ספינת המוות
[א]
כָּעֵת סְתָו וְהַפְּרִי הַנּוֹשֵׁר
וְהַמַּסָּע הָאָרֹךְ אֱלֵי נְשִׁיָּה.
הַתַּפּוּחִים נוֹשְׁרִים כְּטִפּוֹת טַל גְּדוֹלוֹת
לִפְצֹעַ בְּעַצְמָם מוֹצָא מֵעַצְמָם.
וְזוֹ הָעֵת לָלֶכֶת, לְהִפָּרֵד לְשָׁלוֹם
מִן הָאֲנִי הָעַצְמִי, וְלִמְצֹא מוֹצָא
מִן הָאֲנִי הַמָּט.
[ב]
הַבְּנִיתֶם אֶת סְפִינַת הַמָּוֶת שֶׁלָּכֶם, הוֹ הַבְּנִיתֶם?
הוֹ בְּנוּ לְעַצְמְכֶם סְפִינַת מָוֶת, כִּי תִּצְטָרְכוּ לָהּ.
הַכְּפוֹר הַזּוֹעֵף קָרוֹב, כַּאֲשֶׁר יִשְּׁרוּ הַתַּפּוּחִים
צְפוּפִים, כִּמְעַט בְּרַעַם, עַל הָאֲדָמָה הַצְּפוּדָה.
וּמָוֶת בָּאֲוִיר כְּרֵיחוֹ שֶׁל אֵפֶר!
אֲהָהּ! אֵינְךָ מְסֻגָּל לְהָרִיחוֹ?
וּבַגּוּף הַפָּצוּעַ, הַנְּשָׁמָה הַנִּפְחֶדֶת
מוֹצֵאת אֶת עַצְמָהּ מִצְטַמֶּקֶת, נִרְתַּעַת מִן הַקֹּר
הַנּוֹשֵׁב עָלֶיהָ מִבַּעַד לַנְּקָבִים.
[ג]
הַמְסֻגָּל אָדָם לְהַתְקִין לְעַצְמוֹ מְנֻחַת עוֹלָמִים
בְּמַרְצֵעַ חָשׂוּף?
בְּפִגְיוֹנוֹת, מַרְצֵעִים, קְלִיעִים, אָדָם מְסֻגָּל
לִפְצֹעַ אוֹ לְהַבְקִיעַ לְעַצְמוֹ מוֹצָא מֵחַיָּיו;
אוּלָם הֲזוֹ מְנוּחַת עוֹלָמִים, הוֹ אִמְרוּ לִי, זוֹ מְנוּחַת עוֹלָמִים?
בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! כִּי אֵיךְ יוּכַל רֶצַח, אֲפִלּוּ רֶצַח-לָדַעַת,
לְהַתְקִין אֵי-פַּעַם מְנֻחַת עוֹלָמִים?
[ד]
הוֹ, בּוֹאוּ נְדַבֵּר עַל הַמְּנֻחָה הַיְדוּעָה לָנוּ,
שֶׁאוֹתָהּ נוּכַל לָדַעַת, הַמְּנֻחָה הָעֲמֻקָּה וְהָאֲהוּבָה
שֶׁל לֵב חָזָק בְּשַׁלְוָתוֹ!
כֵּיצַד נוּכַל אוֹתָהּ, אֶת מְנֻחַת הָעוֹלָמִים שֶׁלָּנוּ, לְהַתְקִין?
[ה]
בְּנוּ אֵפוֹא אֶת סְפִינַת הַמָּוֶת, כִּי עֲלֵיכֶם לָצֵאת
לָאָרֹךְ בַּמַּסָּעוֹת, אֱלֵי נְשִׁיָּה.
וּמוּתוּ בַּמָּוֶת, הַמָּוֶת הַמַּכְאִיב וְהַמְמֻשָּׁךְ
הַחוֹצֵץ בֵּין הָאֲנִי הַיָּשָׁן לֶחָדָשׁ.
זֶה מִכְּבָר גּוּפֵינוּ מוּבָסִים, פְּצוּעִים, פְּצוּעִים אֲנוּשׁוֹת,
זֶה מִכְּבָר דּוֹלְפוֹת נִשְׁמוֹתֵינוּ מִבַּעַד לְפִתְחוֹ
שֶׁל הַפֶּצַע הָאַכְזָר.
הָאוֹקְיָנוֹס הָאֵינְסוֹפִי וְהָאָפֵל שֶׁל הַסּוֹף
נוֹהֵר זֶה מִכְּבָר פְּנִימָה מִבַּעַד לְפִרְצוֹת פְּצָעֵינוּ,
זֶה מִכְּבָר מְצִיפֵנוּ הַמַּבּוּל.
הוֹ בְּנוּ לָכֶם אֶת סְפִינַת מָוֶת שֶׁלָּכֶם, אֶת תֵּבָתְכֶם הַקְּטַנָּה
וְצַיְּדוּהָ בְּמָזוֹן, בִּרְקִיקִים, בְּיַיִן
בִּשְׁבִיל הַמָּעוֹף הָאָפֵל אֱלֵי הַנְּשִׁיָּה.
[ו]
הַגּוּף מֵת לְשִׁעוּרִין, וְנִשְׁמֶטֶת אֲחִיזָתָהּ
שֶׁל הַנְּשָׁמָה הָרְהוּיָה, בִּגְאוֹת הַמַּבּוּל הָאָפֵל.
אֲנַחְנוּ מֵתִים, מֵתִים, כֻּלָּנוּ מֵתִים
וּמְאוּם לֹא יִסְכֹּר אֶת מַבּוּלהַמָּוֶת הַגּוֹאֶה בְּקִרְבֵּנוּ
וְיָצִיף בְּקָרוֹב אֶת הָעוֹלָם, אֶת הָעוֹלָם הַחִיצוֹן.
אֲנַחְנוּ מֵתִים, מֵתִים, גּוּפוֹתֵינוּ מֵתִים לְשִׁעוּרִין,
וְכֹחֵנוּ אוֹזֵל,
וְנִשְׁמָתֵנוּ רוֹטֶטֶת עֲרֻמָּה בַּגֶּשֶׁם הָאָפֵל עַל הַמַּבּוּל,
בְּרַטְּטָהּ בְּאַחֲרוֹנֵי הָעֲנָפִים שֶׁל עֵץ חַיֵּינוּ.
[ז]
אֲנַחְנוּ מֵתִים, מֵתִים, וְכָל שֶׁאֲנַחְנוּ מְסֻגָּלִים
כָּעֵת לִרְצוֹת הוּא לָמוּת, וְלִבְנוֹת אֶת סְפִינַת
הַמָּוֶת כְּדֵי לְהָשִׁיט אֶת הַנְּשָׁמָה בַּמַּסָּע הָאָרֹךְ מִכֹּל.
סְפִינָה קְטַנָּה, עִם מְשׁוֹטִים וְצֵידָה
וּפְנָכוֹת קְטַנּוֹת, וְכָל הֶחָגוֹר
מוּכָן ומְזֻמָּן לַנְּשָׁמָה הַמִּסְתַּלֶּקֶת.
הַשִּׁיקוּ כָּעֵת אֶת הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה, בְּמוֹת הַגּוּף כָּעֵת
וּבְהִסְתַּלֵּק הַחַיִּים, הוֹרִידוּהָ לַיָּם, אֶת הַנְּשָׁמָה הַשַּׁבְרִירִית
בִּסְפִינַת הַעֹז הַשַּׁבְרִירִית, תֵּבַת הָאֱמוּנָה
עִם צֵידַת מְזוֹנָהּ וּפִנְכוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת
וַחֲלִיפוֹת הַבְּגָדִים,
עַל שִׁמְמַת הַמַּבּוּל הַשְּׁחֹרָה
עַל אַפְסֵי יָם הַקֵּץ
עַל יָם הַמָּוֶת, שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מַפְלִיגִים
אֲפֵלוֹת, כִּי נַוֵּט לֹא נוּכַל, וְנָמֵל לָנוּ אָיִן.
אֵין נָמֵל, אֵין לְאָן לָלֶכֶת
זוּלַת הַשְּׁחֹר הַמַּעֲמִיק וּמַחֲשִׁיךְ וְהוֹלֵךְ
וְשָׁחֹר עַל הַמַּבּוּל הַמַּחֲרִישׁ, הַלֹּא-מְבַעְבֵּעַ
חשֶׁךְ פָּתוּךְ בְּחשֶׁךְ, מַעְלָה וּמַטָּה
וּמֵעֲבָרִים חשֶׁךְ גָּמוּר, עַד כִּי אֵין עוֹד כִּוּוּן.
וְשָׁם הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה; אַף כִּי אֵינֶנָּה.
הִיא אֵינָהּ נִרְאֵית, כִּי אֵין בְּמַה לִּרְאוֹתָהּ.
הָיְתָה כְּלֹא הָיְתָה! אֵינֶנָּה! וְלַמְרוֹת זֹאת
הִיא נִמְצֵאת אֵישָׁם.
בְּשׁוּמָקוֹם!
[ח]
וְהַכָּל חָלַף עָבַר, הַגּוּף שָׁקַע
כָּלִיל, שָׁקַע, כְּלֹא הָיָה.
הַחשֶׁךְ הָעֶלְיוֹן כָּבֵד עַל הַחשֶׁךְ הַתַּחְתּוֹן,
בֵּינוֹתָם הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה
הִסְתַּלְּקָה לָהּ,
וְאֵינֶנָּה עוֹד.
זֶה הַקֵּץ, זוֹ הַנְּשִׁיָּה.
[ט]
וְלַמְרוֹת זֹאת, מִן הַנֶּצַח, קוּר
מַבְדִּיל אֶת עַצְמוֹ עַל הַשְּׁחֹר,
קוּר אָפְקִי
עָשֵׁן מְעַט בְּחִוָּרוֹן עַל-פְּנֵי הַחשֶׁךְ.
זֶה תַּעְתּוּעַ? אוֹ שֶׁמָּא הַחִוָּרוֹן עָשֵׁן
קְצָת יוֹתֵר גָּבֹהַּ?
הָהּ חַכּוּ, חַכּוּ, כִּי הִנֵּה הַשַּׁחַר,
הַשַּׁחַר הָאַכְזָר שֶׁל שִׁיבָה אֶל הַחַיִּים
מִן הַנְּשִׁיָּה.
חַכּוּ, חַכּוּ, הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה
נִסְחֶפֶת, מִתַּחַת לָאָפֹר הָעֲפָרִי הַקַּטְלָנִי
שֶׁלְּשַׁחַר-מַבּוּל.
חַכּוּ! חַכּוּ! בְּכָל זֹאת, סֹמֶק צָהֹב
וּמוּזָר, הוֹ נְשָׁמָה קְדוֹרָנִית צוֹנֶנֶת, סֹמֶק וֶרֶד.
סֹמֶק וֶרֶד, וְכָל הָעִנְיָן מַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
[י]
הַמַּבּוּל שׁוֹכֵךְ, וְהַגּוּף, כְּקוֹנְכִית יָם שְׁחוּקָה
מְבַצְבֵּץ מוּזָר וְיָפֶה.
וְהַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה דּוֹאָה הַבַּיְתָה, מְהַסֶּסֶת וְתוֹעָה
עַל הַמַּבּוּל הַוָּרֹד,
וְהַנְּשָׁמָה הָרָפָה יוֹרֶדֶת, שָׁבָה אֶל בֵּיתָהּ
לְמַלֵּא אֶת הַלֵּב בְּשַׁלְוָה.
מְטַלְטֶלֶת אֶת הַלֵּב שֶׁהִִתְחַדֵּשׁ בְּשַׁלְוָה
אֲפִלּוּ מִן הַנְּשִׁיָּה.
הוֹ בְּנוּ לָכֶם אֶת סְפִינַת הַמָּוֶת, הוֹ בְּנוּ!
כִּי תִּצְטָרְכוּ לָהּ.
כִּי מַסַּע הַנְּשִׁיָּה מַמְתִּין לָכֶם.
מתוך מבחר שירי ד"ה לורנס בתרגומי מאנגלית, ורד כל העולם, שראה אור בהוצאת קשב לשירה, 2001.
ד"ה לורנס בשנת 1906, בגיל 21
גיורא,
תרגום חזק,
אבל השיר קשה:
"וְכֹחֵנוּ אוֹזֵל,/"וְנִשְׁמָתֵנוּ רוֹטֶטֶת עֵירֹמָה בַּגֶּשֶׁם הָאָפֵל".
פעם ( בברייטון) קראתי הרבה לורנס, כבר לא זוכר, נהניתי – אבל מצדו האפל דוקא אני מגלהו דרך שיר זה: כולל מות ואינרציה (חוסר כוח מניע).
אני מעדיף את שמחת החיים, התגברות מהפחד מפני עבירות על כללי החברה, חיפוש האני למרות מכשולים שהמצב נותן וכו' – של ליידי צ'טרלי.
גם לורנס אהב את החיים.
הצרה היתה שהשחפת המיתה אותו בגיל 45.
מעניין. לפני כשנה כתבתי את הקצרצר הזה:
הפלגה
מִיּוֹם לְיוֹם
אֲנִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר
מַפְלִיג בְּשֵׁנָה.
מְלַמֵּד אֶת גּוּפִי
לָשׁוּט לְעֶבֶר
אַחֲרוֹן הַיָּמִים.
מרגע שלבשנו גוף, הספינה יוצאת לדרך. היא, אנחנו והאנטרופיה. הטיבטים מכינים עצמם למוות בטקסים מיוחדים ולי נדמה שיותר חשוב ללמוד להשיט ספינה לחיים..:)
והמתפלפלים ידעו להגיד שללמוד כל דקה למות, זה החיים… דיי מדכא הנושא..
כשלורנס חיבר את השיר, כבר היה חולה?
על כל פנים אז התייחסו בכבוד לחיים ולשירה.
רותי,
הו, כן, הוא כבר היה חולה שנים אחדות.
אכן, שכחתי את הפרטים, אולם אברר אותם.
יתכן שחלה בנעוריו, ובעבודתו במכרות. אביו היה מנהל עבודה במכרות.
מכל מקום, תרופה של ממש לא היתה בשנים ההן.
שתי הערכות מקובלת בקביעת תאריך תחילת שחפתו של לורנס.
יש סבורים שלקה בה לאחר התקף קשה של דלקת ראות ב-1901, כלומר בגיל 16. יש שטוענים כי לקה במחלה בהתקף שני של דלקת ראות, שפגע בו ב-1911.
מטבע הדברים, אין ראיות רפואיות חותכות שתאפשרנה קביעה חד-משמעית.
זהו אולי היפה בשירים שפרסמת מהספר.
וצ"ל: וּפִנְכוֹתֶיהָ
לאמניר,
תודה על קריאתך.
באשר לשאלת הניקוד, האמת היא שאינני בטוח. גירסתך ב"חיריק ובשווא" טובה למלה נסמכת, בעוד שהניקוד שבו נקטתי אני הוא במלה שאינה נסמכת.
אצטרך לבדוק אצל מומחים גדולים ממני.
אופס,
לאמיר, כמובן, ולא לאמניר.
גיורא, פִנְכוֹתֶיהָ כמו כִּבשותיה, מַלכותיה וכו'. התרחקות ההטעמה מקצרת את הקמץ כמו בנסמך.
ואם זה לא נדנוד, ואתה מעדיף לתקן את ניקודך הרהוט בדרך כלל, אז כדאי גם את "מְנֻחַת הָעוֹלָמִים" (שבצדו מופיעה אצלך גם הצורה הנכונה) ואת "עֵירֹמָה"
לאמיר,
תודה על הערותיך. בדקתי, ואתה צודק בעניין "פנכותיה", וכבר תיקנתי בהתאם. באותה הזדמנות גם ראיתי, למשל, ששתי מלים "נדבקו" זו לזו בקלידה, והפרדתי ביניהן.
גם השאר ייבדק, ויתוקן בהתאם.
ובראש וראשונה, אם כי בסוף, אין זה "נדנוד"! אילו הערות שאפשר ללמוד מהן דבר-מה, והן חשובות מאין כמותן.
לאמיר,
ניקוד המלה "מנוחה" בספר בראשית מאפשר את הבחירה ב"מנחה" בקובוץ ולא בשורוק.
בשל הנושא המורבידי, בחרתי בניקוד הנדיר.