סטיבן דובינס
וידוי
הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי חוֹשֵׁב שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָקַחַת פִּקּוּד.
הָעוֹלָם הוּא בַּלָּגָן; הָאֲנָשִׁים מְטֹרָפִים.
הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי רוֹצֶה שֶׁהַחֲלוֹנוֹת יֻגְּפוּ לַחֲלוּטִין,
שֶׁמַּנְעוּלִים חֲדָשִׁים יִקָּבְעוּ בַּדְּלָתוֹת. יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי
אֲוִיר צַח, יוֹתֵר מִדַּי כְּנִיסוֹת וִיצִיאוֹת.
הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי רוֹצֶה יוֹתֵר כָּבוֹד. הוּא רוֹצֶה
אֶת מַצְלֵמַת-הַטֵּלֵוִיזְיָה הַיְּחִידָה, אֶת חֶשְׁבּוֹן-הַבַּנְק הַיָּחִיד,
אֶת הַבַּחוּרָה הַיָּפָה-בֶּאֲמֶת הַיְּחִידָה. הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי
רוֹצֶה לִהְיוֹת הַבּוֹס שֶׁל הַתַּחְבּוּרָה וְשֶׁל תַּמְרוּרֵי הַתְּנוּעָה.
אֲנָשִׁים נוֹהֲגִים מַהֵר מִדַּי, הֵם תּוֹפְסִים יוֹתֵר מִדַּי מָקוֹם.
הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנָשִׁים רוֹצְחִים וּמִתְחַמְּקִים
מֵעֹנֶשׁ. הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת הַבּוֹס שֶׁל הָרְצִיחוֹת.
הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת הַבּוֹס שֶׁל הַבַּנָּנוֹת, הַבּוֹס שֶׁל הַלֶּחֶם הַלָּבָן.
הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי רוֹצֶה שֶׁכָּל אָדָם יִלְבַּש מַדִּים.
הוּא רוֹצֶה שֶׁהַכֹּל יִרְחֲצוּ יָדַיִם, יֵשְׁבוּ זְקוּפִים,
וְיִכְרוּ אֹזֶן לְכָל מִלָּה. הוּא רוֹצֶה לְהַבְטִיחַ
שֶׁיַּגִּידוּ כֵּן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כֵּן, לֹא כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא.
הוּא מְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ אֶת הַכֹּל יוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹת עִם מִסְעַד יָשָׁר,
אֲנָשִׁים מִכָּל רַחֲבֵי תֵּבֵל יוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹת עִם מִסְעַד יָשָׁר.
אַתֶּם מוֹכָנִים? הוּא שׁוֹאֵל אוֹתָם. הֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם מוּכָנִים.
אַתֶּם מוּכָנִים לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים? הוּא שׁוֹאֵל אוֹתָם. הֵם אוֹמְרִים
שֶׁהֵם מוּכָנִים לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים. הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי רוֹצֶה
שֶׁכָּל אֶחָד יִהְיֶה מְאֻשָּׁר אַַךְ לֹא מְאֻשָּׁר מִדַּי וּבְהֶחְלֵט
לֹא רוֹעֵשׁ. לֹא שִׁירָה, לֹא רִקּוּדִים, לֹא מִזְמוּזִים.
מאנגלית: משה דור
לילות בבית-הקברות
חֲלוֹמוֹת מְתוּקִים, זִכְרוֹנוֹת מְתוּקִים, טַעֲמָהּ הַמָּתֹק שֶׁל אֲדָמָה:
הִנֵּה כָּךְ הַמֵּתִים מַעֲמִידִים פָּנִים שֶׁעוֹדָם בַּחַיִּים:
הָאֶחָד גּוֹרֵר כִּסֵּא, מְנוֹרָה, פּוֹרֵשׂ
אֶת הָעִתּוֹן מֵאַשְׁפָּתוֹ שֶׁל מָאן דְּהוּ,
וְאַחַר-כָּךְ יוֹשֵׁב וּמַחֲזִיק אֶת הָעִתּוֹן מוּל פָּנָיו.
אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הַמְּנוֹרָה מְנֻפֶּצֶת וְעֵינָיו
נָשְׁרוּ. אוֹ כַּמָּה מִן הָאֲחֵרִים
מִתְקַבְּצִים בַּחֲזִית הַטֶּלֶזִיוְיָה, צוֹחֲקִים חֶרֶשׁ
וְחוֹבְטִים עַל מַה שֶּׁנּוֹתַר מִבִּרְכֵּיהֶם.
אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הָאֶקְרָן שָׁחֹר. אַרְבָּעָה
יוֹשְׁבִים לְיַד שֻׁלְחָן עִם כּוֹסוֹת וְצַלָּחוֹת,
מְרִימִים מַזְלֵגוֹת לְפִיּוֹתֵיהֶם וְלוֹעֲסִים. אֵין זֶה מְשַׁנֶּה
אִם צַלָּחוֹתֵיהֶם רֵיקוֹת וְהֵם לוֹעֲסִים רַק אֲוִיר.
שְׁנַיִם מִן הַמֵּתִים מִתְגּוֹלְלִים עַל הַקַּרְקַע,
הַחוֹבְטִים וּמְשַׁפְשְׁפִים זֶה אֶת גּוּפוֹ שֶׁל זֶה
כִּבְיָכוֹל בְּאַהֲבָה אוֹ בְּטֵרוּף. אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם עוֹרָם
נִקְלָף, שֶׁאֵיבָרֵי-מִינָם הֵם רַק זֵכֶר.
הָעַכְבָּר הָרָאשִׁי שֶׁל בֵּית-הַקְּבָרוֹת קוֹרֵא לְכָל עַכְבָרֵי הָעִיר
הַמְשַׁלְּמִים לוֹ בְּמַה שֶּׁעַכְבָּרִים מַחֲשִׁיבִים
כְּנַף יוֹנָה אוֹ בְּדַל אֹזֶן שֶׁל כֶּלֶב.
הָעַכְבְָּרִים נִצָּבִים עַל מַצֵּבוֹת וְהַפְּסָלִים
הַזּוֹלִים שֶׁל מַלְאָכִים וְהֵם, הוֹ, אוֹחֲזִים בְּבִטְנֵיהֶם
וְצוֹחֲקִים, צוֹחֲקִים עַד אֲשֶׁר הַקְּרָבַיִם כִּמְעַט מִתְפַּלְּצוֹת;
בָּהּ בְּשָׁעָה הַכּוֹכָבִים מְפִיקִים אֶת אוֹתוֹ הָאוֹר הַקַּר
שֶׁלְּפִיו תִּכְנְנוּ כָּל הַמֵּתִים הַלָּלוּ אֶת חַיֵּיהֶם,
וּבַחֲצֵרוֹ שֶׁל מָאן דְּהוּ כֶּלֶב נוֹבֵחַ וְנוֹבֵחַ
סְתָם כְּדֵי לִרְאוֹת אִם חַיָּה כָּלְשֶׁהִי טִפְּשָׁה כְּמוֹתוֹ
תִּתְעוֹרֵר מִן הַשֵּׁנָה וְאולַי תִּנְבַּח בִּתְשׁוּבָה.
שכחה תפקודית
כָּאן הָעוֹלָם, כָּאן נִמְצֵאת שִׁכְחַת הָעוֹלָם:
הַיָּד הַשְּׂמָאלִית וְהַיְּמָנִית גּוֹרְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
כַּאֲשֶׁר הוּא לוֹחֵךְ אֶת פְּנִים יְרֵכָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ
הָעוֹלָם נָסוֹג. אַךְ זֶה הָיָה אֶתְמוֹל.
בַּתְּחִלָּה מַגַּע יָדָהּ הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת הָעוֹלָם
מְסֻחְרָר אֱלֵי חֲשֵׁכָה. אַחַר כָּךְ נִדְרְשָׁה
נְשִׁיקָה, וְאַחַר כָּךְ חֲשִׂיפַת שָׁד. אֵיךְ
שֶׁוִּדּוּיִים אֵלֶּה מַזְקִינִים אוֹתָנוּ. הַאִם בְּשֶׁל כָּךְ
הַזְּקֵנִים נִהְיִים שַׁכְחָנִיִּים? שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַמָּוֶת
הוּא בְּהֶכְרֵחַ פְּלִיאָה. מַגָּע שׁוּב נֶהְפָּךְ לִמְחַשְׁמֵל. בְּדַשְׁדְּשֵׁנוּ
אֶל רִגְעֵנוּ הַסּוֹפִי, הָעוֹלָם נִהְיָה עֲתִיר
הִזְדַּמְנֻיּוֹת. הָהּ, מָוֶת, פַּשֵּׂק אֶת יְרֵכַיִךְ.
חופשה לא-צפויה
בַּסִּפּוּר שֶׁל אוֹרְפֵיאוּס וְאֵשֶׁת לוֹט
כָּל אֶחָד מֵהֵם מַבִּיט לְאָחוֹר, אַךְ זֶה בָּזֶה.
בְּזֶה הָאֹפֶן מִסְתַּבְּכִים נוֹשְׂאִים נִצְחִיִּים.
אֵשֶׁת לוֹט, בְּקַווֹתָהּ לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים
הַבּוֹעֲרוֹת בַּמִּישׁוֹר, רוֹאָה בִּמְקוֹם זֹאת
אִישׁ צָעִיר עִם נֵבֶל, עוֹטֶה עוֹר נָמֵר.
בִּמְקוֹם לְגַלּוֹת אֶת אוֹיְרִידִיקֶה, אֲהוּבָתוֹ,
אוֹרְפֵיאוּס רוֹאֶה אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת יוֹתֵר, אִמָּן
שֶׁל שְׁתֵּי בָּנוֹת בּוֹגְרוֹת. הִיא אוּלַי בַּת חֲמִשִּׁים.
שְׁנֵיהֶם מֻפְתָּעִים. סִלְחִי לִי, אוֹמֵר אוֹרְפֵיאוּס,
צִפִּיתִי לִפְגּשׁ מִישֶׁהוּ אַחֵר. אֵשֶׁת לוֹט
סוֹרֶקֶת אֶת הָאֹפֶק. אֵיפֹה הֵן,
הִיא שׁוֹאֶלֶת, סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, עֲרֵי שַׁעֲשׁוּעִים אֵלּוּ?
אִישׁ מֵהֵם אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת זולָתוֹ.
פְּזוּר נֶפֶשׁ, אוֹרְפֵיאוּס נוֹדֵד בְּרוּחוֹ. בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן,
הוּא אוֹמֵר, הָיִיתִי מְדֻכָּא. אֵשֶׁת לוֹט נֶאֱנַחַת:
לוּ יָדַעְתָּ מַה מְשַׁעֲמֵם לַחֲלֹק מִטָּה
עִם צַדִּיק. הֵם יוֹשְׁבִים עַל סְלָעִים חַמִּים
לְיַד פֶּלֶג מַעֲלֶה אַדְווֹת. בִּהְיוֹתָם זָרִים
זֶה לָזֶה, לְכָל אֶחָד עַיִן לֹא מְשֻׁחֶדֶת
לִבְעָיוֹת זוּלָתוֹ. יִתָּכֵן שֶׁאַתָּה בַּר-מַזָּל
שֶׁהִשְׁתַּחְרַרְתָּ מִמֶּנָּהּ, אוֹמֶרֶת אֵשֶׁת לוֹט.
אוֹרְפֵיאוּס מֵעִיר הֶעָרָה דּוֹמָה עַל לוֹט.
טִיפּוּס אָדוּק, הוּא קוֹרֵא לוֹ: הֵם תָּמִיד חוֹשְׁבִים
שֶׁהֵם הַצּוֹדְקִים. מְשֻׁחְרָרִים מִיִּצְרֵיהֶם,
הֵם מַתְחִילִים לְהַבְחִין בָּעוֹלָם שֶׁמִּסְּבִיבָם:
שִׁירוֹ שֶׁל הַזָּמִיר, אוֹר בּוֹהֵק עַל מַיִם צְלוּלִים.
אוֹרְפֵיאוּס מִתְנַחֵם בְּאִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת חֲבִיבָה זוֹ.
אֵשֶׁת לוֹט מְרֻצָּה מֵאִישׁ צָעִיר אָדִיב זֶה.
יִתָּכֵן שֶׁמָּחָר תִּתְעוֹרֶרְנָה בְּעָיוֹת חֲדָשׁוֹת.
אַךְ לֹא עַכְשָׁיו. אוֹרְפֵיאוּס נִשְׁעָן עַל אֶבֶן
וּמַתְחִיל לָשִׁיר: לֹא מַשֶּׁהוּ מְבַדֵּר מִדַּי,
לֹא מַשֶּׁהוּ עָצוּב מִדַּי. שִׁיר עַל אוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ
נוֹצֵץ עַל קְלִפָּתָם הַלְָּבנָה שֶׁל עֲצֵי לִבְנֶה
בָּעֶרֶב הֶחָמִים הָרִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת הָאָבִיב.
זֶהוּ אֶחָד מִשִּׁירָיו הַטוֹבִים. כַּעֲבוֹר שָׁנִים
נוֹסָפוֹת מִלִּים חֲדָשׁוֹת עַל אַהֲבָה אֲבוּדָה וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים,
הַנּוֹשְׂעִים הַשִּׁגְרָתִיִּים, אַךְ לֹא הַיּוֹם. אֵשֶׁת לוֹט
נוֹשֵׂאת אֶת פָּנֶיהָ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת וּמֵאֲחוֹרֵי
שְׁמוּרוֹת סְגוּרוֹת הָעוֹלָם מַוְרִיד. בְּהִסּוּס,
הִיא נוֹגַעַת בִּלְשׁוֹנָהּ בִּשְׂפָתֶיהָ כְּדֵי לְגַלּוֹת
רֶמֶז קַל בְּיוֹתֵר אַךְ בְּפֵרוּשׁ עֲדַיִן טַעַם מֶלַח.
מאנגלית: גיורא לשם
————————————-
סְטִיבֶן דוֹבִּינְס נולד ב-1941 באורנג' שבמדינת ניו ג'רזי, ארצות-הברית. היה בעתון "דטרויט ניוז". לימד במוסדות אקדמיים שונים, ובהם במכללת שרה לורנס ובאונ' סירקוז ובוסטון.
בעודו פרופסור באוניברסיטת סירקוז היה דובינס מעורב בשערורייה על רקע אפליה מינית, אולם הסתבר שהאשמתו היתה על רקע של להיטות יתר פמיניסטית.
דובינס הירבה לכתוב ספרי מתח שגיבורם בלש פרטי בשם צ'רלי ברדשאו הפועל במדינת ניו-יורק.
מספרי שירתו של דובינס: הסיבה מדוע (1973), גריפון: שירים (1976), שירי בלתוס (1982), כלב שחור, כלב אדום (1990), האם יש להם סיבה? (2000).
סטיבן דובינס
אהבתי מאוד את השיר הראשון, תודה
איזו מתנה, כך פתאם להכיר משורר, תודה.
אהבתי בעיקר:
מְשֻׁחְרָרִים מִיִּצְרֵיהֶם,
הֵם מַתְחִילִים לְהַבְחִין בָּעוֹלָם שֶׁמִּסְּבִיבָם
גיורא יקר, גם אני מרגישה כמו סבינה שזו מתנה גדולה מצידך, להכיר לי משורר חדש, בתרגומך.
מוזר שבשיר "שכחה תפקודית", המוות נשי. לא יכולתי לחשוב מעולם שהוא כזה..:)