בננות - בלוגים / / 7. מאהבה של ליידי צ'אטרלי יוצא למסע האחרון
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

7. מאהבה של ליידי צ'אטרלי יוצא למסע האחרון

 

 

 

ספינת המוות

 

[א]

כָּעֵת סְתָו וְהַפְּרִי הַנּוֹשֵׁר

וְהַמַּסָּע הָאָרֹךְ אֱלֵי נְשִׁיָּה.

 

הַתַּפּוּחִים נוֹשְׁרִים כְּטִפּוֹת טַל גְּדוֹלוֹת

לִפְצֹעַ בְּעַצְמָם מוֹצָא מֵעַצְמָם.

 

וְזוֹ הָעֵת לָלֶכֶת, לְהִפָּרֵד לְשָׁלוֹם

מִן הָאֲנִי הָעַצְמִי, וְלִמְצֹא מוֹצָא

מִן הָאֲנִי הַמָּט.

 

[ב]

הַבְּנִיתֶם אֶת סְפִינַת הַמָּוֶת שֶׁלָּכֶם, הוֹ הַבְּנִיתֶם?

הוֹ בְּנוּ לְעַצְמְכֶם סְפִינַת מָוֶת, כִּי תִּצְטָרְכוּ לָהּ.

 

הַכְּפוֹר הַזּוֹעֵף קָרוֹב, כַּאֲשֶׁר יִשְּׁרוּ הַתַּפּוּחִים

צְפוּפִים, כִּמְעַט בְּרַעַם, עַל הָאֲדָמָה הַצְּפוּדָה.

 

וּמָוֶת בָּאֲוִיר כְּרֵיחוֹ שֶׁל אֵפֶר!

אֲהָהּ! אֵינְךָ מְסֻגָּל לְהָרִיחוֹ?

 

וּבַגּוּף הַפָּצוּעַ, הַנְּשָׁמָה הַנִּפְחֶדֶת

מוֹצֵאת אֶת עַצְמָהּ מִצְטַמֶּקֶת, נִרְתַּעַת מִן הַקֹּר

הַנּוֹשֵׁב עָלֶיהָ מִבַּעַד לַנְּקָבִים.

 

[ג]

הַמְסֻגָּל אָדָם לְהַתְקִין לְעַצְמוֹ מְנֻחַת  עוֹלָמִים

בְּמַרְצֵעַ חָשׂוּף?

 

בְּפִגְיוֹנוֹת, מַרְצֵעִים, קְלִיעִים, אָדָם מְסֻגָּל

לִפְצֹעַ אוֹ לְהַבְקִיעַ לְעַצְמוֹ מוֹצָא מֵחַיָּיו;

אוּלָם הֲזוֹ מְנוּחַת עוֹלָמִים, הוֹ אִמְרוּ לִי, זוֹ מְנוּחַת עוֹלָמִים?

בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! כִּי אֵיךְ יוּכַל רֶצַח, אֲפִלּוּ רֶצַח-לָדַעַת,

לְהַתְקִין אֵי-פַּעַם מְנֻחַת עוֹלָמִים?

 [ד]

הוֹ, בּוֹאוּ נְדַבֵּר עַל הַמְּנֻחָה הַיְדוּעָה לָנוּ,

שֶׁאוֹתָהּ נוּכַל לָדַעַת, הַמְּנֻחָה הָעֲמֻקָּה וְהָאֲהוּבָה

שֶׁל לֵב חָזָק בְּשַׁלְוָתוֹ!

 

כֵּיצַד נוּכַל אוֹתָהּ, אֶת מְנֻחַת הָעוֹלָמִים שֶׁלָּנוּ, לְהַתְקִין?

 

[ה]

בְּנוּ אֵפוֹא אֶת סְפִינַת הַמָּוֶת, כִּי עֲלֵיכֶם לָצֵאת

לָאָרֹךְ בַּמַּסָּעוֹת, אֱלֵי נְשִׁיָּה.

 

וּמוּתוּ בַּמָּוֶת, הַמָּוֶת הַמַּכְאִיב וְהַמְמֻשָּׁךְ

הַחוֹצֵץ בֵּין הָאֲנִי הַיָּשָׁן לֶחָדָשׁ.

 

זֶה מִכְּבָר גּוּפֵינוּ מוּבָסִים, פְּצוּעִים, פְּצוּעִים אֲנוּשׁוֹת,

זֶה מִכְּבָר דּוֹלְפוֹת נִשְׁמוֹתֵינוּ מִבַּעַד לְפִתְחוֹ

שֶׁל הַפֶּצַע הָאַכְזָר.

 

הָאוֹקְיָנוֹס הָאֵינְסוֹפִי וְהָאָפֵל שֶׁל הַסּוֹף

נוֹהֵר זֶה מִכְּבָר פְּנִימָה מִבַּעַד לְפִרְצוֹת פְּצָעֵינוּ,

זֶה מִכְּבָר מְצִיפֵנוּ הַמַּבּוּל.

 

הוֹ בְּנוּ לָכֶם אֶת סְפִינַת מָוֶת שֶׁלָּכֶם, אֶת תֵּבָתְכֶם הַקְּטַנָּה

וְצַיְּדוּהָ בְּמָזוֹן, בִּרְקִיקִים, בְּיַיִן

בִּשְׁבִיל הַמָּעוֹף הָאָפֵל אֱלֵי הַנְּשִׁיָּה.

 

[ו]

הַגּוּף מֵת לְשִׁעוּרִין, וְנִשְׁמֶטֶת אֲחִיזָתָהּ

שֶׁל הַנְּשָׁמָה הָרְהוּיָה, בִּגְאוֹת הַמַּבּוּל הָאָפֵל.

 

אֲנַחְנוּ מֵתִים, מֵתִים, כֻּלָּנוּ מֵתִים

וּמְאוּם לֹא יִסְכֹּר אֶת מַבּוּלהַמָּוֶת הַגּוֹאֶה בְּקִרְבֵּנוּ

וְיָצִיף בְּקָרוֹב אֶת הָעוֹלָם, אֶת הָעוֹלָם הַחִיצוֹן.

 

אֲנַחְנוּ מֵתִים, מֵתִים, גּוּפוֹתֵינוּ מֵתִים לְשִׁעוּרִין,

וְכֹחֵנוּ אוֹזֵל,

וְנִשְׁמָתֵנוּ רוֹטֶטֶת עֲרֻמָּה בַּגֶּשֶׁם הָאָפֵל עַל הַמַּבּוּל,

בְּרַטְּטָהּ בְּאַחֲרוֹנֵי הָעֲנָפִים שֶׁל עֵץ חַיֵּינוּ.

 

[ז]

אֲנַחְנוּ מֵתִים, מֵתִים, וְכָל שֶׁאֲנַחְנוּ מְסֻגָּלִים

כָּעֵת לִרְצוֹת הוּא לָמוּת, וְלִבְנוֹת אֶת סְפִינַת

הַמָּוֶת כְּדֵי לְהָשִׁיט אֶת הַנְּשָׁמָה בַּמַּסָּע הָאָרֹךְ מִכֹּל.

 

סְפִינָה קְטַנָּה, עִם מְשׁוֹטִים וְצֵידָה

וּפְנָכוֹת קְטַנּוֹת, וְכָל הֶחָגוֹר

מוּכָן ומְזֻמָּן לַנְּשָׁמָה הַמִּסְתַּלֶּקֶת.

 

הַשִּׁיקוּ כָּעֵת אֶת הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה, בְּמוֹת הַגּוּף כָּעֵת

וּבְהִסְתַּלֵּק הַחַיִּים, הוֹרִידוּהָ לַיָּם, אֶת הַנְּשָׁמָה הַשַּׁבְרִירִית

בִּסְפִינַת הַעֹז הַשַּׁבְרִירִית, תֵּבַת הָאֱמוּנָה

עִם צֵידַת מְזוֹנָהּ וּפִנְכוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת

וַחֲלִיפוֹת הַבְּגָדִים,

עַל שִׁמְמַת הַמַּבּוּל הַשְּׁחֹרָה

עַל אַפְסֵי יָם הַקֵּץ

עַל יָם הַמָּוֶת, שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מַפְלִיגִים

אֲפֵלוֹת, כִּי נַוֵּט לֹא נוּכַל, וְנָמֵל לָנוּ אָיִן.

 

אֵין נָמֵל, אֵין לְאָן לָלֶכֶת

זוּלַת הַשְּׁחֹר הַמַּעֲמִיק וּמַחֲשִׁיךְ וְהוֹלֵךְ

וְשָׁחֹר עַל הַמַּבּוּל הַמַּחֲרִישׁ, הַלֹּא-מְבַעְבֵּעַ

חשֶׁךְ פָּתוּךְ בְּחשֶׁךְ, מַעְלָה וּמַטָּה

וּמֵעֲבָרִים חשֶׁךְ גָּמוּר, עַד כִּי אֵין עוֹד כִּוּוּן.

וְשָׁם הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה; אַף כִּי אֵינֶנָּה.

הִיא אֵינָהּ נִרְאֵית, כִּי אֵין בְּמַה לִּרְאוֹתָהּ.

הָיְתָה כְּלֹא הָיְתָה! אֵינֶנָּה! וְלַמְרוֹת זֹאת

הִיא נִמְצֵאת אֵישָׁם.

בְּשׁוּמָקוֹם!

 

[ח]

וְהַכָּל חָלַף עָבַר, הַגּוּף שָׁקַע

כָּלִיל, שָׁקַע, כְּלֹא הָיָה.

הַחשֶׁךְ הָעֶלְיוֹן כָּבֵד עַל הַחשֶׁךְ הַתַּחְתּוֹן,

בֵּינוֹתָם הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה

הִסְתַּלְּקָה לָהּ,

וְאֵינֶנָּה עוֹד.

 

זֶה הַקֵּץ, זוֹ הַנְּשִׁיָּה.

 

[ט]

וְלַמְרוֹת זֹאת, מִן הַנֶּצַח, קוּר

מַבְדִּיל אֶת עַצְמוֹ עַל הַשְּׁחֹר,

קוּר אָפְקִי

עָשֵׁן מְעַט בְּחִוָּרוֹן עַל-פְּנֵי הַחשֶׁךְ.

 

זֶה תַּעְתּוּעַ? אוֹ שֶׁמָּא הַחִוָּרוֹן עָשֵׁן

קְצָת יוֹתֵר גָּבֹהַּ?

הָהּ חַכּוּ, חַכּוּ, כִּי הִנֵּה הַשַּׁחַר,

הַשַּׁחַר הָאַכְזָר שֶׁל שִׁיבָה אֶל הַחַיִּים

מִן הַנְּשִׁיָּה.

 

חַכּוּ, חַכּוּ, הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה

נִסְחֶפֶת, מִתַּחַת לָאָפֹר הָעֲפָרִי הַקַּטְלָנִי

שֶׁלְּשַׁחַר-מַבּוּל.

 

חַכּוּ! חַכּוּ! בְּכָל זֹאת, סֹמֶק צָהֹב

וּמוּזָר, הוֹ נְשָׁמָה קְדוֹרָנִית צוֹנֶנֶת, סֹמֶק וֶרֶד.

 

סֹמֶק וֶרֶד, וְכָל הָעִנְיָן מַתְחִיל מֵחָדָשׁ.

 

[י]

הַמַּבּוּל שׁוֹכֵךְ, וְהַגּוּף, כְּקוֹנְכִית יָם שְׁחוּקָה

מְבַצְבֵּץ מוּזָר וְיָפֶה.

וְהַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה דּוֹאָה הַבַּיְתָה, מְהַסֶּסֶת וְתוֹעָה

עַל הַמַּבּוּל הַוָּרֹד,

וְהַנְּשָׁמָה הָרָפָה יוֹרֶדֶת, שָׁבָה אֶל בֵּיתָהּ

לְמַלֵּא אֶת הַלֵּב בְּשַׁלְוָה.

 

מְטַלְטֶלֶת אֶת הַלֵּב שֶׁהִִתְחַדֵּשׁ בְּשַׁלְוָה

אֲפִלּוּ מִן הַנְּשִׁיָּה.

 

הוֹ בְּנוּ לָכֶם אֶת סְפִינַת הַמָּוֶת, הוֹ בְּנוּ!

כִּי תִּצְטָרְכוּ לָהּ.

כִּי מַסַּע הַנְּשִׁיָּה מַמְתִּין לָכֶם.

 

 

מתוך מבחר שירי ד"ה לורנס בתרגומי מאנגלית, ורד כל העולם, שראה אור בהוצאת קשב לשירה, 2001.

 

ד"ה לורנס בשנת 1906, בגיל 21

 

 

 

28 תגובות

  1. גיורא,
    תרגום חזק,
    אבל השיר קשה:
    "וְכֹחֵנוּ אוֹזֵל,/"וְנִשְׁמָתֵנוּ רוֹטֶטֶת עֵירֹמָה בַּגֶּשֶׁם הָאָפֵל".

    פעם ( בברייטון) קראתי הרבה לורנס, כבר לא זוכר, נהניתי – אבל מצדו האפל דוקא אני מגלהו דרך שיר זה: כולל מות ואינרציה (חוסר כוח מניע).
    אני מעדיף את שמחת החיים, התגברות מהפחד מפני עבירות על כללי החברה, חיפוש האני למרות מכשולים שהמצב נותן וכו' – של ליידי צ'טרלי.

  2. מעניין. לפני כשנה כתבתי את הקצרצר הזה:

    הפלגה

    מִיּוֹם לְיוֹם
    אֲנִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר
    מַפְלִיג בְּשֵׁנָה.
    מְלַמֵּד אֶת גּוּפִי
    לָשׁוּט לְעֶבֶר
    אַחֲרוֹן הַיָּמִים.

  3. מרגע שלבשנו גוף, הספינה יוצאת לדרך. היא, אנחנו והאנטרופיה. הטיבטים מכינים עצמם למוות בטקסים מיוחדים ולי נדמה שיותר חשוב ללמוד להשיט ספינה לחיים..:)
    והמתפלפלים ידעו להגיד שללמוד כל דקה למות, זה החיים… דיי מדכא הנושא..

  4. רות בלומרט

    כשלורנס חיבר את השיר, כבר היה חולה?
    על כל פנים אז התייחסו בכבוד לחיים ולשירה.

    • גיורא לשם

      רותי,
      הו, כן, הוא כבר היה חולה שנים אחדות.
      אכן, שכחתי את הפרטים, אולם אברר אותם.
      יתכן שחלה בנעוריו, ובעבודתו במכרות. אביו היה מנהל עבודה במכרות.
      מכל מקום, תרופה של ממש לא היתה בשנים ההן.

      • גיורא לשם

        שתי הערכות מקובלת בקביעת תאריך תחילת שחפתו של לורנס.
        יש סבורים שלקה בה לאחר התקף קשה של דלקת ראות ב-1901, כלומר בגיל 16. יש שטוענים כי לקה במחלה בהתקף שני של דלקת ראות, שפגע בו ב-1911.
        מטבע הדברים, אין ראיות רפואיות חותכות שתאפשרנה קביעה חד-משמעית.

  5. זהו אולי היפה בשירים שפרסמת מהספר.

    וצ"ל: וּפִנְכוֹתֶיהָ

    • גיורא לשם

      לאמניר,
      תודה על קריאתך.
      באשר לשאלת הניקוד, האמת היא שאינני בטוח. גירסתך ב"חיריק ובשווא" טובה למלה נסמכת, בעוד שהניקוד שבו נקטתי אני הוא במלה שאינה נסמכת.
      אצטרך לבדוק אצל מומחים גדולים ממני.

      • גיורא לשם

        אופס,
        לאמיר, כמובן, ולא לאמניר.

      • גיורא, פִנְכוֹתֶיהָ כמו כִּבשותיה, מַלכותיה וכו'. התרחקות ההטעמה מקצרת את הקמץ כמו בנסמך.

        • ואם זה לא נדנוד, ואתה מעדיף לתקן את ניקודך הרהוט בדרך כלל, אז כדאי גם את "מְנֻחַת הָעוֹלָמִים" (שבצדו מופיעה אצלך גם הצורה הנכונה) ואת "עֵירֹמָה"

          • גיורא לשם

            לאמיר,
            תודה על הערותיך. בדקתי, ואתה צודק בעניין "פנכותיה", וכבר תיקנתי בהתאם. באותה הזדמנות גם ראיתי, למשל, ששתי מלים "נדבקו" זו לזו בקלידה, והפרדתי ביניהן.
            גם השאר ייבדק, ויתוקן בהתאם.
            ובראש וראשונה, אם כי בסוף, אין זה "נדנוד"! אילו הערות שאפשר ללמוד מהן דבר-מה, והן חשובות מאין כמותן.

          • גיורא לשם

            לאמיר,
            ניקוד המלה "מנוחה" בספר בראשית מאפשר את הבחירה ב"מנחה" בקובוץ ולא בשורוק.
            בשל הנושא המורבידי, בחרתי בניקוד הנדיר.

השאר תגובה ל מ. גנן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם