צמחי מעזבות כותב
כָּל הַיּוֹם, אוֹ שֶׁמָּא שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת, אָכַל מְחִית אֱגוֹזֵי לוֹטוּס. בְּכַפִּית קְטַנָּה. יָשָׁר מִן הַקֻּפְסָה. עַל הַסַּפְסָל בַּשְּׂדֵרָה (שָׁם גַּם יָשַׁן), וְאוּלַי בַּגָּן. אַחַר כָּךְ יוֹמַיִם שְׁלֵמִים רַק הִתְבּוֹנֵן בַּקֻּפְסָה, וּלְבַסּוֹף, לְאַט מְאֹד וּבִזְהִירוּת אֲבָל דֵּי בְּקַלּוּת, שֶׁכֵּן הַדֶּבֶק נִרְטַב בַּגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד בַּגָּן, לְלֹא הֶפְסֵק וְגַם בַּלַּיְלָה יָרַד וְנִרְאָה כְּמוֹ מָסַכִּים מָסַכִּים שֶׁל בַּד, רַכִּים וְדַקִּים מְאֹד, הֵסִיר אֵת הַתָּוִית שֶׁהִקִּיפָה אוֹתָהּ. חָשׁוּב הָיָה מְאֹד לְהַשְׁאִיר אֶת הַתָּוִית – וּבְיִחוּד אֶת הַצִּיּוּר, שְׁלֹשָה אֱגוֹזֵי לוֹטוּס צְמוּדִים זֶה לָזֶה, אוּלַי מֵחֲמַת הַגֶּשֶׁם וְהַקֹּר נִצְמְדוּ וְאוּלַי כִּי הָיוּ לְבַד, בְּמֶרְכָּזָהּ שֶׁל צְלוֹחִית לְבָנָה, וּמֵעֲלֵיהֶם נֶשֶׁר עוֹמֵד עַל עָלֶה רָחָב, וְכֻלָּם רוֹאִים שֶׁהוּא מוּכָן לָעוּף בְּכָל רֶגַע – לְגַמְרֵי שְׁלֵמָה, אַף שֶׁמִּיָּד אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהָלַךְ וְשָׁב לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל, עַד הַצְּרִיף וּבַחֲזָרָה, קָרַע אוֹתָהּ לִרְצוּעוֹת דַּקּוֹת וַאֲרֻכּוֹת, יְשָׁרוֹת כְּכָל הָאֶפְשָׁר, אַחַת לָעַס וְאֶת הָאֲחֵרוֹת פִּזֵּר לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל, בְּמֶרְחַקִּים שָׁוִים. כְּשֶׁחָזַר, פָּנָיו לְאָחוֹר וְהוּא מַקְפִּיד לִדְרֹךְ רַק בִּפְסִיעוֹתָיו שֶׁלּוֹ וְלֹא לְהָסִיר מַבָּטוֹ מִן הַקֻּפְסָה הָעֵירֻמָּה (הִיא הוּאֲרָה בְּבָרָק עָמוּם וְכֵהֶה, וּדְמוּת מְטֻשְׁטֶשֶׁת, מֵאֲחוֹרֶיהָ נִרְמְזוּ צִלְלֵי הָעֵצִים וּמָסַכֵּי הַגֶּשֶׁם, נִשְׁקְפָה מִמֶּנָּה כָּל הַזְּמַן), לֹא הָיוּ שָׁם הָרְצוּעוֹת, וּבָרוּר הָיָה – וַהֲרֵי לֹא נָשְׁבָה כָּל רוּחַ כְּבָר יָמִים רַבִּים, רַק גֶּשֶׁם הָיָה, כְּמוֹ מָסַכִּים מָסַכִּים – שֶׁמִּישֶׁהוּ לָקַח אוֹתָן, שֶׁהוּא בָּא בִּמְיֻחָד וּבִמְדֻיָּק בִּשְׁבִיל זֶה, וְשֶׁהוּא עוֹד יַחְזֹר, אִם רַק יִתְּנוּ לוֹ הַסִּימָן הַנָּכוֹן. אַחַר כָּךְ, יוֹם שָׁלֵם וְאוּלַי שְׁלֹשָה, חָשַׁב אִם רָאוּי לוֹ לִמְעֹךְ אֶת הַקֻּפְסָה, אוֹ שֶׁמָּא דַּוְקָא זֶה בְּדִיּוּק יִהְיֶה הַסִּימָן, וּלְאַחַר שְׁלֹשָה יָמִים נִדְמֶה הָיָה לוֹ, הוּא חָשׁ זֹאת כְּפַס חַד וְלַח שֶׁגָּלַשׁ לְאַט בְּמוֹרַד צַוָּארוֹ, שֶׁמִּישֶׁהוּ לְבַסּוֹף עוֹבֵר, מִסְתַּכֵּל, וּמַמְשִׁיךְ הָלְאָה.
מתוך מה יש (ירושלים: כרמל/כבר, 2007)
זוהר, אוטיסטים כאלה חביבים עלי מאוד.
אגב, בדיזנגוף סמוך לארלוזורוב נפתח בר בשם ברטלבי ע"ש הגיבור האוטיסטי הבלתי נשכח של מלוויל. על אחד הקירות כתבו את המשפט המפורסם של ברטלבי: I WOULD PREFER NOT TO. המקום מנוהל על ידי טיפוס שאפתני וכוחני , ישראלי מכוער מצוי, שהוא לכאורה ההפך מברטלבי. אבל במחשבה שניה הוא אוטיסט מוסווה.
מוטי, האוטיסט הזה עם הלוטוס בקופסה מאד מפחיד אותי עד היום (הטקסט נכתב לפני שנים רבות). הוא אוטיסט פרנואיד, ולא ברור מה הוא הולך לעשות עם שאריות הקופסה.
בהמה ישראלית הוא לא.
אקפוץ אולי לדיזנגוף-ארלוזורוב להביט באוטיטס-בהיפוך שמצאת.יש להם גינס מחבית?
זוהר, נראה לי שיש להם גינס. אגב ולא אגב,זה שהוא אוכל לוטוס מקופסא מעורר מחשבות על הארה מקולקלת שהרי הלוטוס הוא סמלה המובהק של המוארות.עדיף גינס מפחית.
כן, חשבתי על זה (כפרשן בדיעבד, לא ככותב). היתה באמת קופסה כזאת מולי כשכתבתי, מתישהו בלונדון. טעם די מגעיל, ממש לא מעיר או מאיר.
מר גלדמן הנכבד,
אם מישהו מכוער בכל העניין הזה זה אתה. מדוע אתה לא מספר שהגעת למקום, ביקשת לערוך בו ערב הקראת שירים והתנהגת בגסות רוח של ישראלי מצוי והצבת רשימת דרישות מכאן ועד ברזיל, כל זאת כאשר אנחנו מצידנו לא ביקשנו ממך דבר, אפילו לא שקל אחד. אבל אותך זה לא סיפק, ביקשת שנשכור עבורך מערכת הגברה מיוחדת, טענת שהאקוסטיקה במקום "גרועה" (למרות שאין לך מושג באקוסטיקה) ובכלל התנהגת בצורה גועלית ודוחה. אתה צריך להתבייש על התנהגותך, ועל אחת כמה וכמה, על הדברים המבישים שכתבת כאן.
זהר, גם אותי מפחיד ה- ice solation …
אם כותבים אותו הוא מפשיר קצת, לפחות בקצוות