בננות - בלוגים / / אורחת בבלוג: ורד קובליו קורפל
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

אורחת בבלוג: ורד קובליו קורפל

הטישו הצהוב

 

כבר שלושה ימים שאמא שואלת , "כשתרצי פיפי, מה תגידי?", אני עונה לה "אמא" או "אבא" ואמא מתקנת ואומרת "תגידי, אמא פיפי", או "סיר".

כשאני קמה בבוקר, אמא מוציאה לי את החיתול ואז זה מתחיל. אני רצה בבית ולא כבד לי, רצה, קופצת ומתגלגלת על הספה וההרגשה נעימה. כבר לא מכוסה בדבר הלבן הזה עם הציורים היפים, החיתול….שבהתחלה הוא קל ולאט לאט מתמלא בפיפי ונהייה כבד וחם. עד אתמול ממש אהבתי את החיתול. היום כבר פחות. אני רק קצת מתגעגעת לחיתול ולקרם אבל אני אוהבת את ההרגשה לרוץ ערומה וקלילה.

ראיתי שאמא כבר הכינה המון תחתונים, בכל הצבעים, עם כל מיני ציורים, יש חלקים ויש עם פסים וכוכבים ובובות ונקודות ולבבות. אמא אוהבת לקנות לי בגדים. ועכשיו גם תחתונים.

אני אוהבת לראות איזה תחתונים אמא בוחרת להלביש לי .

יש לי סיר ורוד כבר הרבה זמן, סיר מנגן אבל תמיד שישבתי עליו הפיפי לא יצא. יש לי גם ישבנון לשירותים של הגדולים וגם עליו כבר ישבתי המון פעמים, אבל הפיפי לא יצא.

יום אחד ישבתי על הסיר וממש במקרה, אמא ואני שמענו את הצליל.

הרגשתי משהו חם יוצא ואפילו נגעתי בו. אמא מאד שמחה וקראה לאבא לבוא לראות.  אבא מחא כפיים ואמר לי "כל הכבוד".

כשקמתי מהסיר, הלכנו שתינו, מחזיקות בגאווה את הסיר הורוד ויחד שפכנו את הפיפי לשירותים. אמא הורידה את המים ואמרנו "ביי ביי, פיפי".

אני אמרתי "נתראה מחר".

 

מאז, אמא החליטה שזה הזמן להפסיק עם החיתולים ולהתחיל לנדנד לי מהבוקר עד הערב  לבוא לשבת על הסיר. אני מתחילה לשחק בקוביות ואמא כבר עומדת לידי, "בואי לסיר" היא אומרת. היא אפילו מביאה את הסיר לסלון שאוכל לראות טלויזיה ולשבת עליו.

לפעמים אני מצליחה לזכור להגיד לאמא שיש לי פיפי ולפעמים לא. כשאני מצליחה, אמא שמחה עד השמיים וגאה. גאה בי ובה. איזו הצלחה. ושתינו הולכות עם האף בעננים לשפוך את הפיפי לשירותים ולהיפרד ממנו בכבוד.

כשאני שוכחת לקרוא לאמא או לרוץ מהר לסיר והפיפי בורח לי, אמא או אבא אומרים לי "לא לעשות על השטיח", "יש סיר" ! ומייד מנקים עם סמרטוט את הפיפי. אמא לוקחת אותי לאמבטיה ושוטפת לי את הרגליים. אני אוהבת את זה ושמחה.

ביום הראשון כל כך אהבתי את זה אז עשיתי פיפי בכל מיני מקומות בבית ואמא רצה איתי לאמבטיה ושטפה לי את הרגליים. (אחר כך אמא תמיד מסבירה לי שצריך להגיד "אמא פיפי" או "אמא סיר" לפני שעושים).

ביום השני אמא נשארה איתי כל היום בבית כדי שנתרגל את הדבר החדש הזה. אז עשיתי כמה פעמים בסיר, כמה פעמים בתחתונים או על השטיח וכמה פעמים בשירותים.

ביום השלישי אמא כבר היתה בטוחה שהיום כבר תהיה הצלחה גדולה ונידנדה לי פחות אבל לא תמיד הצלחתי. נראה לי שאמא קצת עייפה מלתרגל את הריצות אל הסיר.  אני חושבת שיותר כיף עם החיתול כי אפשר לשחק ולטייל בשקט. שמעתי שגם אמא אמרה את זה לאבא.

אבל אמא לא מוותרת וממשיכה. גם אני ממשיכה. רצה לי ערומה בבית ומתרגלת להרגשה.

אמא שואלת אותי כל היום אם יש לי פיפי. לא אין לי, ואז שוב בורח לי.

בחדר שלי הורוד על השטיח הורוד.

פיפי גדול גדול. אמא רואה מה עשיתי. כבר ערב, אמא עייפה ולא מאמינה…..ששוב זה קרה. אמא יוצאת מהחדר. אני חושבת שהיא רוצה לוותר על זה.

לא… לא… רק שאמא לא תתייאש, אני חושבת לעצמי, כבר התרגלתי ללכת ולרוץ בלי הדבר הזה בין הרגליים , אני מרגישה גדולה, אני אוהבת לשפוך את הפיפי מהסיר לשירותים ולהיפרד ממנו.

 

 

אני חייבת לעשות משהו. אני רצה מהר לחדר של אמא ולוקחת טישו צהוב מהקופסא שלה.

חוזרת בריצה לכתם הגדול על השטיח הורוד שלי ומנקה את הפיפי. אמא נכנסת לחדר ואני אומרת "מנקה". אמא מתחילה לבכות ומחבקת אותי. "את ילדה נהדרת", "לא נורא" ננקה יחד ומביאה לשתינו ממחטות צהובות רטובות ואנחנו מנקות.

אמא עדיין בוכה. אבל לא בוכה כי היא עצובה. אמא בוכה מהתרגשות.

אבא מגיע ואמא מספרת לו על הטישו הצהוב. שניהם מחבקים אותי. אני מחבקת אותם. אני מאושרת. הצלחתי. אמא לא תוותר.

ומחר, נמשיך לנסות ולנקות…..

 

 

 

 

ציור: איריס קובליו

 

24 תגובות

  1. הו, הימים הרחוקים האלה!

    הזכרתם לי נשכחות

    ושיהיה בהצלחה!

  2. היי איריס
    ציור מקסים.
    הסיפור מאוד יפה
    להתראות טובה

  3. כמה חן יש בספור המתואר באהבה גדולה מעיני ילדה, כמה גאוה יש בלימוד החדש, ושמחה בגאות ההורים, עורר בי זכרונות נפלאים!

    • שכחתי לכתוב על הצילום משובב הנפש, היופי נשאר במשפחה ועל הציור האיריסי שאין כמותו

    • חני, תודה רבה, אכן גאוה בלימוד החדש והתרגשות מכל שלב ושלב. בנוסף, הכתיבה עוזרת להבין ולסדר את המחשבות ולהוריד לחץ ופשוט לתת לזמן לעשות את שלו. ו…להינות.

  4. ורד, יופי של כתיבה ונקודת תצפית על תהליך גמילה מחיתול. ממש סיר הסירים והציור שלך איריס מקסים.

  5. ברוכה הבאה ורד, סיפור יפה ומשעשע סיפרת לנו כאן – סיפור מהחיים. כמו שמוישלה אמר, סיר הסירים. והציור של איריס, נו טוב, איריסיתי, מה אוכל להגיד לך ועוד לא אמרתי, משובב את הלב.

    • תודה, הרגעים המיוחדים, הרגשות החזקים המלווים את השלבים החדשים האלו הם ההשראה לכתיבה.

  6. איריס,
    תתחדשי על התמונה הנ ה ד ר ת! 🙂

    • איריס קובליו

      תודה שירתי המתוקה. שמתי אותה כי בנקודה ההיא שלי חיי היה דמיון ביני לבין הדס הקטנה שעליה מסופר הסיפור הנ"ל שכתבה אחותי.

  7. כל כך חמוד ! ומסופר בכנות תמימה של ילד. כל כך אמיתי הבלבול הזה בזמן הלמידה, הסקרנות וההנאה שבתשומת לב.עם המון אהבה הורית, וסבלנות אין קץ.

  8. פשוט יפה. יפה ופשוט. ציור מקסים. תקופה יפה וראוייה לכתיבה.

  9. ורד ברוכה הבאה את ובתך לשלב החדש והחשוב הזה. כיף גדול !
    איריס אני רואה דמיון בינך הילדה בצילום ובין הציור המקסים

    • ריקי, הילדה בצילום דומה לי – כי זו אני
      המצויירת זו הדס, בת אחותי המתוקה

    • תודה ריקי על הברכות!

      • ותודה לאחותי הכשרונית על הציור המופלא (אחד מרבים נפלאים) ועל הפרסום והתגובות המרגשות.

        • מי שזכה לראות את צילומי החלונות של ורד, לא יתפלא על עוד חלון מכישוריה הרבים להכיל פרטים שאחרים לא מתייחסים אליהם. האמהות של ורד מלאה בשמחה וגאווה. מכאן יוצאות תגליות מופלאות של מבט על החיים שמעטים יכולים להביעם.
          ורד הנהדרת שכל מה שהיא נוגעת בו, מוצלח ומלא שמחת חיים.
          נילי

          • נילי המקסימה, כותבת נפלאה בעצמה !!!
            תודה רבה נילקו על התגובה המרגשת כל כל.

השאר תגובה ל נעמי לויצקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו