בננות - בלוגים / / ניתוח לב פתוח
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

ניתוח לב פתוח

גיורא לשם

ניתוח לב פתוח

 

אוֹמְרִים שֶׁמָּוֶת הוּא רַק מֵטָפוֹרָה,

מַהִי מֵטָפוֹרָה?

 

"הַעֲבָרָה, שִׁמּוּשׁ בְּמִלָּה אוֹ בְּנִיב

לֹא בְּמַשְׁמָעוּתָם הַמְּקוֹרִית

אֶלָּא בְּהוֹרָאָה שְׁאוּלָה

וּמָרְחֶבֶת:

לֵב-יָם, יָם הַדְּמָמָה,

הַמְשׁוֹרֵר כּוֹתֵב מִנַּהֲמַת לִבּוֹ."

שָׁם הַנַּהֲמָה נִכְתֶּבֶת דָּם.

 

כָּךְ, מִכֶּתֶם לֹא הָגוּי (צֶבַע

מְפֻשָּׁט פִּתְאֹם בְּסִיבֵי הַבַּד

אוֹ קַו נֶחְרָץ),

נוֹשֵׁם מַחֲנָק אַרְגְּמָנִי

בַּחֶדֶר הַמְמֹרָק:

עִרְטוּל בְּשַׂר-חַי,

בִּתּוּר שְׁרִירִים, חִתּוּךְ גִּידִים,

נִסּוּר, בֵּית הֶחָזֶה בְּפֶה פָּעוּר

וְחַי מִתְפַּלֵּץ בִּמְאוּרָתוֹ כְּפַחַד.

 

מַה מֵּטָפוֹרָה?

 

הַשִּׁיר, תִּפְרַחַת חַי מֻפְרֶכֶת בְּמִלִּים אִלְּמוֹת

גַּם הוּא מֵטָפוֹרָה.

קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁשִּׁיר הוּא שִׁיר

וְלֹא אֵימָה.

בַּפֶּצַע הַפָּתוּחַ, מִי זוּלָתִי

יִקְרָא בְּקוֹל בַּתַּדְהֵמָה הַזֹּאת?

 

מֵטָפוֹרָה.

גַּם הַחַיִּים הָאֵלֶּה.

עוֹד בַּנְּשִׁימָה הַזֹּאת.

בַּדֹּפֶק. בְּאַב הָעוֹרְקִים שֶׁבֵּין הַחַי

לְחַיִּים בַּזִּכָּרוֹן הַמְפַכֶּה הַזֶּה:

אִחוּי חָזֶה.

תְּפִירַת שְׁרִירִים.

הָעוֹר לָאוֹר.

הַדָּם לַלֵּב הַחַם.

 

מַה מֵּטָפוֹרָה בַּחַיִּים הָאֵלֶּה?

מַה הַשְּׁאֵלָה?

 

1982

20 תגובות

  1. חגית גרוסמן

    שיר שורף מרוב אור, עד שלמות. האיחוד בסוף בין הבדיון למציאות משתק ומשתיק.

  2. חובב רשלבך

    גיורא, שיר טעון ונפלא!

    הצבת המוות כמושג הנגזר ביחס לחיים מתוך אי שיוויוניות התובעת את חלקה השיוויוני – זו הצבה של יחס לא שכיח בחברה המערבית. מתוך ההצבה הזו, דובר השיר יוצא למסע מעגלי הנע בין התודעה לחוויה. מסע מטלטל (גם עבור הקורא) המעמת את המחשבה עם דחף קיום בסיסי – תוך מתן זכות קדימה, כך נדמה, לרוח החושבת. ה-'אני' המבין שאם כך, אז הכל בחיים הינו מטאפורה.

    השיר בכללותו מעורר מחשבות רבות. אתייחס רק להנחת היסוד של השיר: אומרים שהמוות הוא רק מטאפורה.
    אני תוהה, האם אין זו אמירה המתאפשרת (רק) דרך המבט על המוות מבעד להעלמות הזולת? בניגוד למה שנחווה כאפשרות ממשית לכיליון אישי?

    שיר לרוחי!
    תודה.

    חובב רשלבך

  3. סן פרנסיסקו על המים

    ארספואטיקה טובה. במיוחד משכה את תשומת ליבי השורה: "קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁשִּׁיר הוּא שִׁיר/וְלֹא אֵימָה", שמצליחה לעמוד רגל-פה-רגל-שם ולתת פרספקטיבה על שירה משני צידי המראָה.

  4. מוניו יקימוביץ" אנטי מזרחי

    נו,גיורא,לקבל מעמיתי מוני מחמאה (ולו על דרך השלילה וההיפוך) זה הישג חד פעמי.

    על החתום : מוניו יקימוביץ" אנטי מזרחי
    המזרחים – לבולגריה
    הכוזרים – לכזריה
    הפלשתינאים – לסיביר!
    ואני – לרומניה!
    רק צ"אוצ"שקו יכול!

    • תאכל ממליגה בפלויישטי פלאפל מזרחי זה יותר מידי בשביל אשכנזי כמוך.

      • מוניו יקימוביץ" אנטי מזרחי

        וגם בש/בילך זה יותר מדי,עמיתי הבולגרי

        הפלשתינאים – לסטאלין!
        העיראקים – לאיראן!
        הכוזרים – לשטחי יו'ש
        כי רק צאוצסקו יכול,זאת אומרת אשתו ההונגריה,ילנה!

        בעד יקום מזרחי משוחרר מצנזורע פשטונית!

  5. אכן קשה להאמין ששיר זה הוא שיר ולא אימה.
    אם אימה, אז במערומיה. אם שיר, אז בתדר מטלטל!
    אם אימה ואם שיר, לזכותך ולחובתך, גיורא – לא ירפה ממני.

    רק בריאות, איש יקר.

  6. תודה על התגובות.
    לצערי, תגובה מעניינת אחת נמחקה בטעות.
    היא שאלה שאלה מעניינת: אם הכל מטפורה, מהי המציאות?
    אכן, השיר הזה (בלא שהחלטתי על כך באופן מודע) משאיר את השאלה הזאת "תחויה" באוויר, מכינווןשהשיר מתנהל בשני מישורים מקבילים: השאלה מהי האמנות בצד השאלה מהם החיים, וכל אחד מן היסודות האלה הוא מעין מראה מטפורית של היסוד השני.

השאר תגובה ל גיורא לשם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם