בננות - בלוגים / / שני שירים ישנים
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

שני שירים ישנים

*

 

בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא בְּעִיר זָרָה,

בְּמַסַּע אַרְבָּעים שָׁנָה

בְּמִדְבַּר אֶרֶץ נָכְרִית, הִגַּעְנוּ

מֵעֵבֶר לְשִׁבְעָה שְׁעָרִים אֶל הָהָר –

וְהִנֵּה עָשֵׁן מְאֹד.

 

וַיְּהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר.

 

מְנֵה. מְנֵה. שְׁלשָׁה יָמִים

שְׁלשָׁה לֵילוֹת יוֹרְדִים קוֹלוֹת מִן הָהָר

בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ בְּהֵד וָהֵד.

                   וַאֲנַחְנוּ פֹּה

                   בְּתַחְתִּית הָהָר,

                   כִּבְדֵי פֶּה.

נוֹשְׁמִים מִלִּים יָפוֹת.

 

מָה אַתָּה רוֹאֶה? –

גְּוִילִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר.

בֶּרֶגַע הַזֶּה, בְּקוֹל שׁוֹפָר, לֹא יָנֵץ

צְחוֹק יְלָדִים בְּעִיר רְחוֹקָה וְחָרְפִּית –

אַל תִּשָּׂא אֶת הַקּוֹלוֹת לַשָּׁוְא.

                   אֲבָל אֲנַחְנוּ פֹּה,

                   כִּבְדֵי פֶּה,

נוֹשְׁמִים מִלִּים יָפוֹת.

וְאֵיךְ לוֹמַר מִלִּים, אֵיךְ

לִרְאוֹת תְּמוּנוֹת וּמַרְאוֹת, אֵיךְ

לַעֲשׂוֹת, לִשְׁמֹעַ.

                   כִּי

הַכֹּל רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת

וְקוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד.

 

בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא בְּעִיר זָרָה.

לֹא כָּאן תַּהֲפֹךְ הַמִּלָּה לְגוּף

וַאֲנִי לֹא אֶעֱלֶה בָּהָר

לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר,

כִּי אֲנִי תָּמִיד לוֹבֵשׁ פּוֹשֵׁט צוּרָה,

מִן הֶעָפָר אֶל הֶעָפָר,

שָׁעָה שָׁעָה.

 

מְנֵה. מְנֵה.

הֵן הָהָר יוֹרְדִים קוֹלוֹת בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ.

אֶשְׁכַּב עַל צִדִּי בָּאֲדָמָה

לִרְאוֹת אַרְבָּעָה שׁוֹפְטִים רָעִים

שֶׁבָּאוּ אֶל הָעִיר בְּמֶרְכָּבָה. –

בַּלָּהוֹת הָיְתָה וְאֵינָהּ עוֹד.

עַד עוֹלָם. עַד עוֹלָם.

שִׁבְעָה יָמִים שָׁכַבְתִּי בָּהּ

שִׁבְעָה.


מקץ ארבעים שנה

מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה חָזְרוּ אֵלֶיהָ כָּל מְאַהֲבֶיהָ

מִמֶּרְחַקִּים, מִן הַמִּדְבָּר, בְּדֶרֶךְ לֹא זְרוּעָה.

אַרְבָּעִים שָׁנָה טָוְתָה בְּגַלְגַּל־מַזָּלוֹת כֻּתֹּנֶת לְבָנָה

לִבְשַׂר גּוֹאֲלָהּ (וּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה כָּתְנוֹת אֶחָיו:

תַּכְרִיכִים לִתְחִיָּה מְאֻחֶרֶת). אַרְבָּעִים שָׁנָה הָמוּ

תְּרוּעוֹת. אַרְבָּעִים שְׁנוֹת כּוֹכָבִים.

בְּעֵינֶיהָ הָלְכוּ מַרְאוֹת אֲחוֹרָנִית בִּשְׁעוֹן הַצֵּל:

יָמִים קְדוּמִים עַל פַּלְגֵי הַמַּיִם שֶׁבְּגַנֵּי הַמֶּלֶךְ, גַּנֵּי

הַתַּפּוּחִים בֵּין הַנְּהָרוֹת.

מִשַּׁחַר נְעוּרֶיהָ מְחַכָּה, בְּכוּכֵי חוֹמוֹת יְרִיחוֹ,

תִּקְווֹת שָׁנִי שְׂפָתֶיהָ פּוֹתְחוֹת שַׁעַר סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת.

וּבָאוּ אֵלֶיהָ כָּל אוֹהֲבֶיהָ בְּשֶׁבַע תְּרוּעוֹת.

מֵאָז הִיא יוֹשֶׁבֶת צוֹפִיָּה עַל הַבַּיִת,

פְּרוּזָה לַשָּׁרָב וְלָעוֹפוֹת הַבָּאִים אֶל הַגַּג

בְּעוֹנוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, בַּקֹּר אוֹ בַּחֹם, עַל כְּתֵפֶיהָ יוֹנָה.

בֵּין אוֹר לְצֵל הִיא צוֹפָה אֶל הַזְּמַן

עוֹבֵר סָמוּךְ לָרֹאשׁ (טִיסַת עוֹרְבִים סְמִיכַת מָעוֹף)

בְּאֶלֶף שְׁנוֹת כּוֹכְבֵי עֵינַיִם. בְּעַרְבֵי הַפְּסָחִים

הִיא פּוֹתַחַת דַּלְתָהּ לְרוּחוֹת הַפְּרָצִים.

וְעַד אַחֲרִית זְמַנָּהּ תְּהַרְהֵר עַל גַּן

שֶׁעֲבָרוּהוּ רוּחַ מְרַחֶפֶת וְחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת

 

                             וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ –

 

מתוך ספר שירי הראשון "הוא ולא מלאך", עקד, 1966.

8 תגובות

  1. איזו שירה נפלאה! הוד קדומים נסוך עליה ועצבות ההוה הרחוק מההוד הזה, רק התקווה שיבוא כבר…את שני השירים אהבתי. אחזור ואקרא בהם עוד

  2. אני מאוד אוהב את שני השירים האלה, ואני מאוד אוהב את הספר ההוא – "הוא ולא מלאך". השימוש שלך גיורא, בהיסטוריה, בדת ובפילוסופיה היהודית כדי לבאר ולגעת ברגשות היחיד הוא מאוד יפה ומקורי בשני השירים הללו ובכלל בשירתך, בייחוד בשיר על האישה הבודדת, היושבת, המחכה. לי היא הזכירה קצת את סבתא לבנה של אורבוך-אורפז מן "הכלה הנצחית", אבל אולי אני טועה. בכל אופן, שבת שלום. רני.

    • רני,
      הסבתא לבנה של אורפז הופיעה בדפוס 27 שנים לאחר שיצרתי את האשה הבודדה היושבת על החומה.
      מי היא האשה שלי על החומה? עד כמה שזה יישמע משונה, דימיתי לעצמי את רחב הזונה הממתינה למעברם של בני ישראל במדבר.
      ובכלל, רוח הפסח שורה על מרבית השירים ב"הוא ולא מלאך", באשר בליל הסדר, שהוא תמיד החוויה החזקה ביותר בחיי, אומרים תמיד "אני ולא מלאך, אני ולא שרף" וכו' וכו'.
      וארחיב קצת. כאשר הגעתי לשנות ה-80, ליל הסדר קיבל משמעות נוספת, והיא מובעת הרבה ב"הנה ימים באים". הפרשה החשובה בחיי ישו מתרחשת בליל הסדא. בעיני הוא הקורבן היהודי הראשון לפני החורבן, הגלות והשואה. במסכת חייו, בכיבוש הרומי, בבגידה השומרונים, בעובדה שסיפורו של ישו ב"ברית החדשה" הוא טרגדיה יוונית (וחלק מן התרבות ביהודה היה הלני), בנכותם הנפשית של הכוהנים נוכח הכיבוש וכו', עוד הרחיבו את מושג הפסח בעיני.
      וכמובן, חג הגאולה והמשפחה. הוא חשוב בעיני מיום העצמאות.

      • מרשים מאוד – ההתכתבות עם מילים חקוקות ובכל זאת כחדשות תמיד. המילים שלך מהדהדדות אל מעבר לחווייה חולפת.

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם