בננות - בלוגים / / פַּפַּנָאשׁ
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

פַּפַּנָאשׁ

 

 

 

 

אין כמו פַּפַּנָאשׁ לקנח ארוחה רומנית. זו מין סופגניית גבינה מטוגנת מתוקה הטבועה בקרם שמנת ומרקחת פירות (דולצ"צה). אין לי "זיכרונות פפנאש" מילדותי. סבתא הייתה עושה גוֹגוֹשׁ, סופגניות חנוכה כשרות, או עוגיות קטנטנות מטוגנות בדבש, קִיגַלֵךְ. "פפנאש זה של הגויים", היא הייתה אומרת. אולי כי הטיגון של הגבינה היה נעשה עם שומן חזיר.

אנחנו בדקנו את כל הפפנאשים במסעדות שאכלנו. ג" שהוא צמחוני מוחלט, אכל כל יום צ"ורבה דֵה לַגוּמֵה (מרק ירקות

) וממליגה וכדי להשביע את רעבונו, קינח בפפנאש שהיה מפוצץ עד דמעות, אך טעים ומשביע. אם היינו מצרפים לזה גביע יין אדום רומני מקומי, מייד הלב היה נפתח וסכר דמעות מגוונות היה מרטיב את פניי, בתוכם ומחוצה להם. אהבתי, התגעגעתי, כאבתי, צעקתי, השתוקקתי, התרככתי, פכפכתי, נאבקתי בקושי באפילות הנסתרות המבקשות לצאת. אולי בגלל זה סבתא לא אהבה פפנאש. היא ידעה את סוד כוחו, לשלוף את מסתרי ליבה. ואז, באותם זמנים, זה היה יכול להיות מכת מוות בשבילה. ואולי מוטב היה כך. כי הרי היא מתה כל כך הרבה מיתות בהמשך. ובמחשבה שנייה

, אם הייתה מתה מייד אחרי הפפנאש והיין הראשון עוד ברומניה, לא הייתי באה אני.

ולסבתא, היו לה גם ימים נהדרים ולא הייתה בכל העולם כולו מי שאפתה קִיגַלֵךְ כמוה. אהבתי לטבול אצבעות בין העוגיות וללקק את הדבש השרוף. הקיגלך היו שער הכניסה לגן עדן. הייתי מסתכלת עליה מהופנטת, איך הייתה צרה את הבצק לסהרונים קטנים, טובלת אותם בדבש שושנים ומכניסה לאובן הקטן שלה. עיניה הירוקות נצצו כגולות קסם. אני הייתי קטנה ולא שאלתי שאלות. סבתא כבשה אותי עם ריחותיה וטעמיה אבל תמיד הרגשתי שכשהייתה מחבקת אותי, היא חיבקה בעצם מישהו אחר, רוח מעולם אחר.

  שיר עתיק משוחזר ומעובד:

דוֹי פְלוּטוּר פלוּטוּרֵז פֵּה קְמְפִּי

פְלוֹר מוֹב טְרֵמוּרְה דֵה יוּבּירֵה

יַרְבְּה צִיפְּה סוּפְּט קוֹרְפּוּ מְיוֹ

מְה פַק כְּ דוֹרְם

דַר אַי אינְטְרַט אַדְנְק אְנְאוּנְטְרוּ

שִׁי מְסְרוּצ טוּאַטְה

שיר ברומנית, תרגום השיר בתמונה מתחת


(צילום הפפנאש ממסעדה רומנית התל אביב, שיחזור החוויה ביחד עם שירה ארד…)

 

 

 

36 תגובות

  1. איריס יקירה, איזה יופי שחזרת אלינו, חסרת לי. תמונה מאממת ממש והטקסט כולו אומר געגוע. רק יש לי בקשה אחת. את יכולה לכתוב על פלפלים או מלפפונים? אני קוראת אותך ומשמינה 🙂

    • איריס קובליו

      נעמי יקירתי, מאממתי,
      אני אכתוב לך על מלפפונים ופלפלים, ואפילו אצייר לך. מבטיחה. ואקדיש לך פוסט על זה…

  2. מירי פליישר

    הי איריס. חסרת לי . ט ע י ם וכתוב באהבה

  3. הוי, מזיל ריר

    חייבת לאכול משהו

  4. אוווו פאפא , הנאש הזה טעים !!!

  5. בילדותי סבתי הייתה מכינה פפנאש.וכל-כך אהבתי את המאכל הזה. היזכרת לי וריגשת אותי מאוד איריס. הייתי נותנת הרבה כדי לאכול שוב את הפפנאש שלה.

    • איריס קובליו

      תמר, תודה על תגובתך המרגשת. לי הפגישה עם הפפנאש, כפי שכתבתי, היתה לראשונה בשנת 2008, הרבה הרבה שנים אחרי ילדותי

  6. איזה פוסט איריס, ללקק את האצבעות, המילים שלך טבולות בדבש שושנים ובקסם, אהבתי גם את הצילום והכיתוב "פרחי לילך רועדים מעונג" נפלא

    • איריס קובליו

      חני. לא הפליא אותי שגזרת במספריים העדינים שלך את השורה הזו ואני מקדישה אותה גם לגעגועיך ללילך

  7. פרפרים מרפרפים
    מחשבות על רפרפות
    עוד רגע מחפשת
    מסעדות רומניות
    והתפריט כבר לא יהיה בסינית
    כי אכיר את השמות
    צ"ורבה לה גומה, קוזונק ופפנאש
    מה נשאר? תפריט יינות.
    (זוכרת חבר שחזר מרומניה עם משקה שנדמה לי שהיה עשוי מאפרסקים, אחרי שטעמתי… למעשה, הפסקתי לזכור).

    • איריס קובליו

      היי סיגל, המשקה שממנו כבר לא זכרת הוא כנראה צוייקה, והוא עשוי משזיפים למרות שצבעו לבן שקוף, ויש כזה גם במסעדות הרומניות בארץ

      • אכן צויקה היה שמו, (וכנראה ששזיפים) אבל יופי לו שהוא במסעדות, אם הוא כמו ההוא, אז אני אסתפק ב..כוס שוֹיקוֹ.
        :0)

        • איריס קובליו

          סיגל, צוייקה שותים לגימה או שתיים. ולא מערבבים. אבל אם מצרפים לזה פפנאש אז יוצאת חגיגה. אז בזהירות…

  8. יקירתי, מה אעשה? (כפי שאת יודעת) הפפפאאנששנשנש לא ממש עושה לי את זה… 🙂

    אבל הסיפור השיר והצילום יפהפה וחלומי.

  9. מעורר געגועים מסוכרים ומגובנים למשהו שלא נטעם בגלגול הזה. שלחי מתכון.

  10. מעורר געגועים מסוכרים ומגובנים למשהו שלא נטעם בגלגול הזה. שלחי מתכון.

    • איריס קובליו

      זהר, פפנאש עשוי מבצק גבינה מטוגן ועליו שפוכה שמנת ומרקחת דוהדבנים, ומי יודע, אולי עוד בגלגול זה תפגש עם הפפנאש ותופתע

      • איזה יופי את מתארת -חגיגה לחיך והתמונות – תאווה לעיניים, איתך לאורך המסע ,איריס

        • איריס קובליו

          איזה יופי חנה, מרגישה כמו מדריכת טיולים, או יותר נכון כמו קוריצה שאחריה אפרוחיה השובבים
          🙂

  11. איריס, אני אדרוש את המלה מאמם של נעמי שמכילה כמובן גם מהמם. הפועל נגזר מהמלה אימום שזו תבנית העשויה בצורת איבר כלשהו ועל פיה תופרים בגדים או כובעים ומייצרים נעליים. ובהשאלה, יצרת תבנית מיוחדת במינה שילוב של זיכרון, חושים, טעמים ומראות ושפה. אותי זה גם מרגש כי זה נוגע בשרשים קדומים שמתעוררים אל מה שהדחקתי והכחשתי במשך שנים.
    מה יש להגיד פוסט פפאנשי

    • איריס קובליו

      מוישלה, איך שמת לב להברקה של נעמי: מאממת ואיזו רגישות ותגובה מעמיקה.
      דרך האוכל , במצבים מסויימים, יכולים להתעורר הרבה אמוציות שכוחות, לא צפויות. שנים חיפשתי במחוזות קולינארים שונים וזרים, אוכל רומני היה הדבר האחרון שהייתי מעלה על דעתי בחיי שעזבו מהר מאד את בית הוריי. והנה, בשנתיים שלוש האחרונות, בנסיבות מאד מסויימות, ומאד לא "רומניות", מצאתי את דרכי בחזרה למטבח הרומני…

  12. מי זה יכול לכתוב כך על אוכל !!!

    עבות כמו שיר הטקסט שלך.

  13. אוח, הפעם ממש עשית לי את זה. פפנש הוא קינוח שאני מטורפת עליו כבר שנים!

השאר תגובה ל ריקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו