בננות - בלוגים / / שופך דם האדם באדם דמו יישפך
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

שופך דם האדם באדם דמו יישפך

אולי הגיעה השעה להוסיף לחוק הפלילי את עונש המוות?
אולי הגיעה השעה להרתיע פושעים שמאיימים על חיינו כל העת, ובהם פושעים סדרתיים ומאורגנים?
אני יודע שצדקנים ומתחסדים יתנפלו עלי, אולם הגיעה השעה שרוצחים ישלמו על רציחותיהם בחייהם.

66 תגובות

  1. גיורא יקר,
    אולי פוסט זה אינו המקום לרשום את הדברים הבאים, ובכל זאת; שבתי לאחרונה ארצה ומאז אני עוקב אחר הבלוג שלך בהתפעלות ובהנאה. אני שמח שמצאת לך במה חדשה לחלוק מאומנותך ומחוכמתך עם קוראים ותיקים וחדשים, ולפי תדירות פרסומיך קל להסיק שאתה רווה סיפוק מהעניין.
    נסיבותי בשנים האחרונות הקשו עלי לחדש עמך את הקשר כבעבר, אך דע שאני מהרהר בך תכופות ומרבה להשתמש בתובנות שהענקת לי בשיחותינו. תודה לך, גיורא.

    ולעניין, – האם השאלה שאתה מעלה בפוסט היא תגובה לארועי השבועות האחרונים בלבד, או שמא רעיון בו אתה אוחז מאז ומעולם?

  2. גיורא, עין תחת עין בעולם הקטן שלי לא נראה לי יעיל.
    לאדם (אפילו הרכב של 5 שופטים)אין זכות ליטול חיים של אדם אחר.
    הייתי רוצה לראות מערכת משפט וענישה משקמת, בונה מחיים ולא מחסלת.
    גם כשנגזרו 20 מאסרי עולם על רוצח סידרתי- מגיע לו לחיות ולחשוב כל יום כיצד לתקן את עצמו.
    כוח ההרתעה של עונש מוות לא קיים במושגים של מי שרוצח, הוא לא אדם נורמטיבי שזה מה שימנע ממנו לבצע את המעשה. ולחברה זו לא נקמה שתחזיר את המתים…

    אבל בשבועות האחרונים זילות חיי אדם היא באמת דבר שצריך לשאול את עצמנו מאיין זה בא?..

    • תמי,
      מסתבר מתחת לפני השטח שאת נוקטת במוסר כפול.
      לרוצח זכות ליטול את חייו של אדם אולם חייו הוא יהיו לו למשמר?!
      רוצחים אינם מתקנים את עצמם, משום שעצם המעשה אינו ניתן לתיקון.
      יתר על כן, מדוע מגיע לרוצח לחשוב? מדוע צריך האזרח להשקיע במאכליו של רוצח, בדיורו, בשיקומו, בבידורו?
      ואם את שואלת מניין הגיעה אלינו זילות חיי האדם התשובה פשוטה ומסובכת כאחד. מספרים בימים האחרונים על אשה צעירה שאביה אנס אותה מילדותה והוא יושב בכלא. עתה יצא לחופשה והאשה הצעירה יושבת במקלט כלשהו, רוטטת מפחד שמא יבוא ויתנקם בה על עדותה.
      זאת בדיוק תוצאת המחשבה שהמאסר משקם…

      • נדמה לי ש-"עין תחת עין" היא תביעה שרובצת מתחת ללשון של כלל בני-האדם כתגובה הטבעית ביותר לפגיעה, לכאב ולהשגת גבול נפשעת.
        שיטת ה-"עין תחת עין" היא הדגם הטהור והאורגני ביותר של צדק אנושי מכיוון שביישומו אין מקום לפוליטיקה ולסובייקטיביות והשפעתו יעילה וחד-משמעית. לפיכך תורת גמול ועונש אחרת לא מסוגלת לכונן דגם של צדק שמתעלה על הדגם הזה שכל כך טבעי לנו.
        ובכל זאת, התפתחויות בתרבויות האנושיות שהן לא יותר מרצף נמשך של ניסוי וטעיה, קוראות לריסונה של אותה זעקה טבעית לצדק בנסיון לכונן צדק שהוא סינטזה של עונש וחמלה, של הרצון לנקום ולהיוושע יחד עם הרצון להבין ולהושיע. גישה זו נעוצה עמוק בהכרה שבכדי לעקור את שורש האלימות מקרבינו אסור לנו לנקוט באלימות בהתנהלותינו המוסרית.
        לפיכך אי אפשר בשום פנים לבטל את הגישה ההומניסטית כמתחסדת, הזוייה או לא אפקטיבית.

        השורה התחתונה היא באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות? חברה שתחושת הצדק שלה יעילה עד כדי חייתיות (לינץ' ספונטני חדשות לבקרים ע"י המון נקמני וצודק), או חברה שכוחה המוסרי הוא למעשה בטן רכה שקורצת לחרב הפיפיות?
        אני מודה שאני טרם בחרתי מי מהשתיים מתאימה לי. ישנם פושעים שהייתי מוכן לשחוט במו ידי ובמצפון זך, ישנם כאלה הראויים לעבודת פרך (עיין ערך "החזרת החוב לחברה"), וישנם כאלה שלא הייתי אוסר מלכתחילה.

        אולי הבעיה האמיתית היא חוסר גמישותו של החוק? של הדמוקרטיה בכלל?
        אולי אנחנו צריכים משפט עם חבר מושבעים שידיו אינן כבולות שיפסוק כל מקרה לגופו?
        אולי אז יוכלו ההומניסטים והנוקמים להפגש סביב מדורת השבט ולהוציא את דבר החברה מן הבלוגוספירה אל הפועל.

        לו יהי זכרם של הקורבנות ברוך ומאיר דרך.

      • כלל וכלל לא מוסר כפול.
        בקצב הזה (רצח רוצח, זו גם זילות בחיי אדם) ההגדרות מה זה רצח תהיה אמורפיות..כלומר על מה יתלו כעונש? על גניבת בזוקה או על גניבת מליונים?..
        הרי ניתן יהיה להוכיח שגם על גניבה ששוללת חיי אחרים כמו זו, לא מזמן, בקריסה הכלכלית בארה"ב. אנשים רבים התמוטטו נפשית כלכלית, אולי ירדו עד לחרפת רעב, מי יודע.. האם גם על האיש הזה יהיה עונשו מוות.?(שמת לב ששכחתי את שמו..)
        אני נגד היות אדם מעל אדם אחר באופן ששולל את הזכות המינימלית לחיים.

        תתפלא גיורא אבל בהודו הצליחו לשקם רוצחים בעזרת וויפאסנה.

        חוצמיזה גם נכים עולים לנו כסף.
        גם פגועי מוח..לא רק אסירים..
        גם להם לא ניתן זכויות לחיים?
        מי שלא מוצא חן נחסל.
        השאלה איך נוצרו רוצחים צריכה לעניין יותר. איך למנוע את המצב הנוראי חסר התיקון הזה של רצח.

  3. לגיורא
    אני חושב שהפסקה הבאה מתוך דבריך לא לא מאפשרת דיון, שכן כל מי שדעתו הפוכה לדעתך נכנס לקטגוריה של צדקן ומתחסד: "אני יודע שצדקנים ומתחסדים יתנפלו עלי"
    בברכת בריאות
    גיורא פישר

    • גיורא פישר, אל תאמין לכל משפט של גיורא לשם, לפעמים הוא פרובוקטיבי בחביבות…:)

      • לתמי
        אני סומך על דבריך 🙂

        • …:))
          אבל מה דעתך, בכל זאת? זה מסקרן אותי.

          • כמו רוב האנשים אני מתלבט בכך ומשתף את תלמידי כאשר חומר הלימוד מזמן את זה.
            החוק המקראי מאד מדויק וחסר פשרות בנושא. לגביו גם הריגה בשגגה היא רצח.
            הסיפור הראשון על משפחה בתנ"ך מאתר את עוצמות הרגש המסוכנות הנמצאות בתוך המשפחה. הכתוב המקראי לא ברור בנוגע לסיבה שאלוהים חנן את קין ואוסר על אחרים להורגו (לטובת אלה שלא זוכרים ,נולד לאדם וחוה בן נוסף אחר כך-שת)

            בשנים האחרונות הגעתי לתובנה (שהיא לא יותר טובה מזו של אחרים) שהסיבה שאלוהים (כלומר-הסופר המקראי) לא הרג את קין ואסר לפגוע בו, נועדה כדי שקין יסתובב בעולם וישמש כעדות וכהזהרה למה שמסוגל לעשות המין האנושי.

            אני חושב שאני נגד עונש מוות ,אבל בהחלט בעד מאסר העולם שיהיה מאסר עולם אמיתי כפי שנהוג במדינות אחרות ובלי יציאות מהכלא או אפשרות לקיים חיי אישות והולדת ילדים.

          • וואו, אני מסכימה איתך לגמרי.
            מרתק באמת שאלוהים חנן את קין. והוא הפך גם לסמל לחרטה. סמל לעול כבד של אדם שנושא על כתפיו מעשה אנטיחברתי.

          • לתמי
            לגמרי לא ברור (הכתוב ניתן לפרשנויות הפוכות) אם קין הוא בעל תשובה.
            לגיורא לשם, אם שמת לב בתגובתי ,אני מסכים לחלוטין אם דבריך בקשר ל"שיקום רוצחים" ועוד עניני יגעל עמיר

          • אולי בטעות חשבתי שסמל יכול לשמש לשני הכיוונים.

          • מאסר עולם?
            ומה עם יגאל עמיר?
            זה מאסר עולם כשנותנים לו לזיין אשה על חשבוננו?

          • גיורא, זה שאנחנו מדינה של נמושות, ונתנו לרוצח פרס, פרס התיחדות, משפחה, צאצאים…זה נורא.
            אבל זה לא אומר שנתחיל להיות גם אנחנו, כחברה, רוצחים סדרתיים לרוצחים.

      • לתמי ולגיורא פישר.
        לא, הפעם לא הייתי פרובוקטיבי מתוך חביבות.
        אני אכן מתכוון לכל מלה ומלה.
        אין טעם להרחיב את הדיון בפלילים אחרים, לא בגניבה ולא בשוד מזויין.
        אני מתכוון לכך שרצח הוא רצח.
        יתר על כן, אין לי עניין לשקם רוצחים. אין לי עניין לתת להם שיעורי ויפסנה, אין לי עניין לתת להם פרוסת לחם.
        במדינה כשלנו, שבה החוק כבר אינו מגן על אזרח תמים וישר, אין בררה אלא לתת בידי שופטים את הרשות לשים קץ לחיי רוצח.
        כפי שציינתי במקום אחר, את משפחת הילדה נעם גולדרינג היכרתי. גם הזוועה הזאת רובצת כאן בינינו, והאיש הזה ייצא בעוד שנים אחדות לחופשות ואולי אף לפנסיונים?…

        • ..:))
          טוב!..בלי חביבות…

          אחר כך נממן טיפול פסיכולוגי לשופטים בעלי מצפון הומני.
          גולדרינג צריך לשבת ולסדר את התא בראש שלו כמו את התא בכלאו- כל חיו..זה לא מספיק כעונש?
          הרי המוות שלו יהיה גאולה לגביו, למה לתת לו את העונג?

          • לאדון גולדרינג,
            אם המוות יהיה גאולה לגביו, שיספר לנו לאחר מותו כיצד נגאל!
            המדינה זאת איבדה את שפיותה כבר לפני שנים אחדות.
            מכיוון שאני אזרח חסר אונים כל רצוני הוא שיפטרו אותי ואותנו לעַד מכל רוצח שעלול גם לרצוח אותנו, למשל בעלייה לאוטובוס או בתור לקופת הסופרמרקט.

          • אבל אתה לא מאמין בעולם הבא. איך הוא יספר? מי יתרגם אותו?..
            אבל על כל האי שפיות שלנו אני מסכימה איתך. ושהמשטרה תתחיל להזיז את תחתה במקום להרביץ לאוהדי בית"ר..

          • נו, נו, תמי יקירתי, סיפורו של גולדרינג מן העולם הבא הוא הפרובוקציה החביבה שבה החשדת אותי קודם לכן.
            אבל בכלא, נגיד למאסר עולם, למה לא יתנו לגולדרינג לשאת אשה, ממש כיגאל עמיר?
            מה זאת ההפליה הזאת — יגאל עמיר תימני ומקבל אשה וגולדרינג אשכנזי ויישאר ערירי?!!
            בשנים הקרובות אני צופה, למשל, כינונה של ממשלה ימנית ביותר. האם זו לא תחון את יגאל עמיר? תחון גם תחון!
            הדיון בשאלות התיאורטיות הנושנות – עונש מרתיע או לא מרתיע – נשאר תיאורטי לחלוטין, משום שאין לו תשובה ממשית. כיום אין עונש מוות, ושום דבר לא מרתיע!
            באשר לנוכחות משטרתית אני מבקש להזכיר לי כיצד היא נראית. זה 25 שנה שאני גר בשכונה במרכז העיר ובכל השנים האלה ראיתי פעם אחת שוטר בסביבה.
            במקום שוטרים פוקדים את האיזור שלנו מדי יום פקחי עירייה, שכל תפקידם הוא להציק לבעלי מכוניות ולדפוק רפורטים. (לא שאכפת לי, אין לי מכונית!)
            רפורטים הם אכן דבר חשוב מאוד, אולם הגנה על חיי התושבים בשכונה אולי חשובה יותר?
            לפני כ-7 שנים שדדו אותי בביתי. נו, היתה משטרה?
            באותן השנים נאנסו בחורות אחדות במתחם שנקין. נו, היתה משטרה?
            הסוף, כמובן, הוא מקרה שי דרומי – קח את האקדח ועשה דין לעצמך, כי מידי המדינה לא תקבלהו!

          • http://www.mops.gov.il/BP/NoVioleneCityProject/

            אם תקרא בלינק הזה "עיר ללא אלימות" תראה שמדינת ישראל נותנת פיתרון.(לא שאני לפתע אוהבת את הממשל) כנראה גם לא רע. רק שאין תקציבים לממן את הפרוייקט בכלל ערי ישראל.
            אחוז הפשיעה ירד באותן ערים בעשרים עד חמישים אחוז.

            לגבי ענישה נראה שצריכים להתקיים שלשה דברים: גמול, הרתעה, ושיקום.
            עונש "כרת" לא מאפשר לחברה למלא אחר שני החלקים האחרים שחברה זקוקה להם.
            כי מ"כרת" אין תקומה.
            אין במוות רוצח מאזן אימה מוקדם כי ממילא בני אדם לא תופסים את המוות כממשי. ולרוצח עצמו המוות שלו נותן לו מתנה, הזדמנות לתקן את נפשו הפגומה בו בזמן שעליו לתקן את נפשו בעודו כאן.

            יגאל עמיר, חובש כיפה וכאדם מאמין (דפוק בראש אך דתי) מיהרו לסדר לו אשה מטורפת שילדה לו בן כדי שלא יפול עליו דין "כרת" על פי היהדות.
            תראה איזו מדינה? ואיפה היינו כשזה קרה? למה לא צעקנו?
            אני מאמינה, רוצה לקוות, שלגולדרין כבר לא ניתן הנחות.

            שי דרומי, נושא די רגיש אצלי כי מצד אחד הוא הצליח להשיג הרתעה לכל אותם שודדי בקר (דבר שהמשטרה לא הצליחה לעשות) אך את הירי שלו בגב הנרצח אפשר היה לפרש שהוא ברח וזו לא הייתה הגנה עצמית (למרות חוק דרומי)…ולכן יצא זכאי מחמת הספק…

  4. אני מצטרף לעמדתו של גיורא פישר שפסילת המתנגדים לעונש המוות כצדקנים ומתחסדים אינה הזמנה ראויה לדיון בנושא רציני וכבד .
    למרות זאת אגיב ענינית. נראה לי שהדרישה לעונש מוות ובעיקר בצורה שמובאת על ידי גיורא לשם היא תגובה רגשית פופוליסטית וקמאית שמקורה בפחד וסערת נפש עקב שרשרת הרציחות הלא מוסברות שארעו לאחרונה. רגשית אני מזדהה עם גיורא לשם שכן התגובה האינסטינקטיבית שלי היא דומה. יותר מכך, אם מדובר בפגיעה שאינה בהכרח פגיעה פיזית אלא פגיעה בכבוד ואפילו ברכוש שלי או של אחד מבני משפחתי הקרובה – אני לא רק דורש עונש מוות לפוגע, אלא מוכן בעידנא דריתחה אפילו להוציא אותו לפועל.
    אלא מה, מדינה שמאמצת לעצמה כללי התנהגות ותגובה ייצריים כשל אזרחיה ומחוקקת את חוקיה בהתאם היא מדינה שאיבדה את עשתונותיה.
    לא אכנס לדיון על מטרת המניעה של הענישה והאם עונש מוות קולע למטרה זו ( לדעתי לא) אך אציין שלדעתי מה שעשוי היה למנוע למשל את רצח הגבר בן השישים (בן גילי! מה שמקרב את הענין אלי ומעורר את יצר נקמתי) בחוף תל ברוך היה נוכחות משטרתית מסיבית באזור שהיתה מרתיעה את הרוצחים מלפגוע באותו איש בארוע שלפי הגדרות החוק היה יותר ארוע אלימות שהתגלגל להריגה מאשר רצח בכוונה תחילה (ואיני מנסה להמעיט בחומרת המעשה אלא מכניסו למסגרת ההגדרות החוקיות)
    ובכן בטווח הקצר – נוכחות משטרתית מוגברת וכן יד קשה כלפי אלימות שמקורה בשיכרות וסמים ומעצר חובה עד תום ההליכים ולא איום בעונש מוות, היו אולי יכולים למנוע את הרצח המתועב הזה
    וחשוב יותר כרגע, את הרצח הבא.

  5. אינני צדקנית ומתחסדת, אבל אני לא יכולה לפעול נגד ה"לא תרצח" שאני מאמינה בו בכל ליבי. לא מסוגלת לתת יד לרצח, ולו גם ממסדי ו"מותר" בחוק. ולו היה כאן עונש מוות, הייתי רואה בעצמי רוצחת.
    זוכר את הסרט של קישלובסקי? ממש ככה. נכון, הבחור בסרט רצח באכזריות איומה, אבלך אז רצחו אותו באותה האכזריות.
    כתבתי לך אצלי, שלו רק רצו בארץ, בעולם, יכלו לחלק את עוגת התקציב נכון יותר, גם לתת לזקנים, גם לעניים, גם לנכים, וגם לשיקום נכון בבתי סוהר.
    אלא שכרגיל, הגיהינום זה כאן. ודבר לא ישתנה. העשירים ירשו את הארץ.

    • זה שסידרו לעמיר אישה זה משום שהיו תקדימים בחוק לגבי זה ראה מר שמעיה אנג'ל שרמח לא רק אדם אחד ואף ניהל תחנות לממכר סמים שם הובלו רבים אל מותם.
      בנוסף מר אנג'ל רצח בין כתלי הכלא
      מה שאומר ששקומו לא ממש צלח.
      אך אז התאהב ומיד הותרו לו פגישות ואפילו טיפולי פוריות.
      כמובן שמה שמותר לרוצח סדרתי מותר גם לרוצח ראש הממשלה.
      ואם רוצים לשנות את החוק שישנו.
      גם אני בעד השיקום , כי חלק מהרוצחים הפכו לכאלה כתוצאה מבית, חינוך ושות.
      אם כי לגבי רוצחי ילדים אני יותר רגישה.
      מודה.

      • רמח- רצח.

        • דרוש עונש מוות. אבל מי מאתנו יהא מוכן לבצע אותו? ואיך יחיה אחר כך? היה בראשית עונש מות עד שהוציאו להורג חף מפשע והוא בוטל. הוחזר לטובת אייכמן…
          מדינה חולה. בכבישים אין שוטרי תנועה. כל גנבה -אבודה. בנים קמים על הוריהם והורים על פרי בטנם.
          והשתייה כדת אין אונס.

          • מי שהחוק והצדק חשובים לו, יהיה מוכן להיות תליין.
            במדינת ישראל לא בוצע מעולם עונש מוות, זולת במקרה אייכמן. עם זאת, כולם שוכחים כי בחוק הפלילי קיים עונש מוות למחבלים, אלא שבבתי המשפט נוהגים בטריק משפטי כדי לא להפעיל את העונש הזה.
            רותי, ראי מה קורה לפסוקים. השתייה אינה כדת אלא כפרועים שבבני-אדם ובוודאי שהסיפא "אין אונס" נהפכה כבר מזמן לאנכרוניסטית: או-הו, כמה אנסים יש!
            לשוחרי ה"וויפסנה לרוצחים" ו"שיעורי גמרא לאנסים" אומר, כי מזמן לא ניתן לתקן אנשים בארצנו. כיצד יתקנו את דרכיהם כאשר בעלי השררה נוהגים כגרועים שבגרועים?
            – מערכת החינוך דפוקה: במקום לשקם אותה יתחילו לתת שיעורי סלבריטאים.
            – הממשלה והכנסת הן שבויות של אילי ההון.
            – הצבא חדל להתנהג ביושר.
            – למשטרה אין די תקציבים ושוטרים פוחדים על חייהם מאימת הפושעים (ראה מקרה נהריה).
            – כנופיות של פושעים יורות זו בזו אולם פוגעות בחפים מפשע.
            – ראשי ערים חוששים לנהל כהלכה משום שמאיימים על חייהם.
            – על חופי הרחצה (כולל הכנרת) השתלטו פושעים, החל מגובי דמי כניסה וכלה בנהגי טרקטורונים.
            – נשיא שהיה חייב להיות במעצר עד תום ההליכים בשל חשד לאונס ושיבוש הליכי חקירה עדיין לא הובא לדין!
            – שר חוץ שחשוד בהלבנת הון סיטונית מסתובב על חשבוננו על גבי הגלובוס.
            – על חלק מקבוצות הכדורגל השתלטו ארגוני פשע.
            – ברים ודיסקוטקים שורצים אלכוהול וסמים ואין פוצה פה ומצפצף.
            – בני נוער מסתובבים עם סכינים בכיסים, ולאיש לא איכפת.
            – תלמידים מכים מורים ואין מתערב.
            – המדינה מגרשת מתנחלים בתוכנית "התנתקות" אולם כושלת בהבטחותיה לספק להם דיור ותנאי מחייה.
            – משפחות של חולים מכים רופאים ואחיות ונסה לחפש איש ביטחון בבית-חולים! אבל ליד כל סניף בנק תמצא גם תמצא איש ביטחון, שהרי איש לא מפקח עוד על עמלות הבנקים!
            מה שכתבתי פה הוא חזות קשה. אכן, ללא תיקון יסודי מדינת ישראל תחדל להתקיים בעוד שנים אחדות.

  6. שני טיעוני נגד.

    בארה"ב ענישה מחמירה ובחלק מהמדינות שם – עונש מוות. הפשיעה גבוהה. באירופה המערבית ענישה מקלה ואף מגוחכת – והפשיעה נמוכה יחסית.

    עוד עניין. בית משפט, ככל מערכת אנושית, עלול לטעות (ראה מקרה עמוס ברנס, שהשופט העליון חיים כהן שמצא אותו אשם בדין, שינה את דעתו לאחר מכן ונאבק כדי שיינתן לו משפט חוזר, שבו זוכה). כל עוד האסיר חי, יש פתח תקווה שעיוות הדין יתוקן. כאשר נכנסה לשימוש טכנולוגיית הזיהוי בעזרת DNA, התגלה שעשרות רבות של רוצחים ואנסים מורשעים בארה"ב הם בוודאות כמעט מוחלטת חפים מפשע.

    צדקני? קרא לזה צדקני. איני מתרשם מכינויים כאלה. את העמדה התומכת בעונש מוות אפשר לכנות פרימיטיבית או מתלהמת, וגם זה לא יועיל לדיון.

    • אגב, מה כן? ענישה – ושיקום – למי שעבר עבירות קלות יחסית.

      כיום המשטרה והתביעה כמעט מתעלמות לחלוטין מעבירות קלות יחסית כמו תקיפה או חבלה. זו טעות. עשבים צריך לעקור כשהם קטנים.

      • לדודי,
        אכן, ענישה קיצונית עשויה לעתים לגרום עוול למי שנדון והורשע בטעות משפטית.
        אולם אצלנו, לפי שעה, לפחות, הסובלים הגדולים הם החפים מפשע.
        אני מדבר על הגנבים בקרב הפוליטיקאים שגונבים מקופה ציבורית, על המועלים רמי הדרג הטומנים בכיסם כספי ציבור, על פושעים מאורגנים שפוגעים בחפים מפשע רק משום שנקלעו בטעות לסביבה שבה יורים לפתע, על זאב רוזנשטיין כזה, שבמקום לתת לו לסבול קשות בכלא אמריקני מחזירים אותו ארצה כדי שיישב בכלא רחמני וכו'.
        בסופו של דבר, החפים מפשע באמת ראויים להגנה, ולא הפושעים המועדים.
        אני מודה שהתלהמתי במקצת בדרישתי לעונש מוות. אך בימים שבהם נכתבו הדברים זה נראה כמעט המוצא האחרון לחתגוננות מפני פשעים שבוצעו בסיטונות.

השאר תגובה ל יעל ישראל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם