יָרֵחַ מְחַיֵּך שָׁכַב עַל הַיָּם גַבּוֹ הִשְׁתַּפְשֵׁף עַל הַמַּיִם חודֵי רַגְלָיו נִפְעֲרוּ לַשָּׁמַיִם כּוֹכָב הַצָּפוֹן שָׁלַח אֵלָיו חֵץ צָבַע אוֹתוֹ פָּז  

  בפאב זול בהרי פּוֹיַאנַה צועק הרדיו בקול חוצות: "וְרָאוּ סְה פִי קוּ מִינֶה אַמְ נֵבוֹיֵה דֵה טִינֵה" * כך הם החיים קורע הזמר והקפה בפי מתוק ומר בין תימרות עשן חזיר ושפתי רומנים שיכורים, שמי ההרים המהבילים שורטים בגרון ואת לבי לופתים "וְרָאוּ סְה פִי קוּ מִינֶה אַמְ נֵבוֹיֵה דֵה טִינֵה" עולה ויורד רכבל הגעגועים מתהום חיים שכוחים לפסגת ...

      מבעד לגדרות התיל   ישראל היא מקום המתמחה במחיקת נופים. תנופת הבניה ממלאה גבעות, הרים וגאיות בריבועים, מלבנים ומשולשים אדומים. תנופת המחוות היפות לעולם מרוקנת נופים ממלבנים, ריבועים ומשולשים אדומים. שדות ילדותינו הופכים במהירות לשכונות שוקקות חיים, הואדיות לכבישים מהירים וגובה האנטנות הסוללוריות מתחרה עם גובה הברושים. שדות פוריים הופכים בבת אחת לישימון, כבישים בוהקים הופכים לעיי ...

  פֵּה מַאסְה פַרְפוּרִיֶה אָלְבַּסְטְרְה קוּ פוּרְקוּלִיצְה שֵּׁרְוֶוצֵל פְּפִּיט שִׁי דוֹאֻוֱוה מְסְלִינֵה וֵרְז אוֹקִי לוּי בַּבָּה    תרגום:  עַל הַשׁוּלְחָן צַלַּחַת כְּחֻלָה עִם מַזְלֵג מַפִּית מְשֻׁבֶּצֶת וּשְׁנֵי זֵיתִים יְרוּקִים עֵינֶיהָ שֶׁל סַבְתָּא                                 

נוּאַפְּטֵּה. סְטֶלֶלֵה טֶה אָשְׁטְיָיפְּטְה פֵּה פֶּרְנִיצְּה. תרגום:   לַיְלָה. הַכּוֹכָבִים מְחַכִּים לָךְ עַל הַכָּרִית הצעת תרגום של משה יצחקי: לַיְלָה, עַל הַכָּרִית מְחַכִּים לָךְ כּוֹכָבִים   בשולי הדברים: השיר הזה הוא אחד מסדרת שירים ברומנים שהוכתבו לי השבוע ע"י נשמתה של סבתי האהובה. השיר הספציפי הזה הוקדש להדס, בת אחותי והבוקר הוספתי לו הקדשה לסבינה, חברתי.

  עוֹנַת הַגְּשָׁמִים בְּכָל מָקוֹם ושׁוּלֵי בְּגַדיי רְטוּבִים אַתָּה הָלַכְתָּ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת לִבִּי מוֹצֵא זֹאת בִּלְתִּי נִסְבָּל מַמְשִׁיכָה וְשׁוֹלַחַת מִכְתָּבִים לַאֲהוּבִי שׁוֹאֶלֶת מָתַי הוּא כְּבָר יַחֲזוֹר הָאֵל שֶׁל מִירָה הוּא גִירִידְהַרָה הָאָצִיל הוֹ קְרִישְׁנִה, הוֹ אָחִיו שֶׁל בָּאלַהרַם הָעֲנֵק נָא לִי אֶת מָאוֹר פָּנֶיךָ                                                            מִירַבַּיי תרגום מאנגלית: גרא  ציור: איריס מִירַבָּיי, בת למשפחת נסיכים בהודו, במאה השש עשרה, ...

אורחת בבלוג: ריקי דסקל וְטַוָּס שֶׁיָּעוּף מֵעַל הָעִיר כִּשְׂמִיכָה  ֹ     אֶת לוּחַ הַמּוּדָעוּת  שֶׁלִּי אֲנִי שׁוֹאֶלֶת   אֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁמִּלּוֹתַי יִהְיוּ   כְּבֵדוֹת  כְּבֹשֶׂם   גְּמִישׁוֹת כְּחָתוּל   דְּרוּכוֹת  כְּחָתוּל   גַּלְמוּדוֹת כְּמַשָּׂאִית   אֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁמִּלּוֹתַי יַחְסְכוּ בַּדִּים וּצְבָעִים   טֶרְפֶּנְטִין וּמִכְחוֹלִים   מוֹדֶלִים ,עַיִן מִצְטַמְצֶמֶת , צַעַד  לְאָחוֹר   שֶׁמִּלּוֹתַי תִּהְיֶינָה יְרֻקּוֹת וּבְאֶצְבְּעוֹת עָשָׁן  אוּכַל  לְצַיֵּר ...

    “Silently he left, at dawn. Only the Morning noticed and cried with exceptional dew”.   I.  k”G       1. תְּכֵלֶת פִּתְאוֹמִית בְּשַׁבָּת חַמְצִיצִים מִזְדַקְרִים בְּשׁוּלֵי הַמִּדְרָכָה הַכֶּלֶב שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמוֹ   וַאֲנַחְנוּ כָּמוֹהוּ לְשָׁעָה     2. הַגִּבְעָה נַעֲשְׂית פִּרְחוֹנִית הַחוֹרֶף הָיָה קָצָר   ומַר     3. הוּא הָלַךְ. בְּשֶׁקֶט. וְאִתּוֹ הָלְכוּ כָּל הַדְּבָרִים הַבְּרוּרִים. הַחוֹרֶף ...

הָרוּחַ מְטַלְטֶלֶת אֶת הָעֲשָׂבִים וְאֶת הַקּוֹצִים וְאֶת שַׁעַר הַבַּרְזֶל הַחָלוּד שֶּׁבְּפֶתַח הַלֵּב וְאֶת הַתְּפִלּוֹת וְאֶת הַתְּשׁוּקוֹת וְאֶת הַמַּסְּקָנוֹת וְאֶת הַהַבְטָחוֹת וְאֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל חַיַּיִךְ הַחוֹמְקִים בִּמְהִירוּת    

    כָּחוֹל סָגוֹל זָהָב בִּמְשִׁיכַת מִכְחוֹל אַחֲרוֹנָה סוֹגֵר אֱלוֹהִים אֶת הַיּוֹם וְשׁוּב לֹא הִסְפַּקְתְּ לַעֲצוֹר לְווַתֵּר