בננות - בלוגים / / עברה רוח- ורדה גנוסר על תערוכתי
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

עברה רוח- ורדה גנוסר על תערוכתי

 

עברה רוח

איריס קובליו ,  'ופתאם נפלה עלי הרוח'   משכן האמנים  יוני-יולי 2010

הכותרת הפואטית שבחרה איריס קובליו למקבץ  עבודותיה החדשות , מכוונת את הצופה במבט פרשני אל סדרת דיוקנאות המהוות את התערוכה בחלל הגדול, לצד התערוכה הנפרדת  – 'זמן טרופות', המוצבת בחלל נפרד , תערוכה זו מלווה ספר אמן בשם זה,  אשר יצא בשיתוף עם המשורר משה יצחקי, ובו שירים המתייחסים לציורים  של איריס קובליו או ציורים שנעשו על גבי קופסאות של תרופות המתייחסים לשיריו.

מקבץ של עבודות עשויות אקריליק על קנווס, עומד במרכז התערוכה,  וביניהן גלויות שהאמנית ליקטה ממקורות שונים, עליהן היא מציירת שוב ושוב את הדיוקן העצמי על מגוון היבטיו:  מן הדיוקן הילדי ועד הדיוקן הבוגר. בעבודות  אלה באים לידי בטוי בדיוקנאות  אופנים של תהייה והתבוננות פנימה, ובאחרים פנייה אל אופק רחוק,  מעבר לכאן. חלקן של הדיוקנאות על הגלויות מצויירות באמצעות אבקת נס קפה חומה, כמו בנסיון לחבר את החומרי הארצי אל העולמות הפנימיים המשתקפים במבען של הדמויות.  המוטיב של המבט פנימה, האינטרוספקציה מיוצג  באלמנטים צורניים  של כפילות החוזרת ונוכחת בעבודות.  כפילות  המאזכרת כמובן את נרקיס המיתולוגי התוהה אל מול המים, על עומק משמעותה של זהותו שלו.

 

לא בכדי בחרה האמנית בעבודות אלה את צבע הזהב ברקע המחבר בין כל העבודות, גם אם לא היתה מודעת לסמליותו שבבחירתו, הרי שבכך נוצר המיחבר בין עולם המציאות- הריאלי, לבין הטרנסצנדנטי. ה'פתאומיות' בה נופלת הרוח, היא אותה הברקה, הארה של ראייה פנימית, שהיוצר באשר הוא יוצר מודע לקיומה, ומנסה לא פעם לתהות על עצם קיומה. בסמלים המופיעים בהקשר לתכנים של העולם הרוחני,  מייצג צבע הזהב את ה'אור', ה'אני הפנימי' האוניברסאלי, מה שמכונה לרוב 'העצמי'. דרך הביוגרפיה מנסה הישות המתבוננת לגעת במרחב שמעבר, באופק רחב  בגווני זהוב וורוד, מולו ניצבת דמות האמנית כילדה – נערה, ומסמנת את התנועה הפנימית של צמיחתה, את התהליך העומד בעיצומה של התרחשותו, והקורא לה שוב ושוב לצאת למסע.

 בטכסט יחודי של הפסיכולוג ק.ג. יונג שהתפרסם לא מכבר 'בספר האדום' , בו נכללים יומניו האישיים של המחבר, המתעדים את מסעות הנפש שלו וחזיונותיו במפגש הפנימי עם הרוח, עם היסוד הפנימי העומד מחוץ לביוגרפיה, כותב יונג בקול מעורר התרגשות: …"נפשי שלי, נפשי שלי אייכי?"… במאמץ פנימי להתחבר אל גילויה של הרוח בתוך הנפש, למצוא את המיחברים העל זמניים האוניברסאליים אל יסודות קמאיים שבתוכנו. זו התבוננות שיונג עצמו מצא לה הד במסורת  המדיטטיבית של דרך ה'טאו' מן המזרח הרחוק, שנמצאה  בטכסט שתורגם מסינית על ידי ידידו ריכארד וילהלם ב1913, בספר 'סוד פרח הזהב'. פרח הזהב הוא  האור, הישות הרוחית השוכנת בבן האנוש. וכך כותב יונג בהקדמה לתרגום הגרמני של הטכסט:  "הכרות הולכת וגדלה של המזרח הרוחני, צריכה להוות בעבורנו לא יותר מאשר הבטוי הסימבולי של העובדה שאנו נכנסים לקשר עם אלמנטים הקיימים בתוכנו ואשר עדיין זרים לנו" (ע 128).  "הגשר הפסיכולוגי בין מזרח ומערב הוא – האדם. באנאלוגיה כזו נפתח פתח לתובנה של התודעה המזרחית, כניסה שאינה מחייבת את ההקרבה של טבענו האישי, ומכאן אינה גם מאיימת עלינו בעקירה משרשינו שלנו". (שם, 136). זוהי אווירה של סבל, חיפוש והישרדות המוכרים לכל האנושות המתורבתת, הנסיון העצוב של היותנו 'מודעים'- במודעות שהטבע עצמו העניק לבני האנוש, ואשר מחברת בין תרבויות שונות במשימה אחת, ובהקשר של עבודותיה של איריס קובליו ניתן לומר – בנשימה אחת.

       ורדה גנוסר, אוצרת התערוכה   

 

                  

 

6 תגובות

  1. יוסי וקסמן

    מגיע לאיריס.
    אמנית מרגשת!

  2. מאמר יפה הקורא בחכמה וברגישות רבה בציוריה היפים של איריס
    נהניתי לקרוא

  3. ורדה, אהבתי מאוד את המאמר, בעצם המשך התבוננות שלך והרושם שנוצר אצלך מאותה ההתבוננות והחקירה שבעבודות, אהבתי גם את ההקשר לצבעי הזהב הפתאומיים כביכול, אך יסודיים ומחיים כל-כך. אותה ההתבוננות האישית פנימה שאת רואה בתערוכה, שנראית שכיחה והביטוי עצמו שנשמע שחוק אפילו, מהווה בעצם את אבן הייסוד של כל תורות המזרח, ששום לימוד אינו יכול להחליף את אותו הגילוי העצמי האינטואיטיבי הזה בעזרת אותה התבוננות מדיטתיבית, ולא נתבייש לומר – מדיטצייה אשר באמנות, ואולי בסופו של דבר גם המטרה של כל אמנות, אמנות מקולפת משכבות רבות וזרות כל-כך למטרתה הבראשיתית.

  4. תמי כץ לוריא

    איריס
    מקסים. ועבודותיך גם, כתמיד

  5. טקסט יפה. אהבתי את ההתייחסות לצבעי הקפה והזהב, כמסמלים את הארצי והנשגב.
    בכל עבודותיה של איריס יש התבוננות פנימה, גם כשהיא מציירת אגרטל פרחים יש חיפוש אחר הפנימי, לליבתה של המהות.
    תערוכה יפה וטקסט חכם. שילוב מנצח.

  6. תודה לצופים ולמגיבים.
    מוזמנים לערב מפגש אמנות בדיאלוג עם שירה, איריס קובליו, משה יצחקי וחנה טואג במעגל שיח גלריה,
    משכן האמנים הרצליה, בשעה 20:00

השאר תגובה ל גרא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו