

        כמובן, אני לא מזדהה עם אנסים, אבל מה זה משנה? הבעתי עמדה שמתנגדת לרודפי יצחק לאור, שהוכתם כבר שלא בצדק בכינוי אנס, אז אני פריטיבי ומזדהה עם אנסים, לדעת אלה שלא מצאה חן בעיניי עמדתי ודעתי בנידון.

        תהיה/י בריא/ה, ואל תאכל/י הרבה מצות.

    • לשי אריה מזרחי,
      מה פירוש המשפט "לא נשמעה גרסתו של לאור למקרה"?
      האם חסר ללאור כלי ביטוי להביע בו את גרסתו?
      האם דעתו של ציפר הוגנת?
      למה?
      אם הוא מכנה אנשים כמוני "עדר", מדוע אחשוב שעמדתו הוגנת?
      עדויות על גסות מלולית של לאור נשמעו גם נשמעו, והטוענות עצמן הזדהו.מדוע לא הגיב על העדויות ההן?

      • שי אריה מזרחי, הדעות שלך אומרות עליך שאתה חלאה!

      • גיורא, פירוש המשפט, 'לא נשמעה גרסתו', לא אומרת דווקא שהיו לו חסרות במות בהן היה יכול להשמיע את עמדתו, אלא שלא היה זה לעניין אם היה מגיב בפומבי להתקפות המילוליות המרושעות עליו – זה לא לעניין, פשוטו כמשמעו. נאשם במשפט שדה לא יכול ממילא להביע את עמדתו – היא ממילא לא תישמע.

        הכוונה בעדר, היא שעדר נוטה ללכת סביב נושא מסוים, שהוא פופוליסטי ונמצא בקונצנזוס, והוא לא להביט ימינה או שמאלה, אלא לשעוט קדימה, עם כיוון האבק. ניקח מקרה מסוים, נניח, העובדה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, ולא ההפך. הסברתי את עמדתי?

        במקרה של לאור, כ"כ קל להאמין למתלוננת, ולהאשים את לאור, כי הנושא – אונס, הוא פופוליסטי. אני בוחר ללכת נגד העדר, במקרה הזה. חשוב לציין, עם זאת, שאם היו הוכחות יותר מוצקות, הייתי שוקל לשנות כיוון, אם כי לא הייתי חוגג ורוקד על הדם, כמו שעושה כל דיכפין. עמדתו של ציפר הוגנת, כי הוא מביע את דעתו ביושר, גם אם הוא קורא לאנשים מסוימים 'עדר'.

        בנוגע לגסויות מילוליות, גם כאן אני לא יודע את הפרטים.

        • עלינו לצאת עתה מנקודת ההנחה שאשכר אלדן כהן הגישה תלונה למשטרה וגם נחקרה עליה.
          האמת היא שהתלונה הוגשה עוד בפברואר ולי הדבר נודע רק היום.
          לאור לא נאשם במשפט שדה. נפוצו ידיעות על התנהגות קלוקלת, מעין עדויות פומביות, והוא נהג כאילו דברים לא נאמרו. דומני שיש בזה אבק כבד של יהירות.
          נשים שהעידו בפומבי על התנהגות נלוזה של לאור במקום העבודה הושמעו בפומבי, שודרו בטלוויזיה ואפשר למוצאן ברשת.
          גישתי מלכתחילה נטתה להאמין לאשכר אלדן כהן, הן משום שהיכרתי אותה מילדותה ומשפחתה מוכרת לי היטב והן בשל עובדה קטנה בעדותה, עובדה שהיא לכאורה חסרת חשיבות: האמנתי במיוחד לקטע הסיפור שבו תיארה כיצד רצתה לסרב ללאור להיכנס לביתה והוא דחק את רגלו בין הדלת לקיר ולא איפשר לה לסגור אותה.
          הקטע המזערי הזה, שהוא מעין איום אלים בלא פגיעה גופנית, הציק לי מאוד.
          בידי אשכר אלדן כהן עדות אחת, לפחות, ובכתב, שבו מספרת אשה צעירה על כך שלאור תקף אותה מינית.
          הצעירה הזאת עדיין מתלבטת אם להגיש תלונה.
          בקשה אחת לי אליך, שי. אל תגיב לדברי הבלע שנכתבו פה נגדך. אינני רוצה לנפח את הפוסט בתגובות נלוזות ותגובות נגד.
          במסגרת הדיון הפתוח דעתך ראויה להישמע, ולי ולקהלי הרציני די בכך.

