בננות - בלוגים / / אורחת עפה על טווס
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

אורחת עפה על טווס

אורחת בבלוג: ריקי דסקל

וְטַוָּס שֶׁיָּעוּף מֵעַל הָעִיר כִּשְׂמִיכָה  ֹ

 

 

אֶת לוּחַ הַמּוּדָעוּת  שֶׁלִּי אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

 

אֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁמִּלּוֹתַי יִהְיוּ

 

כְּבֵדוֹת  כְּבֹשֶׂם

 



גְּמִישׁוֹת כְּחָתוּל

 

דְּרוּכוֹת  כְּחָתוּל

 

גַּלְמוּדוֹת כְּמַשָּׂאִית

 

אֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁמִּלּוֹתַי יַחְסְכוּ בַּדִּים וּצְבָעִים

 

טֶרְפֶּנְטִין וּמִכְחוֹלִים

 

מוֹדֶלִים ,עַיִן מִצְטַמְצֶמֶת , צַעַד  לְאָחוֹר

 

שֶׁמִּלּוֹתַי תִּהְיֶינָה יְרֻקּוֹת וּבְאֶצְבְּעוֹת עָשָׁן  אוּכַל  לְצַיֵּר

 



כָּל פְּרוֹטְרט שֶׁמִּתְעַצֵּב אֶל לִבִּי

 

כָּל בַּיִת  כָּל מְכוֹנִית כָּל צֵל מִתְאָרֵךְ שֶׁל עֵץ

 

כָּל אֶבֶן שֶׁרָאִיתִי קְטַנָּה אוֹ סֶלַע

 

כָּל יֶלֶד שֶׁעַפְעַפָּיו פַּרְפָּרִים וּבִטְנוֹ פֶּרַח

 

כָּל פְּתִיל שֶׁל נֵר

 

כָּל גַּל בַּיָּם

 

כָל עָנָן

 

כָּל עָנָף שֶׁרָאִיתִי דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן שֶׁלִּי



 

קוֹל צִפּוֹר וְכָל בֵּיצָה

 

שֶׁכְּמוֹ שֶׁמֶשׁ תִּבְקַע כָּל בֹּקֶר 

 

מֵחָדָשׁ

 

 

ציור: איריס קובליו, שמן, 2005

ריקי דסקל חברתי, הוציאה לאור עד כה ארבעה ספרים:

רצועה של אור
כולם מייחלים למחווה של אהבה
ספר הזכרונות של בטני
לחם הפנים

38 תגובות

  1. מירי פליישר

    איריס איריס איזה יופי . של שתיכן
    וגם עיצוב הפוסט. יחד יצירה אינטנטית עם רמז לקיום של ממש.

  2. שולמית אפפל

    חברות, איזה עמוד מצוין ומצויר!
    ואיזה שיר מרהיב, ריקי!
    תודה איריס.

  3. חני ליבנה

    כמה יפה בהתחלה שם השיר והאיור המשלימים זה את זה, ואחר כך כמו פלא השיר והציור למטה, בעיני אחד הדברים הנפלאים שראו עיני וקראו,{גם אני עפתי לכמה שניות כטווס צבעוני בארץ השירה}

  4. איריס וריקי
    הנשימה נעתקת לרגע. שיר נפלא, ציור מרחיב לב, מסתורי, שמיימי, שנותן תחושה של מעל ומעבר לזמן – והשילוב שובה את החושים ויוצר מה שרולאן בארת" קרא חווית עונג. Bliss
    ד"ש לריקי, אירחתי אותה לפני שנה ב"קו נטוי"

  5. מלא הוד ויופי השיר והציורים.

  6. ריקי יקרה
    מלוח המודעות שלי אני משיבה לשאלתך "איך לעשות שמילותי…" – בדיוק כפי שאת עושה! שיר יפהפה!

  7. יפה ומוחשי מאד. צמצום העין הצעד לאחור, בחינת הקנווס המוחשי במטאפוריותו ומטאפורי במוחשיותו, כל אלה ממש יוצאים החוצה.

    גם אני רוצה לראות טווס שעף מעל העיר כשמיכה. רגע, רגע, הנה הוא… 🙂

  8. ריקי, התמונות מתעצבות אל הלב שרוצה לומר… ואפילו צייר היה יכול להרגיש את קוצר היד הזה שנתת לו פה מלים.
    אבל הצצה בציור האפל ויפה של איריס תגלה משהו גם ביחס לשיר: את נופי הנפש רק האדם באמנותו מצליח לומר קצת.

    • אמיר
      תמונת הנוף היא תמונת הנפש וירח מלא כפנינה צובע את שתיהן באור שבור

  9. איזה עיצוב יפה!

    "איך לעשות שהמלים…"

    זו שאלת השאלות זה מה שמפעיל אותנו.

    • חיבור מרטיט של דימוי ויזואלי ומילים. כל אחד מהם לקח אותי למקום אחר, וביחד עפתי עמכן למחוזות מוכרים-לא מוכרים של הנפש.

      • אסתי ג.חיים

        זו אני מהתגובה הקודמת. שמי נמחק משום-מה

        • הי אסתי
          תודה רבה על דברייך.
          הזדמנות מצויינת להגיד לך אסתי שלאחרונה קראתי את "שלושתם" שלך, זה פשוט רומן מצוין, התרגשתי והזדהתי והתפעלתי מאד מאד מהיכולות הסיפוריות והתאוריות שלך

  10. איזה שיר מוּדעוּת רגיש ואיזה ציור

    מ-ר-ה-י-ב!

  11. טווס אחד הידס שלשום בנחת אל תחנת האוטובוס מול בית התפוצות .

    אשרי מי שיפול אל מכחולך , איריס ,
    ומי שפְּרוֹטְרֶטוֹ יתעצב אל ליבך – ריקי .

  12. ענת אבישר

    ריקי – השיר הזכיר לי את שמלות של חווהל"ה אלברשטיין (היא חברה טובה שלי, אפילו שהיא לא יודעת את זה:)) עוצמתי ומלא רגש.

    איריסית – הציור מהמם, בהיעדר מילים למולו. חזק מאוד.

    היצירה הזו, שלמה, כפי שהיא, פשוט נהדרת.

  13. ריקי חברתי יקירתי כותבת "לו הייתי יכולה ברגע זה לינק דבש תוך כדי מעוף הייתי אומרת בפה מלא ידעתי אשר."
    ריקי ואיריס ידעתי אשר עם השיר והציור המרגשים.

  14. סליחה שאני לא זורמת עם הכיוון של כל המגיבות/ים. דבריהם אמת. אבל אני רציתי לספר לך איפה המילים שלך פוגשות אותי, ביום צום יז" בתמוז. מאז חזרתי שוב לקרוא את השיר ולהסתכל על הציור הטעון בעוצמות של צבע ועומק של תהומות הנפש. ואז הבנתי שאת תהומות נפשי הסוערת בימים אלו אני פוגשת בשירציור ששלחת אלי.

    בחודשיים האחרונים כתבתי יותר ממאה עמודים, אלפי מילים. אבל אפילו צרוף אחד של שתי מילים לא יוצא מליבי הפצוע כעת. אלו מילים יכולות לתאר בית חרב, מאות בתים חרבים – כעת חיה לפני שלוש שנים. איה המילים שיספרו את כמילת העצים, דריסת הפרחים הגנים הדשאים, את נדידת הציפרים שלא מצאו מנוח לכף רגלם. צמוקות המילים שיספרו את סיפור הנרות הדולקים כל ערב שבת ומציצים מאלפי בתים ואוי למילים שיעידו איך לבושי שחורים נעולי מגפיים ארזו את האור לתוך קופסאות חתומות למסע חדש. האש הגדולה בשמים של איריס קודחת מעל ראשינו מאז אותו יום והיא הולכת ומתפשטת ומאכלת. יפה ציירה איריס את הארץ מתחת השמים במבט מרוחק, לא אישי לא קרוב מידי. שלא נראה איך בככר העיר בעזה תולים זונה. זה לא ענייננו…כאן תל אביב החדשה.

    ושוב, התנצלות על ה… זו קריאה מאוד אישית באוירה נפשית של "שלושת השבועות" – ימים של חורבן בימים ההם ובזמן הזה. והשיר שלך ריקי, כמו תמיד מצליח לנגוע בדקויות של המראות הפנימיות כמו החיצוניות,

    (אותן מראות שלכאורה התקשורת במילים ובעין המצלמה מקרבת אל כל אדם בבית ולמעשה היא מנכרת (לשון ניכור) ומגיסה את הלב. )

    אני מסתכלת שוב על הציור ורואה את הדרך, זו המתפתלת בתוך האפלה הסגולה המתכתית, באה מאי שם וממשיכה לאי שם…

    תודה לשתיכן, שבמגע מכחול ויד על המיקלדת נתתן לי את האפשרות לחיות את הפצע הפתוח.

    • יקירתי
      קולות הכאב עולים מדברייך מהדהדים ונוקבים, הרבה עוולות גורמים לנו מנהיגנו ואני חוששת ממה שעוד חלילה יעוללו,העם מסתבר הוא החוליה החלשה בשרשרת!הלוואי ויהיה כוח לאנשים העקורים לצמוח מן השבר למקומות חדשים של אפשרויות וחיים , החיים זה העיקר !!! ולחיים צריכים לדאוג כי רק להם ניתן עוד לעזור !

  15. רגע לפני שנכנסת השבת, כאן בארץ השמש העולה, אני יושבת ומתענגת על יפי המלים, תחושת הדימויים והוד הצבעים. כמו בכל כך הרבה שירים שלך, ריקי, מילותיך מתעופפות ישר אל תוך ליבי, וזימרתן מעניקה לי רגעים נדירים של מפגש בין הפשוט לעילאי. תודה על השמש שלך, שמאירה כל פעם מחדש. שבת שלום, כנרת

השאר תגובה ל איה לבנת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו