ילידת תל אביב. גרה בהרצליה.
קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות.
אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים.
בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה.
מורה ליוגה.
מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/
מבחר פרסומים
אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן
אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן
"הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה.
"הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה
"זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי
פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.
מה הסיפור שלך
איורים: איריס קובליו, 1994, מתוך הסדרה: "ספרים שלא נולדו"
איתי, תודה, אכן היום הוצאתי מחשכת המגירה (קופסת הקרטון) במקרה, כי חיפשתי משהו אחר ואז נתקלתי בזה, ובעוד כמה קבצי איורים לספרים שיצאו לאור בלעדיהם. גורל מוזר. כאילו מישהו חתך את הסיכוי וגזר חשכה
אמיר, זה גם נושא לסדרה וגם זה אוייר לטקסט של סופרת ילדים ידועה ומסוקרת שפנתה אלי, אבל בהוצאת הקיבוץ המאוחד (לפני כ- 15 שנה) נבהלו מהציורים וטענו שהם מפחידים ילדים. הם פנו לאחת המאיירות המתוקשרות הפופולריות מהמלאי שלהם, אשר ביצעה עבורם איורים מתקתקים על נושא כל כך טעון: חולי של ילדים מול חוסר אונים של הורים.
חשבתי על השדון שמציץ ואורב לדמות השוכבת על המיטה, אורב לחלומותיה וטורד את מנוחתה ,מציץ מבעד לחלון אל ביתה אל מיטתה ,והתינוק הסמוך למיטתה הוא דמות האור שלה , כך ראיתי את הציור שלך, איריס,כסיפור של השתקפויות.
חני, בעין אחת עצומה אנחנו רואים יותר טוב את העולם. אבל בשתי עיניים עצומות העולם נראה ממש אנחנו, לא?
וכמובן עין אחת עצומה היא הקריצה, כדי שלא תקחו אותי יותר מדי ברצינות…
תודה מוישלה. מעניין איזה סיפור היה לך בראש כשאתה רואה את הציורים הללו.
אני אפרסם עוד מהסדרה, לא מהספר הזה (זו היתה עטימה בלבד) אלא מהספר בא אחריו, וגם לא נולד, הספר על נועה. ביג טיים. ביג פייין
תודה תמי. בובת הצהוב תכלת היא בובת כרוב, אחת מתוך האוסף הרציני שהיה (ועדיין ישנו) לגל בתי.בחלוקת הפנים חשני חצאים, אני מניחה שהציירת התכוונה לביטוי הפסיכוסומאטי שיש למחלה, הן אצל החולה והן אצל המטפל בו וחרד לבריאותו..
האיורים נהדרים. יש בהם משהו כל כך אקספרסיבי שאני יכולה להבין את החשש של המו"ל, אם כי לא להצדיק.
בציור הראשון הנזלת הצהובה המאיימת מהחלון, מתפרצת למרות החלון הסגור. הילדה כל כך קטנה וחסרת אונים במיטה.חשבתי בהתחלה שזה משהו שקשור לזכרונות הדמות המרכזית שיושבת לצייר, קצת מקוררת בעצמה.
בציור השני השדון (בובה?) בצד ימין שמציץ, והידיים המונחות על השמיכה כמו טובע הנאחז ברפסודה.
בציור השלישי אני רואה את ההבראה. הבובה בעצמה כבר לא שדון, הילדה קורצת, אבל זו קריצה שנראית יותר כעצימת עין.הציורים על השמיכה נראים כמו אגדה אינדיאנית עתיקה.
השיקולים של המוציאים לאור הם לא תמיד אמנותיים, את יודעת…
שחר, נראה לי שכיום קצת יותר נותנים קרדיט לילדים אבל עדיין ותיקי ההוצאות מחפשים את הקליל, הקליט, המיידי והלא מאיים.
ואצלי באופן אישי היה משהו חסום כנראה. גורל מסתורי שכבר עזב אותי לאנחותיי, למזלי:)
איריס, איורים יפהפים. אני מצטרף לקשת התגובות המהללת מיעל ישראל ועד שחר-מריו ועוד היד נטויה. מה לנו ולהחלטות הקרתניות של הוצאה לאור פלונית או מו"ל אלמוני ושיקוליו. אנחנו בענייני מבחן התוצאה והנראה בעין, וזה מקסים, הדמויות, התנוחות, חלוקת הצבעים. יישר כויח. רני.
מקסים, מקסים, מקסים, מקסים. איפה הספר????
יעלה תודה, הספר לא קיים. בעצם הוא קיים אבל עם ציורים של אחרת…
באמת למה הספרים עוד לא נולדו? ההיריון נראה מקסים!
(-:
עדרנה, אני טובה בהריונות 🙂 לא ממש בלידות..
אוהבת מאד.
תודה אביטל
איריס, זה מופלא.
זה עדיין במגירה? לא חבל?
הלוואי שיימצא לזה מו"ל להיגאל מן הבדידות והחשיכה שבמעי המחשב.
איתי
איתי, תודה, אכן היום הוצאתי מחשכת המגירה (קופסת הקרטון) במקרה, כי חיפשתי משהו אחר ואז נתקלתי בזה, ובעוד כמה קבצי איורים לספרים שיצאו לאור בלעדיהם. גורל מוזר. כאילו מישהו חתך את הסיכוי וגזר חשכה
איזה יופי!!! פשוט מרשים.
תודה יעל. בקיבוץ המאוחד לא כל כך התרשמו..
זאת הבעיה עם הוצאת לאור, לצערינו הרב. האמת היא שלא הבנתי כיצד הם מנהלים את העניינים של הוצאת לאור.
אני יכולה לאחל לך אך ורק הצלחה, והחשוב ביותר לא להתייאש.
יפהפה ומלא צבע וחיים, איריס. האם זה נושא לסדרה או באמת איורים לספר שיש לו גם טקסט?
אמיר, זה גם נושא לסדרה וגם זה אוייר לטקסט של סופרת ילדים ידועה ומסוקרת שפנתה אלי, אבל בהוצאת הקיבוץ המאוחד (לפני כ- 15 שנה) נבהלו מהציורים וטענו שהם מפחידים ילדים. הם פנו לאחת המאיירות המתוקשרות הפופולריות מהמלאי שלהם, אשר ביצעה עבורם איורים מתקתקים על נושא כל כך טעון: חולי של ילדים מול חוסר אונים של הורים.
יפה מאוד איריס ולוקח לכל מיני כיוונים
חנה, מעניינת אותי הפרשנות שלך. לאיזה כוונים את לוקחת את זה? האמת שחשבתי שיפרשו… ולכן שמתי כותרת כזו…
חשבתי על השדון שמציץ ואורב לדמות השוכבת על המיטה, אורב לחלומותיה וטורד את מנוחתה ,מציץ מבעד לחלון אל ביתה אל מיטתה ,והתינוק הסמוך למיטתה הוא דמות האור שלה , כך ראיתי את הציור שלך, איריס,כסיפור של השתקפויות.
מעניין חנה, סיפור של השתקפויות. היום, אחרי הרבה שנים אני אכן חושבת שיש כאן שכבות של השתקפויות של העצמי. לא סתם צצו אירים אלו לנגד עייני אתמול
לראות מעבר לעינים !
תודה לאה יקרה. כולנו רואים מעבר לעיניים, אך בדרך כלל לא יודעים את זה. אולי רק בהבזקים
איריס איזה ציורים, הם מספרים לי ספור, בעין אחת עצומה, מקסים!!
חני, בעין אחת עצומה אנחנו רואים יותר טוב את העולם. אבל בשתי עיניים עצומות העולם נראה ממש אנחנו, לא?
וכמובן עין אחת עצומה היא הקריצה, כדי שלא תקחו אותי יותר מדי ברצינות…
איזו החמצה של ההוצאה. מעניין לקרוא את הטקסט. בכל אופן הציורים נהדרים, מביעים ומבטאים סיפור ומלואו.
אולי תפרסמי עוד מהסדרה הזו?
יפהפה
תודה מוישלה. מעניין איזה סיפור היה לך בראש כשאתה רואה את הציורים הללו.
אני אפרסם עוד מהסדרה, לא מהספר הזה (זו היתה עטימה בלבד) אלא מהספר בא אחריו, וגם לא נולד, הספר על נועה. ביג טיים. ביג פייין
איריס אלו ציורים יפים יפים.
הלוואי ותמצאי להם מילים ויצאו לאור.
הדמות של הצהוב והתכלת נכנסה אל ליבי.
איריס, ציורים באיכות גבוהה ומרתקת. מזכיר לי מאייר אמריקאי ידוע, נדמה לי זונדק.מעורר השראה לספר ילדים.
רות תודה. את בוודאי מתכוונת למוריס סנדק, המאייר האהוב עלי ביותר. יש לי את כל ספריו ואין ספק שהמאסטר הזה השפיע על יצירתי.
תודה תמי. בובת הצהוב תכלת היא בובת כרוב, אחת מתוך האוסף הרציני שהיה (ועדיין ישנו) לגל בתי.בחלוקת הפנים חשני חצאים, אני מניחה שהציירת התכוונה לביטוי הפסיכוסומאטי שיש למחלה, הן אצל החולה והן אצל המטפל בו וחרד לבריאותו..
איך זה שלא ראיתי זאת בעבר? מרגיש לי הכי חיי ועכשוי ועדכני ישר מתוך ליבך
לא ראית, ניר, כי לא הראתי. הייתי פצועה מזה (ומעוד כמה הריונות והפלות) די הרבה זמן. עדכני ועכשווי? כן, עין כמו שלך רואה כל, יקירי
נהדר. מעורר געגועים לילדות, או לחזור להיות אמא לקטנים….
תמי, אכן חוויית געגוע מסויימת עברתי אתמול כשחיטטתי בעברי הרב שכבתי ומצאתי איורים אלו…
האיורים נהדרים. יש בהם משהו כל כך אקספרסיבי שאני יכולה להבין את החשש של המו"ל, אם כי לא להצדיק.
בציור הראשון הנזלת הצהובה המאיימת מהחלון, מתפרצת למרות החלון הסגור. הילדה כל כך קטנה וחסרת אונים במיטה.חשבתי בהתחלה שזה משהו שקשור לזכרונות הדמות המרכזית שיושבת לצייר, קצת מקוררת בעצמה.
בציור השני השדון (בובה?) בצד ימין שמציץ, והידיים המונחות על השמיכה כמו טובע הנאחז ברפסודה.
בציור השלישי אני רואה את ההבראה. הבובה בעצמה כבר לא שדון, הילדה קורצת, אבל זו קריצה שנראית יותר כעצימת עין.הציורים על השמיכה נראים כמו אגדה אינדיאנית עתיקה.
השיקולים של המוציאים לאור הם לא תמיד אמנותיים, את יודעת…
איריס, איורים בני 15 שנה שנגאלים מן הגניזה. הם יפים, לא עושים הנחות ובגלל שאין בהם רק חיינדלעך, הם גם נותנים קרדיט לילדים.
שחר, נראה לי שכיום קצת יותר נותנים קרדיט לילדים אבל עדיין ותיקי ההוצאות מחפשים את הקליל, הקליט, המיידי והלא מאיים.
ואצלי באופן אישי היה משהו חסום כנראה. גורל מסתורי שכבר עזב אותי לאנחותיי, למזלי:)
הי, אוהבת מאד !
מעוררים הזדהות.
בהתחלה הייתי בטוחה שאיירת את עצמך,
הילדה באיורים דומה לך, לא ?
כן, רונית, אפשר לאמר שדומה, הרי התבססתי על בתי
אבל בכל מה שאני מציירת או כותבת או מצלמת דמותי מגיחה איכשהו, כאורבת ליציאתה בכל וכל:)
איריס, איורים יפהפים. אני מצטרף לקשת התגובות המהללת מיעל ישראל ועד שחר-מריו ועוד היד נטויה. מה לנו ולהחלטות הקרתניות של הוצאה לאור פלונית או מו"ל אלמוני ושיקוליו. אנחנו בענייני מבחן התוצאה והנראה בעין, וזה מקסים, הדמויות, התנוחות, חלוקת הצבעים. יישר כויח. רני.
תודה רני על תגובתך החמה. אכן הסיבות נסתרות לפעמים מעיננו
איריס, ראינו את איריס בתמונה, כותבת. במיטה גל מתחבאה ועוצמת עין אחת. יש שם גם תינוקת. איריס תודה ושיהיו לך המון בובות. ממני הדס
תודה לך הדס :))
מאוד מרגש בעיני. מאוד מדבר אלי. אוהבת את הפלטה שלך, כבר אמרתי?
את חייבת לעשות איתם משהו הלאה.
תודה סיגל, האיורים האלו כבר לא ייצאו אבל אולי אחרים יבואו.
בינתיים אלו שכאן שמחו לצאת לאור הבננות לפחות..:)