          • נניח לעובדות. אני מתייחס אך ורק לעליהום התקשורתי שנעשה על לאור. ואם שמעת רק עתה, גיורא, על התלונה, ודאי לא שמעת ולא ידעת (אם כי תמהני, אתה לא מסוג האנשים שספונים בביתם ולא נוהגים לשמוע ידיעות כעין אלה. ניחא, נניח גם לזה), על משפט השדה שנערך ללאור, בבלוגים, בפייסבוקים, בעצומות למיניהן. גם אני הייתי מעדיף במקומו לשתוק, לאור כל זה.

            חג שמח

            שי

          • שי, אתה פשוט מקסים.

          • שי, האם גם בפרשת קצב היית מציע להניח לעובדות ולהתייחס רק לטענת "העליהום התקשורתי"?

          • שי אריה מזרחי, אתה פשוט שוביניסט מסריח

          • להקיא עליך, מזרחי. כמו שאתה אדם קטן, ככה אתה משורר זעיר. התגלית בערוותך המכוערת.

          • יש לו בכלל ערווה? נדמה לי שכבר מזמן סורס, השי אריה השואג בלי השיניים.

          • לשי,
            אכן, רק אתמול שמעתי באופן מוסמך על התלונה במשטרה.
            לצערי, אני ספון הרבה בביתי מחמת בריאות לקויה.
            בבית הקפה השכונתי שבו אני נוהג לשבת נושאי השיחה שונים בתכלית.
            אני מעורב מעט בין הבריות העוסקות בציבוריות הספרותית, ועל כן יש דברים (לעתים חשובים) שעליהם אינני יודע דבר.

        • כבר לפני שנים זרקו את לאור מאוניברסיטת תל אביב בדיוק בגלל דברים כאלה אז מה חדש? רק שמישהי פתאום צווחת את זה בקול

    • איריס אליה

      הכנות שלך, מר מזרחי, מעוררת פלצות. אינך מהסס לחזק את טענת ה"פיקנטיות" שבסיפור ה"סקסי" הזה, שכולו כאב של נשים, כמו כאב של נשים אחרות שידעו סיפורים "פיקנטיים" ו"סקסיים" כאלה על בשרן.
      אין לי מושג מי אתה, גם לא אם אתה נשוי או אב לבנות, אבל אני תוהה אם היית מוצא את הסיפור "פיקנטי, כן פיקנטי" באם קרובותיך היו מושאות הפגיעה.
      אני לאורך כל הדרך, טענתי ועדיין טוענת, שתגובות מהסוג הזה הן בדיוק הסיבה שנפגעות אחרות חוששות להתלונן. שלא לדבר על זה, שבאתר כמו זה, בו כולם כותבים המייחלים לפלטפורמה הנכבדה של עיתון "הארץ" מעטים יעזו להגיד בגלוי מה דעתם בעניין.

      אתה חייב לזכור, מר מזרחי, שאף אחת לא נכנסת לסיפור כל כך קשה מבחינת הלב, הזמן והכסף, כי "בא לה" להרוס למישהו, במקרה הזה איש המחזיק מעצמו איש מוסר, את החיים. זה סיפור שאין אפילו בצידו תביעה כספית. מה גם שה"עליהום" כפי שאתה מיטיב להמחיש, הוא בהחלט דו צדדי. זאת אומרת, שום מילת אמפטיה למתלוננות מלבד הרחמים שאתה מגלה לאיש שפגעו בשמו הטוב. הגם שכפי שעולה מהנתונים, שמו לא היה כל כך טוב מימים ימימה. בזה אפילו חבריו מודים.

      • אבל לפחות הוא מזדהה בשמו, כפי שאמר בעצמו. זה באמת יתרון גדול, כך נדע להתרחק מהנבלה.

        • שרית מהגבעה בנגב

          שתוק כבר סמי ובוא אליי
          אנוס אותי
          עשתי לך סנדוויץ' עם נקניקיות כמו שאתה אוהב

          • לכל המגיבים,
            אנא, אבקש מכם להתבטא בכבוד הראוי.
            עצם העניין הפעם, במקרה הנוגע לאדם ולרגשותיו העמוקים, מחייב התנסחות מכובדת ולא הטחת קיתון של קללות וחרפות.

          • להתחשב ברגשותיו העמוקים של ציפר? של לאור? של שי מזרחי? של האנסים? פחח

          • לא, התכוונתי לרגשותיה העמוקים של אשכר אלדן כהן.
            עם זאת, קללות כלפי ציפר, לאור או שי מזרחי אינן משרתות את העניין.
            דיון שקול שנמנע מקללות וחרפות ייטיב עם העניין יותר מדיבור ברמה נמוכה.

      • ענינית: איני יודע איך הייתי נוהג אילו. מה גם שאין זה הוגן להכניס לדיון את שאלת האילו.

        אני לא מכיר את לאור, לא דיברתי איתו אף פעם פנים אל פנים, איני יודע אם הוא גס רוח או לאו. מה שכן אני יודע, מה שעומד בסתירה להאשמות נגדו, לפי מה ששמעתי מידידה טובה שלי, שאת 'מטעם' לא לאור מנהל, אלא חברות המערכת של כתב העת, ולאור הוא למעשה מעין 'בובה' שלהן.

        נניח ללאור, כרגע, בנוגע לפיקנטיות, ברור לכל שהפיקנטיות היא בכך שאדם מפורסם נאשם בפלילים, ועוד פלילים מסוג אונס.כך יודעות היטב גם אלה שמאשימות את ציפר שהוא מכנה 'אונס נשים' כפיקנטריה.

        מבחינת כאלה שלא היו נכנסות – כבר היו דברים מעולם. אין אני יודע בנוגע למקרה המדובר.

        היכן העליהום הדו צדדי?

        בתגובה למגיב/ה ששאל אם גם במקרה קצב – העליהום על קצב לא נגרם בגלל שהואשם באונס/ אנס/ לא אנס – אלא מכיוון שלא השכיל להתפטר מתפקידו ועוד הוסיף על חטאו ותקף מילולית את המתלוננות.

        • ולאור התפטר מתפקידו? והרי גם עורך דינו טען שמה שנעשה במקרה אשכר אלדן נעשה ברצון שני הצדדים. בדיוק כמו קצב. זאת התגובה העניינית היחידה שהיתה עד היום. הוא עצמו לא הגיב כלל, וגם מערכת הארץ לא הגיבה. גם ציפר לא מגיב כלל עניינית. בפעם הראשונה השווה את התלונה לפנטזיה ספרותית, ובפעם השנייה התייחס לתופעת ה"עדריות". מה שקורה כאן זה לא עליהום תקשורתי, אלא בדיוק ההיפך – השתקה תקשורתית. וזה קורה גם במשפט קצב שמתנהל עכשיו מאחורי דלתיים סגורות.

      • אבל איריס, את הרי מכריזה תחת כל עץ רענן שאת לא פמיניסטית, לא?
        אז מה את נזעקת ומתלוננת עכשיו?
        בתור לא פמיניסטית מוצהרת את הרי לא מתנגדת לדיכוי של נשים, לא?
        בתור לא פמיניסטית מוצהרת את בעצם מסייעת לאנשים כמו שי אריה מזרחי וגם כמו יצחק לאור.
        תחשבי קצת לשם שינוי. לא יזיק.

        • הדיון הזה נגוע בדמגוגיה מיתממת.
          כותרת המאמר היא נגד הטרדות מיניות
          ועצם העניין נוגע בכלל לעורך ספרות
          שלא הואשם מעולם בהטרדה מינית,עורך שחיווה את דעתו שבאונס אין ממש – והעצומה
          נוגעת בכלל לפיטורי העורך!

          אין דיווח מכיוון התפתחות החקירה נגד לאור (כנראה שאין מה לדווח) מה שנשאר
          זה הזדמנות לטוקבקיסטים לנבל את הפה
          ואת זה עושים פה בשפע

  2. אני בעד לפטר את לאור, ולפטר את מי שמתנגד לכך שיפטרו את לאור, ולפטר את מי שמתנגד לכך שיפטרו את מי שמתנגד לכך שיפטרו את לאור, ואולי גם לפטר את מי שכותב תגובה נגד זה.
    עברתם מזמן את גבול הטעם הטוב. בהתחלה הייתי לטובתך אשכר אבל עכשיו אני מצטער לומר שזה מתחיל להיראות כמו רדיפת פרסום או סתם ציד מכשפות.

    • רבותי,
      אנא רסנו את עצמכם.
      עתה עבר העניין מדיבורים סתם לתלונה במשטרה.
      לא תיעשה כאן "ספירת גולגולות" בעד ונגד, אולם הייתי שמח אם הדיבור יהיה מרוסן יותר.
      כאשר העניין הוא בחקירת המשטרה, על המשטרה לדווח את אשר היא סבורה שיש לדווח.
      העצומה הנוגעת לפיטורי העורך דנה בתגובותיו בעתון ובהשקפות עולמו, שיש בהן, לטעמי, טעם קשה לפגם.
      זו לא הפעם הראשונה שהעורך הזה, בני ציפר, פעל באופן שמעמיד בספק את כשירותו האנושית לערוך מדור כה חשוב בעתונות העברית.

    • אשכר אלדן כהן

      שלום אבנר .
      אני מודה שהסגנון המגחך שבו כתבת העלת חיוך על פני . הומור עדין זה דבר טוב גם ברגעים קשים .
      ומעבר להומור , יש בדבריך גם טענה רצינית .
      אז בלי להתחמק מאחריות לדברי , אומר שאת העצומה לא אני יזמתי , ואכן התלבטתי אם לתמוך בה בגלל הדרישה לפיטורין בעקבות הבעת דעה , זו באמת סוגיה לא פשוט , ולא חד משמעית .
      מחד , זכותו של כל אדם להתפרנס ללא קשר לדעותיו .
      מאידך , אני מניחה על פי תגובתך , שיתכן שלא קראת כלל את לשון העצומה .
      אשמח לדעת אם תגובתך זו נכתבה אחרי קריאת נוסח העצומה או ללא קריאתה .
      מבחינתי התמיכה בעצומה קשורה במאבק שלי גם בתופעות האלימות המינית וגם במנגנוני ההשתקה של נשים שהותקפו מינית.
      אם קראת את המאמר הראשון שלי בפרשה זו שהתפרסם באתר העוקץ , כבר שם אני מתייחסת לסוגיית ההשתקה .
      הדברים של בני ציפר חמורים בעיני בגלל שסגנונם מכפיש נשים שחוו אונס ומתאר אותן כאילו הן מפנטזות זאת. זה סוג המאמרים שגורם לנשים להתבייש בעצמן ולשתוק שנים רבות , ואחר כך כשהן מדברות טוענים נגדן על שתיקתן הממושכת.
      אני חושבת שיש חשיבות רבה להאיר את מנגנון ההשתקהולהתנגד לו נחרצות .
      פעולותי נובעות גם מהרצון לתמוך באותן נשים שעדיין מפחדות לדבר .
      אני מודה לך על תמיכתך בי בראשית הדרך .
      אחד הדברים שגיליתי לאורך הדרך , שגם אם באופן לא מודע , יש בתוך החברה סטריאוטיפים וציפיות גם לגבי קורבנות אונס .
      אנשים מוכנים לקבל אשה כקורבן אונס ולתמוך בה , כנראה , בעיקר כשהם מזהים אותה כמישהי שזקוקה להגנתם . הרבה יותר קשה לתמוך בה ולהזדהות איתה כשהיא בוחרת לא להיות בתפקיד האומללה . כשאשה שעברה אונס מסוגלת לדווח גם על הכאב והסבל שחולל בה ארוע זה וגם למצוא בתוכה כוחות ולהאבק במנגנונים חברתיים שמעניקים הגנה חברתית לאנס , מסתבר שהרבה יותר קשה לתמוך בה .
      ומה עניין הפרסום לכך ? העובדה שמעבר לדיווח על כך שעברתי אונס יש לי גם עמדה חברתית בנושא ורצון להביאה לידיעת הציבור , משמעותה שאני רודפת פירסום ?
      אם אשב בביתי ואמרר בבכי , יהיה לך קל יותר לתמוך בי?
      אישית , אני משתדלת מתוך ארוע קשה לצמוח , ומתוך ארוע זה , המשמעות של צמיחה בשבילי, היא בניסיון לתרום את תרומתי הצנועה להפסקת ארועי האלימות המינית , וזאת על ידי מתן כוח לנשים , מתן דוגמא שלמרות הקושי ניתן להתמודד גם עם גלי הביקורת וההכפשה גם
      על ידי תגובה למשמיצים המגוונים .אני ממש מאמינה בכך שנשים , יש להן את הזכות להגיב למבקריהן .
      והמשך לנושא הפיטורים , כפי שכתבתי , בעיני חשיבות העצומה היא במחאה החברתית , האחראי להחלטות תעסוקה הוא שוקן במקרה הזה , אבל אני באמת חושבת שכאשר אדם מחזיק במשרת עורך של מדור לתרבות וספרות , בעיתון , ניתן לחשוב שדבריו משקפים גם את עמדת העיתון, אולי , האם זו עמדת העיתון ? האם עיתון הארץ פירסם בנושא עמדות סותרות ? אם עיתון הארץ מגבה את דברי ציפר , טוב שנדע על כך , וכל אחד יוכל לבחור את עמדתו ביחס לזה .
      ובנוסף , טוב שיש מגינים גם לביטחון התעסוקתי , תן לי להזכר , אני לא בטוחה שראיתי את כולם עומדים לצד פועלים מפוטרים ….תקן אותי אם אני טועה .
      חג חרות שמח .

      • אשכר, את אמיצה וחזקה. גיבורה בעיני. דברייך מרגשים.

      • חיזקי ואימצי. כתיבתך המתונה היא דוגמא למאבק צודק שמתנהל בדרכים שהצד השני לא מכיר. כל הכבוד!

        • חבר לקפה תמר

          בשביל מה לחתום על הצהרה לפיטוריו של בני ציפר. הדבר הכי טבעי והכי יעיל להתעלם מהעיתון. ממש כמו שזה נשמע. פשוט לא לקנות את העיתון ולא לקרוא לא דבר ולא שמץ של דבר לא מהעיתון ולא מהמוסף. הכי פשוט והכי טבעי. רק אל תשכח אמא של אחת מהלוחמות למען נשים עובדת שם. הגברת רות אלמוג. קצת מוזר שמשדולת הנשים שמה של הגברת רות אלמוג נבצר מכל דיון.משאיר טעם לא טוב בפה.

          • נו. מה חדש? כל אחד דואג לתחת שלו. ככה המדינה הזאת ניראית. אשכר כל הכבוד, שלא ירפו את ידייך.

          • על תחת של מי כל אחד שומר? פשוט אל תקרא את העיתון וזהו. אתה לא תקרא ועוד אחד לא יקרא וכך זה ימשיך. אפשר לחשוב עוד עיתון. עיתון הארץ. הוא כבר מזמן לא חשוב . עצומה עלק, לפטר את בני ציפר. הוא כבר מזמן בובת שעוה. מה בני ציפר חשוב שאתם רוצים לפטר אותו? כבר מזמן לא מתיחסים אליו. לכו הלאה.

          • איך רות אלמוג קשורה בכלל לדיון הזה? היא גיבתה את לאור? את בני ציפר? שטויות. אין לה שום אחריות לאף אחד מהם. זאת הפרנסה שלה, ובטח לא פרנסה מי יודע מה.
            אולי הבת שלה לוחמת דגולה למען נשים, אבל היא אף פעם לא יצאה בהצהרות ציבוריות בעניינים שכאלה, תן לה לכתוב את הרשימות שלה (שהן הדבר הכי טוב במוסף המשמים הזה) ותעזוב אותה בשקט.

          • שטויות! אליענה צורחת כל היום גוואלד. אבל לא כשזה מגיע לעיתון הארץ. ועלק רשימות.

          • לא מספיק להיות עצבני, צריך גם לדעת לקרוא.
            מי שלא יוצאת בהצהרות ציבוריות על עניינים כאלה זאת רות אלמוג.
            לגבי אליענה אין לי מושג וגם לא מעניין אותי.

          • אתה חמודי.
            אני באמת צורחת ואני אמשיך לצרוח עד שיפיקו לאנוס ולהטריד כאן נשים על ימין ועל שמאל.
            אתה יודע מה הסטטיסטיקה?
            אחת מתוך שלוש נשים עוברת תקיפה מינית במהלך חייה.
            אחת מתוך שבע ילדות עוברת פגיעה מינית בתוך המשפחה (ויש הטוענים אחת מתוך חמש)
            אגב, כדאי שגם אתה תתחיל לצרוח כי הסטטיסטיקה לגבי גברים מדברת על אחד מעשרה (ויש האומרים שבעה).

      • תודה שענית! דווקא את צריכה לעצור את העצומה נגד ציפר ולא לתמוך בה. ציפר לא כתב להשתקת העניין, אלא כנגד הדיון הציבורי שנהיה להטלת רפש רבתית ולא באשמתך .
        אני לא חובב גדול שלו. מותר לצאת כנגד לאור אבל יש גבול. האם את יודעת שאנשי ימין ניצלו את מה שעשית כדי לתקוף כל אישה שפרסמה אצל לאור, ולצאת נגדה. האם את לא מבינה שאנשים מנצלים את העניין כדי לצאת כנגד ציפר, שעדיין מחזיק את מוסף התרבות והספרות המכובד היחידי בארץ, שמורת טבע שאם פיטוריו של ציפר תאבד. בחברות אני מבקש ממך לחשוב על זה שוב. אגב בעצומה מחקו כל מי שיצא נגדה, גם כן דמוקרטיה. אשכר את עושה דבר חשוב, אבל הכיוונים החדשים עלולים להפיל הכול לטמיון ומאוד חבל על זה.

        • אשכר אני איתך, למרות שאני מאמין שזו מלחמה צודקת
          אבל אבודה

          • מישהו יכול להסביר לי איפה כל הפמיניסטיות והפוסט פמיניסטיות והפוסט שוביניסטיות הצעקניות של המקום הזה? איפה ללי ויודית שחר ואיריס אליה והגברת אלמוג?

          • הנה, אני כאן. באתי לצעוק.
            ומה במטותא ממך היית רוצה שאצעק? באיזו סיסמא חפצה נפשך?
            אין לי מה לומר יותר. אני מאמינה לחלוטין לאשכר אלדן ואני מקווה שהצדק יצא לאור ושיצחק לאור ישלם על מה שעשה.
            ולגבי הפיטורים של ציפר? אני לא חותמת על עצומה כזאת. אני חושבת שהשטויות שהוא כתב היו מקוממות ואיומות, אבל אני לא חושבת שצריך לפטר אותו בגלל זה. היה רצוי יותר להביא אותו למקום העבודה שלי לאיזה שבוע שבועיים, הוא היה מדבר אחרת לגמרי.
            ולכן אני ממשיכה לעשות את העבודה שלי. למרות שתמיד יהיו יצורים רעי לב וצרי עין שישמיצו אותי ונשים כמוני.
            אגב, ראיתי שגם את אמא שלי הכניסו לדיון הזה. הללויה.

          • איריס אליה

            אני את שלי אמרתי וכתבתי אתמול בלילה, (שלי) ולכל מי שמתעניין בנושא, הרי שהקדשתי לו גם שני פוסטים, ואם לא הייתי מארחת את הסדר היום בערב, הייתי טורחת גם לענות למר מזרחי באריכות וגם לאלמוני שתהה איך "לא פמיניסטית" כמוני תומכת באשכר אלדן. אבל צר לי, זמני קצר היום, ולא נותר לי אלא לחזק את ידיה של אשכר אלדן, לדעתי, אישה משכמה ומעלה, ולאחל לה חג שמח. ליבי איתה כבר למעלה מחודש, מאז פירסום הפרשה.

          • ללי ויודית הן צמד חמד של חארטה. כשאתה אומר ללי אתה מקבל יודית. כשאתה אומר יודית אתה מקבל ללי.חארטה ובטיח של פמניזם וכשרון. אגואיזם ושטויות.

        • ואגב אשכר וכל המגיבים. מדוע יש עצומה נגד בני ציפר, אבל אין שום עצומה נגד ירון לונדון, שאם כל הכבוד אמר דברים הרבה יותר קשים נגד המתלוננות. האם בחרתם בציפר, כי הוא מטרה קלה, כי הוא איש שמאל. האם פחדתם לכתוב נגד ירון לונדון, כי יש לו תוכנית בערוץ עשר. האם מדובר בצביעות שאין כדוגמתא?

          • איזה צביעות בראש שלך? אתה לא רואה שרק אתה ושי פירסמתם את השם שלכם? וגיורא ואיריס (זה גם למגיב השוביניסט מלמעלה, איריס אליה הגיבה בשמה! כל הכבוד לה)? יש הרבה יותר מה להפסיד מציפר מאשר מלונדון!

          • ועדיין אין תשובה, מדוע יש עצומה נגד ציפר ואין נגד ירון לונדון. ככה נראית צביעות ימנית במסווה של ליברליזם. ככה לא נראה מאבק נגד הטרדה מינית, ככה נראים פועלים של ליברמן בימי החופשה שלהם.

          • גיורא לשם

            לאבנר,
            עיין היטב בתגובות. יש תשובה לשאלתך.

          • לגיורא. אני לא רואה שום תשובה בתגובות, למעט העובדה שלא אוהבים את ציפר בתור עורך ספרותי. כל שאלת האבל אינה רלוונטית פה, כשם שמצבו הפרטי של ציפר אינו רלוונטי לעצומה. הצביעות פשוט חוגגת. אם היה לכם טיפה אומץ לא הייתם מסתתרים מאחורי אצטלה של פמיניסטים, אלא קוראים לקנאה הספרותית בשמה.
            פשוט מדהים איך הצלחתם להפוך מאבק מוצדק לעוד קרב מגעיל בביצה.

          • הלוחמים מהאתר אלי אשד אתכם חברים/חברות. ימות המשיח יגיעו כאשר ישאלו כל אחד ואחת קראת את הידיעה במוסף התרבות של עיתון הארץ? ואז , וזה חשוב שכך תענו. לא קראנו. באמת, מה היה כתוב שם? גם אם תעמידו פנים זה יהיה נהדר. זכותכם לא לקרוא. זו הדמוקרטיה.

          • כבר לפני שנים זרקו את לאור מאוניברסיטת תל אביב בדיוק בגלל דברים כאלה אז מה חדש? רק שמישהי פתאום צווחת את זה בקול

          • נראה לי שהוסט הדיון מלאור לציפר.
            כולם שכחו משום מה לתבוע את פיטורי לאור
            ומתמקדים בציפר.
            אשכר אלדן,שלא לטובתך הוסט הדיון אל עורך
            שלרבים פה יש חשבונות (מן הסוג הספרותי)
            אתו.
            הם נאחזו בהזדמנות הזאת.
            האם יש לך טענה נגד ציפר? את מי הוא בדיוק אנס?
            ולכותבים : עם ציפר תנהלו את החשבון בשדה של הספרות ואל תבלבלו את היוצרות.

            האם ניתן לטוקבקיסטים אנונימיים לקבוע מי אשם בדין,ומי יפוטר ומי ימונה ומי סופר ומי ישורר ומי יבקר ומי לא?
            גיורא,עליך אני מתפלא!האמת,כבר בפרשת שמואלוף זקפתי גבה אבל העדפתי לשתוק.

          • גיורא לשם

            לאלמוני,
            כנראה שבקרוב תצטרך לזקוף גבה שנייה בדיון על שמואלוף.
            עלי רק לציין שזו לא היתה כלל פרשה, אלא ערעור על כושרו המקצועי לקבוע מי ראוי לפרס נובל ומי אינו ראוי.

        • לא חתמתי על העצומה נגד ציפר ואני לא אחתום עליה. אני חושבת שהיא שגויה.
          ציפר אמר דברים איומים בעיני. אין לי ספק שהדברים שלו לא היו צריכים להיאמר ואני מקווה שזו הייתה עוד פרובוקציה מטופשת שלו ושהוא הבין שטעה.
          אבל אנחנו חיים בדמוקרטיה. לאנשים יש זכות להביע כל דעה, ועל הזכות הזאת אני אלחם בדיוק כמו שאני נלחמת על זכויות אחרות.
          כן, אני חושבת שצריך למחות נגד הדברים שלו, צריך להדיין איתו, לנסות להראות לו את הטעות שלו. בכלל אני מאמינה גדולה בחינוך.
          אבל מכאן ועד לדרוש את ההתפטרות שלו?
          אני לא הייתי רוצה לדעת שאם אני אומרת משהו שלא מוצא חן בעיני קבוצה מסוימת (ואני אומרת דברים כאלה לא מעט) ידרשו את ההתפטרות שלי. זה מפחיד בעיני. ולא דמוקרטי.
          ובכל זה אין ולו במקצת משהו שסותר את זה שאני חושבת שהגיע הזמן שיצחק לאור ישלם על מעשיו.
          ואגב, גם אין לי ספק שרבים משתמשים בכל הסיפור הזה בשביל לסגור חשבונות עם ציפר.

      • אשכר יקרה
        מלאת הערכה אלייך !

      • אשכר יקרה, יישר כוח ובהצלחה במאבקך הצודק. ושיהיה חג שמח באמת!

  3. גיורא לשם

    לכל המגיבים,
    ראשית, חג שמח.
    לפני שנתיים הפסקתי את המנוי שלי ב"הארץ" משום שהעתון חדל להיות בעיני הגון בכל מובן שהוא.
    באשר למר ציפר עצמו חיוויתי את דעתי עליו בפומבי לפני שנים אחדות.
    כדי להגיב על מעשה לא הוגן כלפי נשים לא צריך להיות פמיניסט. די להיות בן-אדם.
    בשורה התחתונה: מעולם לא ביקשתי לפרסם דבר כלשהו ב"הארץ" ועל כן אין לי חשבון אישי עם העתון או עם בעליו או עורכיו.
    באשר לירון לונדון דומני שיש סיבה אנושית לשתיקה: נאמר לי שלונדון שרוי באבל.

    • חני שטרנברג

      אשכר יקרה,

      כל הכבוד לך על אומץ הלב שלך ועל היושרה. את, אכן, נותנת כוח לנשים להשמיע את קולן ולא להיכנע לנסיונות להשתיקן. חזקי ואמצי וחג שמח 🙂

  4. דומני שההשמצות והקללות שהוטחו בשי אריה מזרחי לא עושות איזו שהיא טענה נגד דעותיו צודקת יותר.
    ויתר על כן, מצד אחד מאשימים את לאור בשפה מגונה (חוץ מהמעשים המגונים המיחסים לו) ובאותה שפה משתמשים נגד שי אריה מזרחי.

    • איריס אליה

      אני, לצערי, מסכימה איתך מאד, שמעון. ואני חוזרת על מה שכתבתי באחד הפוסטים, ואני מוסיפה, מעשיו והלגיטימציה למעשיו והתנהגותו של לאור, שמקבל מצד חבריו, (ראה עניין ציפר) הם ראי לחברה כולה. הנה, אפילו מי שמוצא עצמו נפגע בשם אשכר אלדן כהן, משתמש בשפה לא ראויה. אם כי אני מוסיפה שההתבטאויות של שי מזרחי, (דם מצות…(!?!) גם הן בוודאי ובוודאי אינן ראויות. זאת תשובה לשי מזרחי, ששאל אותי בהתממות איפה אני רואה את העליהום ההדדי. שלא לדבר על תגובתם של לונדון וגליה משהו, לא זוכרת את השם שלה. (החברה של לאור)שיצאו במאמרים מפחידים על מה שהם מכנים "ההתקרבנות הנשית".

השאר תגובה ל גיורא לשם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם