בננות - בלוגים / / בימת אורח: משה דור בתרגום חדש
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

בימת אורח: משה דור בתרגום חדש

סטיבן דובינס

 

מטומטמים

 

פְּלִשְׁתִּים, הַמְטֻמְטָמִים, הִכַּרְתִּי זוּג—

הֵם מְנַגְּבִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם הַמְסֻרְבָּלוֹת בְּמַרְבַד הַשִּׁירָה הַמַּבְרִיק,

הֵם מוֹסִיפִים אֶת שְׁרִיקָתָם לִצְלִילֵי הָרְבִיעִיָּה.

יֵשׁ וְקוֹרְאִים לָהֶם מְבַקְרִים; הֵם אוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת צָרוֹת.

 

אַךְ הַפְּלִשְׁתִּים הָרִאשׁוֹנִים, טוֹבִים אוֹ רָעִים, מִי חָכָם וְיֵדַע?

וַדַּאי, הָיוּ אוֹיְבֵי הַיְּהוּדִים, אַךְ מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁנֵּחַנּוּ בְּמִּדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת.

הֵם לֹא הָיוּ נִמּוֹלִים, אַךְ אָהֲבוּ אֶת יַלְדֵּיהֶם.  חֲמוֹרִים

וּבְנֵי בָּקָר הָיוּ לָהֶם לִבְהֵמוֹת מַשָּׂא, שֶׁעָבְדוּ כָּל הַיּוֹם

 

עַד שֶׁכָּרְעוּ נָפְלוּ, נוֹתְרוּ לְהֵרָקֵב בְּצַד הַדֶּרֶךְ—

כְּמוֹ לְחִי הַחֲמוֹר שֶׁשִּמְשׁוֹן הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהַכּוֹת

אֶלֶף פְּלִשְׁתִּים שׁוֹק עַל יָרֵךְ, בְּהֵמָה שֶׁעָבְדָה בַּפֶּרֶךְ,

 

שִׁפְלַת רוּחַ וּשְׂכַר עֲמָלָהּ מַהֲלוּמוֹת,

וּכְבָר נִשְׁמְטָה מִכִּיס הַזִּכָּרוֹן כְּשֶׁלָפַת שִׁמְשׁוֹן

אֶת לֶחְיָהּ וְעָשָׂה שַׁמּוֹת בְּאוֹתָם מְטֻמְטָמִים, הַפְּלִשְׁתִּים.

 

 מאנגלית: משה דור

 

בשפת המקור משמש המונח "פלשתי" הן לציון בן העם המסויים והן לתיאור אדם צר-אופק, טפש וחסר תרבות.  סטיבן דובינס, שנולד ב-1941 בניו ג'רזי לאב כהן-דת, נמנה עם טובי המשוררים האמריקאים בני זמננו ושמו הולך לפניו גם על ספרי-הבלשים המצויינים שלו.

 

18 תגובות

  1. שיר חלש מאוד. תמיד בקשב היתה לכם נטיה לאזוטרי

  2. היי גיורא
    מתאים מאוד
    אוף, זה היה כתוב לפני כן, זה היה כתוב על הקיר.
    להתראות טובה

  3. באמת מטומטמים אנו כפלישתים, חבל"ז.
    אבל את הלחי השנייה לא נגיש, לא…
    {(מקווה)}

  4. אין שום קשר בין השיר ל"קשב".
    מה רע בשיר אזוטרי?

  5. גיורא לשם
    התכתבנו בעבר, אך הפעם אני מעדיף בעילום שם. אתה יכול להבין מאין הרגישות. אתה ידוע בנסיונך העשיר, בטעמך הטוב ומעל הכל ביושרה שלך. לכן הופתעתי לראות את תגובתך על ארבעת ה"שירים" בפוסט האחרון של גיורא פישר. יכולת לא להגיב אך אם הגבת היית צריך להיות קונקרטי. מעריצים עוורים הבינו כאילו אתה חושב שארבעת השירים טובים. כנראה מהקונטקסט לא מהטקסט. לדעתי הראשון יש בו מעט. האחרים גם אם תהפוך אותם לפרוזה הם פשטניים ונדושים וכשירים הם….
    אני סבור שחשוב שתבהיר דעתך. כאן או שם

  6. למגיב הרוצה להישאר בעילום שם,
    אין בפוסט האחרון של גיורא פישר תגובה שלי על השירים שהוצבו בפוסט.
    יש שם תגובה לקורא בכינוי "אורי" שמאמין בתום לבו כי רק "דברים טובים" שורדים וכי אין קיום בעתיד לביקורות טועות ומתעות.
    טענתי שהוא לוקה בתום לב מוגזם וכי גנזכי התודעה משמרים הרבה, ובעיקר דבריהם של דמויות בולטות כדן מירון.
    בהקשר זה רצוי גם לראות את מה שנכתב בבלוג שלי על ביקורתו של דן מירון את גיורא פישר ואף יותר מזה.

    • לגיורא לשם
      אתה צודק ואפילו מדייק במה שאתה כותב.
      וגם אני הרי טענתי שזה הקונטקסט ולא הטקסט. ובהקשר זה אתה בצדק כתבת בפוסט אחר שמה שמציק למירון מציק גם לך: "התחושה הכללית שמלווה את הראיון מוכרת לי מעצמי ואני חושב אותה לנכונה באופן עצוב מאוד". ואני הבנתי שכוונתך שצריך לומר ל"טוב" – טוב ול"רע" -רע. לא לברוח מזה. ונראה שבמקרה זה אתה בורח. יתכן שלפישר ניתן היה לתת הנחות בהקשר הזה. אבל למה זה בכל זאת חשוב גם במקרה זה ובמיוחד עתה? כי כל הבקורות והתגובות הטובות בבלוג עשו לו רע.(באשר לתגובות עצמן מודה שאיני מכיר את כולן בעקר לא המוקדמות (אם אתפנה אלך אחורה), אבל הרושם שקבלתי שהן היו בד"כ יותר מעודדות, תומכות ואמפטיות ובצדק, מאשר התייחסות ישירה לכשרון השירה נטו שלו, במנותק מהסיטואציה, אם בוחנים את הבקורות לעומק ובקונטקסט המתאים, ראה למשל מה כתב מנחם בן ומה כתב לאחרונה אמנון נבות). מדוע הבקורות עשו רע? ראה תגובתו למי שמפקפק בטיב שיריו כולם (!!) בפוסט הנוכחי וגם בפוסטים קודמים. הוא לא חושב מה זה עושה למגיבים שוחרי טובתו ("את מביאה לי קריז וכו'"). אנו כולנו רוצים בטובתו ומבקשים שירגע. אך הוא תמיד קופץ ולמשל סבור שאם ישנה את סדר השירים, הכל יבוא על מקומו בשלום והבלים דומים.
      לסיכום: גם אילו שתקת ניתן היה לטעון כנגדך ששתיקה כהודיה. אך אתה (וכך גם אמיר) לא שתקתם. והואיל וכך ניתן להבין (גם אם לא אמרתם – עובדה שמישהיא הבינה כך) שהגבבה לטעמכם.

  7. למגיב שמעל,
    כתבת דברים נאים אולם אתה מבקש ממני לספק מבע שאינני מסוגל לספק כעת.
    קראתי בספר שיריו של גיורא פישר. אך תודעתי אינה פנויה עדיין להבעת דעה עליהם משום שתודעתי עסוקה בעניינים שונים בתכלית, אם כי גם הם בתחום השירה.
    עם זאת, הסיטואציה שנוצרה דווקא מסביב ל"מקרה" של גיורא פישר העציבה אותי עד מאוד, ואסביר מדוע.
    נניח שגיורא פישר הביע את תחושת השכול באופן רע, למרות היותו אדם משכיל ובעל חוש לאמנות. מה פירוש הדבר? שתחושת השכול כבר אינה ניתנת לביטוי בחברה הישראלית?
    שאדם משכיל כגיורא פישר אינו מסוגל להביע את תחושת השכול?
    שאדם כגיורא פישר אינו יודע שהוא אינו משורר ובחר בסוגה הלא נכונה?
    אולי היה מוטב להביע את התחושה במאמר או בסיפור קצר?
    זה, מצד אחד, מקור לעצב, אם אכן אלו פני הדברים.
    ואם הדברים אינם נכונים, הרי דבריו של דן מירון מבטאים טרגדיה באשר להבנתו הלקויה של חוקר ומבקר ספרות מרכזי את אופן ביטויו של השכול בספרות העברית!
    איך שלא תביט על הדברים, מכל היבט שהוא, המציאות מעציבה!
    על כן, בכל עת שנדרשתי להגיב, ניסיתי להבהיר שאינני מתיחס בצורה כלשהי לאיכות שירתו של גיורא פישר, אלא לתחושת העצב שתקפה אותי נוכח האנטינומיה האיומה הזאת.

השאר תגובה ל גיורא לשם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם