בננות - בלוגים / / זר דפנה למשוררת קארול אן דאפי
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

זר דפנה למשוררת קארול אן דאפי

 

 

 מתנת אהבה

 
 
לֹא שׁוֹשַׁנַּת אֹדֶם אוֹ לֵב קְטִיפָה.
 
אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ בָּצָל.
זֶה יָרֵחַ הֶעָטוּף בִּנְיָר חוּם.
הוּא מַבְטִיחַ אוֹר
כְּעִרְטוּלָהּ הַזָּהִיר שֶׁל אַהֲבָה.
 
כָּאן.
הוּא יְסַמֵּא אוֹתָךְ בִּדְמָעוֹת
כְּאוֹהֵב.
הוּא יַהֲפֹךְ אֶת בָּבוּאָתֵךְ
לְתַצְלוּם רוֹטֵט שֶׁל תּוּגָה.
 
אֲנִי מְנַסָּה לִהְיוֹת כֵּנָה.
 
לֹא כַּרְטִיס נֶחְמָד אוֹ אֶשְׁגַּר-נְשִׁיקָה.
 
אִנִי נוֹתֶנֶת לָךְ בָּצָל.
נְשִׁיקָתוֹ הַפִּרְאִית תִּשָּאִר עַל שְׂפָתַיִךְ,
שְׁתַלְטָנִית וְנֶאֱמָנָה
כָּמוֹנוּ,
כָּל עֵת הֱיוֹתֵנוּ כָּאֵלֶּה.
 
קְחִיהוּ.
לוּלְאוֹת הַפְּלָטִינָה שֶׁלּוֹ מִצְטַמְּקוֹת לְטַבַּעַת-כְּלוּלוֹת,
אִם תִּרְצִי.
 
קַטְלָנִי.
נִחוֹחוֹ יִדְבַּק בְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ,
יִדְבַּק בְּסַכִּינֵךְ.
 
 
כשרון
 
זוֹ הַמִּלָּה חֶבֶלְמָתוּחַ. עַכְשָׁו הַעֲלו בְּדִמְיוֹנְכֶם
אָדָם, הַמִּתְקַדֵּם לְאָרְכּוֹ עָקֵב בְּצַד אֲגֻדָּל בֶּחָלָל
שֶׁבֵּין מַחֲשָׁבוֹתֵינוּ. הוּא עוֹצֵר אֶת נְשִׁימָתֵנוּ.
 
אֵין רֶשֶׁת מִלִּים.
 
רְצוֹנְכֶם שֶׁיִּפֹּל, לֹא כֵן?
קָלַעְתִּי לַמַּטָּרָה; הוּא מִתְנוֹדֵד אַךְ מַצְלִיחַ.
הַמִּלָּה הֵידָד רְשׁוּמָה עַל כָּל גּוּפוֹ.
 
 
מלים, לילה רחב 
 
אֵי שָׁם בּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל לַיְלָה רָחָב זֶה
וְהַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵינוּ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עֲלַיִךְ.
הַחֶדֶר נִפְנֶה וְהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ מֵהַיָּרֵחַ.
 
זֶה מְהַנֶּה. אוֹ שֶׁמָּא אֶמְחַק זֹאת וְאֹמַר
שֶׁזֶּה עָצוּב? בְּאַחַת מִגִּזְרוֹת-הַזְּמַן אֲנִי מְזַמֶּרֶת
זֶמֶר בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁל תְּשׁוּקָה שֶׁנִּבְצָר מִמֵּךְ לִשְׁמֹעַ.
 
 
לָה לָהלָה לָה. רוֹאָה? בְּעָצְמִי אֶת עֵינַי אֲדַמֶּה אֶת הַגְּבָעוֹת הַכֵּהוֹת שֶׁאֶצְטָרֵךְ לַחֲצוֹת
כְּדֵי לְהַגִּיעַ אִלַיִךְ. כִּי אֲנִי מְאֹהֶבֶת בָּךְ
 
וְכָךְ זֶה נִרְאֶה אוֹ כָּךְ זֶה נִרְאֶה בְּמִלִּים.
 
מאנגלית: משה דור
 
כאשר מת "שר השירה" ויליאם וורדסוורת ב-1850 הציע איזה בדחן למנות במקומו אשה, את המשוררת אליזאבט בארט בראונינג (אשתו של המשורר רוברט בראונינג), וקריית ספר באנגליה געתה בצחוק…
עתה דבר נפל בבריטניה. בפעם הראשונה מזה 341 שנים נבחרה אשה לכהן כ"שרת השירה", "פואט לוריאט", או בתרגום מלולי משורר מוכתר, שזר דפנה היה מעטר את ראשו בימות קדם, ולא סתם אשה, אלא לסבית מוצהרת.
קארול אן דאפי, משוררת מפורסמת באיים הבריטיים וגם מחזאית, קיבלה פרסים רבים ובהם את הפרס ע"ש של ת"ס אליוט, החשוב בפרסי-השירה הבריטיים. דאפי היא סקוטית ילידת 1955, שבתה היחידה בת ה-13, "אהבת חיי," כפי שהצהירה המשוררת, הכריעה את הכף לחיוב כשהאם התלבטה אם להסכים או לסרב להצעה הממלכתית. כדאי לציין שרק בשתי מדינות בעולם יש "שׂרי שירה", בריטניה שפתחה במצווה וארה"ב שהלכה בעקבותיה.
קארול אן דאפי כבר היתה מועמדת לכתר הכבוד הזה לפני 11 שנים, אולם אז עדיין היתה נטייתה המינית בעוכריה. במקומה נבחר אנדרוּ מוֹשְׁן, פייטן מוערך ופרופסור לספרות. הפעם ניצחה הקידמה.
דאפי, ילידת גלאזגו שבסקוטלנד, בתו של עסקן איגוד מקצועי וחבר מסור של מפלגת העבודה (אמה היתה אירית), נהגה ללגלג על הכהונה שעתה זה נבחרה לה, הכרוכה, לפחות באופן רשמי, בחובה לחבר שירים לאירועים של בית המלוכה הבריטי, כגון נישואים, לידות, יובלות, ולהבדיל, פטירות.
לפני עשור הכריזה דאפי שאין לה עניין להיות "שרת השירה" מפני ש"אסור לחייב משורר כלשהו לכתוב שירים על נישואי הנסיך אדוארד וסופי." אבל מעניין שהאידיאולוגיה מתישבת באופן כלשהו עם טקסיות כאשר המשורר זוכה בכבוד הגדול. טד יוּז הפרוע (כן, טד יוז של סילביה פלאת), קיבל את הדין כשנבחר ל"שר השירה" ב-1984. ס"ד לואיס, מחבורת המשוררים "החברתיים" של ו"ה אודן, היה קומוניסט בלב ובנפש כשנתעטר ב-1967. שניהם מילאו את חובותיהם בענווה, אף כי "שירי החצר" שלהם לא יימנו עם מיטב יצירתם. אנדרו מושן אף הצהיר שהוא נהנה לעשות זאת.
אל נכון התנחמו בעובדה שהם משמשים בכהונה שבה שימשו משוררים דגולים כוויליאם וורדסוורת, לורד אלפרד טניסון וג'ון מייספילד,
דאפי, מנהלת בית-הספר לכתיבה יוצרת באוניברסיטה המטרופוליטנית של מנצ'סטר, תהיה "המוכתרת" העשרים מאז נבחר לכהונה ג'ון דריידן, ב-1668. היא תקבל שכר שנתי בסך 5,700 ליש"ט, וכן, לפי מיטב המסורת, "חבית יין", המִתרגמת במציאות ימינו לכ-600 בקבוקי יין חֶרֶס, הנתרמים על-ידי מכון השֶׁרִי של ספרד.
מן הראוי לציין כי לפני שנים מספר התחוללה שערוריה, כאשר שיר של דאפי על קרב סכינים, שבמרכזו בריון מופרע, הוצא מאנתולוגיית שירה לבתי-ספר תיכוניים בגלל "הטפה לאלימות". המשוררת הגיבה בשיר אירוני שפירט את האלימות הסכינאית ביצירת שייקספיר.
למען האמת, בלב שירתה של דאפי, ניצבת המשפחה. "להיות אֵם הוא הרכיב המרכזי של חיי," היא אומרת. וחוץ מזה אין יום שבו לא תכתוב או תקרא שיר. "יש לי ערימות של ספרי שירה בחדר האמבטיה, על המדרגות, בכל מקום. הדרך היחידה לכתוב שירה היא לקרוא אותה."
את שכרה כ"שרת השירה" תקדיש ליסוּד פרס חדש לשירה.
מספרי שירתה: היפה והחיה (1977), השיר החמישי האחרון (1982), עירום נשי ניצב (1985), למכור את מנהטן (1987), הקונטרס (1998), אשתו של העולם (1999), שירים נבחרים חדשים (2004).
מ"ד 

קארול אן דאפי

 

 

10 תגובות

  1. הי משה, מתנת אהבה משלך הנחת כאן בבלוג למשוררת שלא הכרתי, ומאוד נהניתי מהשירים שהצגת כאן, טבעת אהבה של בצל שמבטיחה דמעות לרוב. והשיר המגדיר כשרון שרשם את המילה הידד…פשוט ומאוד כשרוני.
    השיר השלישי מתאר את האהבה בצורה מדוברת מידי לטעמי, אבל אהבתי את החלק הראשון שמתאר את התרחקות הלילה ודרכו את המרחק מאהובתה.

  2. תמי קאלי

    גיורא, מרתקת השירה של "שרת השירה"…רק האנגלים יכולים לחשוב על זה…
    מתנת אהבה- בצל?, מי נותן כזו מתנה?..מי שמאמין שלאהוב/ה חסר בצל לסלט הנפשי, אולי…:)

  3. בלומרט רות

    ב"פר גינט, מוזכר הבצל, שככל שתקלוף…
    השירים יפהפים והתרגום עושה עמם צדק.

  4. שולמית אפפל

    תודה למשה דור תודה לך גיורא ידידי
    וכמה נפלאה שירתה של דאפי מלכת סקוטלנד!

  5. ואצלנו אם היו ממנים שר/שרת שירה,אז בוודאי היו ממנים את אגי משעול.
    שעל זה ייאמר- בעעעע…

השאר תגובה ל תמי קאלי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם