סוכריות הפלא של דודה סאלי
ממרפסת המטבח שלהם ראו את הים. אוניות ארוכות שטו מצד לצד. המיית הנמל נשמעה כמו תזמורת חלומית: חצוצרות רכות משרטטות קווים שקופים בשמי התכלת, מצלתיים מנקדים כיתמונים באוויר, תופים זעירים מכים עננים עננים סביב שמש הקיץ המפזזת מעל חיפה של שנות השישים.
פעם אחת השאירו אותי שם עם דודה סאלי ודוד רובין. היה צהרים והם נמנמו בסלון. העיתון הרומני נשמט על פניו של הדוד רובין וזז קלות קדימה ואחורה עם כל נחרה קצובה. יצאתי למרפסת והשענתי את סנטרי על מעקה האבן, מול הים. בטני הייתה מלאה בסוכריות השמורות אותן גנבתי מקופסת הפח הצבעונית המוסתרת בבופט הפורמייקה.
אונייה גדולה התקרבה. הבטן הענקית של האונייה הייתה אדומה וחלקה העליון שחור ולבן עם חורים עגולים. האונייה פילסה דרך על הים הכסוף והשמש יקדה על חרטומה עד שהפכה לזהב מסנוור. מיקדתי את עיניי בחורים. בהתחלה היו אלה צללים, תנועות מתנדנדות מימין לשמאל, ואז התנודות יצאו מהחורים והלכו על דופן האונייה, התרחבו וגדלו וירדו בסולמות וחבלים על מי הכסף. השמיים גם הם נהפכו לצבע כסף ושמש הזהב נגעה בכל האוניות מסביב, שהסתדרו למעגל רחב, שאל מרכזו שטה לה האונייה שלי, עם החורים, הסולמות והחבלים, ממנה השתלשלו הצללים והתנודות אל המים ופצחו במחול מרצד, מתוק ושורף.
מצאו אותי עומדת בתוך שלולית קטנה צהבהבה. כל הדרך הביתה, מחיפה לתל אביב כאבה לי הבטן. אני חושבת שזו הייתה דלקת השתן הראשונה שלי, שהייתה המופלאה והכואבת מכולן.
רגיש וענוג.
והציור שלך אותך מאז – מקסים.
תודה איציק. זהו פרט מציור גדול יותר
רגע-קטע פרגמנט קסום
וגם הציור עדין כל כך
מקסים וקסום הכל ביחד.
איזו ברכה היכולת לזכור מהילדות,היכולת לכתוב את זה ולצייר את זה. מי צריך יותר? (ואני שואלת
יאללה מירי תקשיבי לעצמך)
מירי תודה
דפנה, בא לי לענות: "מהם חיינו אם לא פרגמנטים קסומים…" אבל זה נשמע.. את יודעת…
יפהפה. חשבת פעם לאייר סיפורי ילדים? את תעשי את זה נפלא.
תודה אמיר. יש לי נטייה לצייר ולא לאייר. במקרה הזה יצא כמו איור, אבל יותר מתאים לי אמנית מלווה…
נפלא!
את כל-כך מוכשרת, הן בכתיבה, ובפרט בציור!!!
מרשים!
נהדר איריס, עוד!
שני חיוכים ועוד אחד…
איריס איריס,
את פשוט נפלאה! אני כל כך נהנה בכל פעם מחדש!
וירטואוזית של אקוורלים ושל מילים, אבל ממש.
שלך,
יוסי
יוסי, טוב לשמוע ממך. נחמד לדעת שגם בעבר ביקרת אותי. להשתמע! ותודה…
יפה מאוד, גם הפרגמנט וגם הציור.
וקראתי עוד משהו משלך לא מזמן שהתענגתי, על הארון של סבתא.
כתיבה רגישה וחלומית, מלווה בקסם מצוייר.
יום אחד אכתוב את סיפור הילדים ששבעת פרקיו יושבים בבטן שלי לפחות 12 שנה (כנראה שיגיע זמנו אחרי הספר השירים). הלוואי שאזכה לציורים כאלה, קסומים.
איריס, הכתיבה שלך היא כמו ציור, קסום ומענג. והציורים מדברים ונוגעים.
מזמין תור לעבוד איתך על ספר 🙂
🙂
המשפטים האחרונים מקפיצים את הקטע כולו למקום אחר לגמרי. ובכלל, משהו חדש נפתח כאן.
מגע עדין מאוד של מכחול ועט בדואט נפלא.
תודה
איזה יופי איריס. יש לך כאן חומרים לרומן נהדר.
תודה על המחמאה יעל. נתקלת פעם ב"רומן" המשלב ציורים?
הנה לך הזדמנות להיות ראשונה בכך.
יעל, בננות זה כמו נס בהשתלשלות החיים שלי עכשיו. תודה לך
איריס
תודה. זה נס גם בשבילי.
🙂
כן ירבו
שמתי לב שהערת לי שנעדרתי לזמן קצר. אם את רושמת ביומן, תוסיפי שחזרתי בגלל סוכריות הפלא של קובליו.
🙂